סגירת תיק פלילי

הליך מנהלי, הננקט במסגרת חקירה משטרתית בעניין חשד לעבירה פלילית
(הופנה מהדף חוסר ראיות)

בישראל, סגירת תיק פלילי היא הליך מנהלי, הננקט במסגרת חקירה משטרתית בעניין חשד לעבירה פלילית. סגירת התיק הפלילי פירושה הפסקת החקירה בחשד זה, מבלי להעמיד את החשוד לדין פלילי.

כללי היסוד

עריכה

סגירת תיק פלילי מוסדרת בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן "החוק"):

"ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין..."

דהיינו, לפי הסעיף הסגירה אפשרית משני טעמים:

  • חוסר ראיות: אין ראיות מספיקות שיביאו להרשעתו של החשוד אם יועמד לדין.
  • נסיבות שאינן מתאימות להעמדה לדין:[1] נמצאו ראיות לביצוע העבירה על ידי החשוד, אך חומרת המעשה, נסיבות אישיות של החשוד, שיקולי כוח-אדם של המדינה וכדומה מצדיקים הפסקת ההליך הפלילי, משום שברור שכתוצאה מכך לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי.

הודעה על סגירת התיק תמסר הן לחשוד והן למתלונן, ולחשוד תנתן אף הודעה על עילת הסגירה. החשוד רשאי לפנות בבקשה לשינוי עילת הסגירה והמתלונן רשאי לערור על עצם הסגירה. החל מ-1 בינואר 2019 עילת הסגירה תינתן רק לחשוד בעבירת מין או אלימות. חשוד בעבירה אחרת רשאי לברר את עילת סגירת התיק באמצעות פנייה למשטרה.[2]

נסיבות שאינן מתאימות להעמדה לדין (בעבר: היעדר עניין לציבור)

עריכה

ההחלטה שלא לחקור תלונה כלל ועיקר, כאשר טרם נאספו ראיות בעניינה ולמעשה מדובר באי חקירה משום ש"נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה",[1] מסורה, לפי סעיף 59 לחוק, בידיו של קצין משטרה בדרגת פקד, ובלבד שאין המדובר בעבירה מסוג פשע:

"נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על-פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה או אם הייתה רשות אחרת מוסמכת על-פי דין לחקור בעבירה".

ההחלטה לסגור תיק מסיבה זו בהמשך התהליך מסורה בידי קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או קצין משטרה המשמש כתובע והוסמך לכך בעבירות מסוג עוון, ובידיו של פרקליט מחוז (או פרקליט בכיר שהוא הסמיכו לכך) בעבירות מסוג פשע.

היעדר אשמה לעומת חוסר בראיות

עריכה

עם השנים נוצרה סיבה שלישית שזכתה לכינוי היעדר אשמה, דהיינו שאין שמץ של ראיות כנגד החשוד, ולמעשה החקירה מלמדת שאין כל בסיס לחשד שהועלה נגדו. בנסיבות אלה, ראוי שהתיק ייסגר ולא יותיר כתם ברישומיו של החשוד, כדברי סעיף 62(ב) סיפא:

"תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה".

וכך מנחה פרקליט המדינה את ציבור התובעים בהידרשם לעילת הסגירה - "חוסר ראיות" מול "היעדר אשמה":

"אם הגיע התובע למסקנה כי אין בתיק ראיות מספיקות להעמדה לדין, עליו להכריע בדבר עילת הסגירה של התיק. בהקשר זה על התובע לשאול את עצמו: האם הראיות שבתיק מותירות ספק סביר לגבי חפותו של החשוד? אם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, הרי שעילת הסגירה הראויה היא "חוסר בראיות מספיקות". אם התשובה היא שלילית, יש לסגור את התיק בעילה של "היעדר אשמה"."[3]

שאלת העילה המתאימה נדונה בבג"ץ בעתירה של אדם שנחשד באונס וביקש להחליף את עילת סגירת התיק מ"חוסר ראיות מספיקות" ל"העדר אשמה". העתירה נדחתה, בנימוק ש"חומר החקירה בעניינו של העותר כולל ראיות מחשידות, אשר, על-פי כל אמת מידה, מותירות ספק בדבר חפותו".[4]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 נוסח זה נקבע בתיקון מס' 82 לחוק סדר הדין הפלילי, שאושר בכנסת ב-19 בפברואר 2018; עד לתיקון זה נקראה עילת סגירה זו "היעדר עניין לציבור" או "חוסר עניין לציבור".
  2. ^ חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח-2018, ס"ח 2745 מ-26 ביולי 2018
  3. ^ הנחיה מספר 1.3 להנחיות פרקליט המדינה
  4. ^ בג"ץ 4372/11 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-17 בדצמבר 2015