חוקתיות

חוקתיות היא התאימות של חוקים וחקיקת משנה לחוקה. בחינת חוקתיות היא בדיקת המעמד המשפטי של חוקים ותקנות, על מנת לוודא שהם תואמים את החוקה, ואינם מפרים כללים וזכויות יסוד הקבועים בה. חוק המפר את החוקה נקרא "לא חוקתי" או "בלתי חוקתי".

ברוב המדינות מוגדרת חוקה המגדירה את עקרונות היסוד של המשטר ואת זכויות האזרח במדינה. זהו המסמך המשפטי הגבוה והמחייב ביותר במערכת החוקים.

בחלק מהמדינות מוסמכים בתי משפט לפסול חוק שנחקק על ידי הרשות המחוקקת בנימוק שאינו חוקתי או בנימוקים אחרים. לעיתים מוסמך לכך בית משפט מיוחד לחוקה שזוהי סמכותו העיקרית. במדינות אחרות הבורר בסוגיות חוקתיות הוא בית המשפט העליון.

במדינות הבאות לא מוגדרת חוקה: הממלכה המאוחדת, ישראל, ניו זילנד, סן מרינו, ערב הסעודית וקנדה. במדינות אלה הוגדר אוסף של חוקי יסוד המשמש את המערכת המשפטית במקום חוקה כבסיס לבדיקת חוקתיות.

בתי משפט בישראל יכולים לפסול בכל הערכאות, במקרים שהם מוצאים זאת לנכון, חוקים של הכנסת, כאשר יש בהם סתירה לחוק יסוד, ובפרט חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן על סמך עקרונות נוספים. בפועל, עיקרה מתבצע בבית המשפט העליון.

ביקורת שיפוטית

ערך מורחב – ביקורת שיפוטית

במדינות שבהן מוקנית לבית המשפט או למועצה חוקתית סמכות ביקורת שיפוטית, עשוי כל חוק שנחקק על ידי בית המחוקקים להיות מוכרז כבלתי חוקתי על ידי הגוף המוסמך לברור בענייני חוקה. כאשר גוף זה קובע כי חוק כלשהו סותר את החוקה, הוא מכריז שהחוק אינו חוקתי, ולמעשה פוסל את החוק כולו או חלקו. הליך זה, שבו הרשות השופטת מבקרת את פעולתן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, נקרא ביקורת שיפוטית.

פרט לחקיקה, פעולות אחרות של גופי שלטון עשויות להיות מוגדרות כבלתי חוקתיות, אם הן סותרות את החוקה או את חוקי היסוד. לדוגמה, אם בחוקה קבועה הגנה על חירותו של האזרח, מעצר שרירותי שלו בידי המשטרה עשוי להיחשב בלתי חוקתי.

המקרה הראשון הידוע של ביקורת שיפוטית הוא בהגדרת החוקה של הרפובליקה הפרתנופאית משנת 1799, בה הוגדר גם בית משפט לחוקה. רפובליקה זו הייתה קיימת רק במשך 6 חודשים, ולאחר מכן נכבשה בידי ממלכת סיציליה.

פסק דין מרבורי נגד מדיסון הוא פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון של ארצות הברית, שהתקבל ב-24 בפברואר 1803, ובו נקבעו עקרון הביקורת השיפוטית והדרישה שכל חוק שמתקבל בקונגרס יחויב לעלות בקנה אחד עם החוקה. התקדים גם קבע את בית המשפט העליון כמוסד המבקר את החוקים הפדרליים על בסיס פרשנותו לחוקה.

ישנן מדינות ללא חוקה מוסדרת, בהן ישראל וקנדה, שהגדירו אוסף של חוקי יסוד ובית המשפט העליון משתמש בו כבסיס לדיונים בנושאי חוקתיות. גם מערכת המשפט הבריטית הגדירה אוסף של חוקי יסוד המשמש לבדיקת חוקתיות, אולם בבריטניה אין לבית המשפט העליון סמכות לפסול חוקים, אלא רק לבחון את החוקים, להציע תיקונים ולהחזיר אותם לדיון בפרלמנט. למרות זאת, בריטניה מחויבת לאמנה האירופית לזכויות אדם (גם אחרי שפרשה מהאיחוד האירופי) ובית המשפט האירופי לזכויות אדם יכול לקבוע שחוקים בריטיים סותרים את האמנה ובכך לבטל את תוקפם בפועל. כדי למנוע מצבים כאלה, בפרלמנט הבריטי קיימת ועדה לזכויות אדם, שמייעצת לפרלמנט כיצד להתאים הצעות חוק לאמנה.

במספר מדינות, בהן שווייץ (ברמה הפדרלית) והולנד בית המשפט העליון רשאי לקבוע כי חוק הוא לא חוקתי, אך אין לו סמכות לפסול חוקים על בסיס זה. שווייץ, הולנד ואחרות מחויבות לאמנה האירופית לזכויות אדם. כך שגם אזרחים בשלושת המדינות הללו יכולים לערער על חוקי המדינות שלהם לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, ואם זה מוצא שהם סותרים את האמנה הוא מורה לרשויות בארצם לפעול בסעיפים הסותרים לפי האמנה ולא לפי החוקים.

בישראל

בהחלטת הררי משנת 1950 הוחלט כי חוקתה של מדינת ישראל תחוקק פרקים פרקים, בחוקים מיוחדים שייקראו "חוקי יסוד". עד לשנת 1992 נחקקו מספר חוקי יסוד העוסקים בעיקר בהסדרת הסמכויות של רשויות השלטון: הכנסת, בתי המשפט והממשלה. הוצעו מספר הצעות לחוקי יסוד העוסקים בזכויות אדם, אך אלו לא צלחו בשל חוסר הסכמה לגבי הזכויות שייכללו בהם. למעט המקרה הייחודי בבג"ץ ברגמן, לא נפסלה חקיקה ראשית הסותרת חוק יסוד.

עד למהפכה החוקתית לא נהגה בישראל ביקורת שיפוטית סדירה על חוקי הכנסת.

• בבג"ץ ברגמן עלתה דרישה לבטל את הסעיף בחוק הבחירות לכנסת שקבע כי רק מפלגות המיוצגות כבר בכנסת תזכינה למימון מפלגות, זאת בטענה כי הוראה זו מנוגדת לאמור בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת "הכנסת תיבחר בבחירות... שוות". בית המשפט ציין כי הוא איננו מכריע בשאלה האם מסורה לו הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית, וכן אינו מכריע בשאלה האם לחוק היסוד עליונות על חוק רגיל (יש לציין שחוק היסוד הנדון היה משוריין בסעיף 46), זאת מכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה הסכים להניח לצורך הדיון, ללא הכרעה, כי התשובה לשאלות אלה חיובית. משכך פסק בית המשפט כי הוראת החוק בדבר מימון המפלגות סותרת את הוראת השוויון שבחוק היסוד והורה לכנסת שלא לנהוג על פיו, ולחלופין, לחוקקו מחדש ברוב מוחלט. בשנים שלאחר פסק דין ברגמן, ניתנו עוד מספר פסקי דין שהתייחסו לנושאים אלו, והלכו בעקבות פסק הדין: בפסקי דין אחדים פסל בג"ץ חוקים שסתרו את עקרון השוויון שבחוק יסוד: הכנסת ולא התקבלו ברוב של 61 חברי כנסת.

• בפסק הדין נגב תחנת שירות לאוטומובילים נגד מדינת ישראל נטען על ידי המערער כי התקן שעליו עבר אינו תקף שכן הממונה על התקינה שקבע אותו לא הוסמך כנדרש בחוק יסוד: הממשלה. עם זאת, סמכותו של השר להאציל את סמכות זו לממונה על התקינה נקבעה בחוק התקנים. בית המשפט הכריע לטובת חוק התקנים, על פי הכלל לפיו חוק פרטני גובר על חוק כללי. בית המשפט לא העניק כל חשיבות לעובדה שכנגד החוק הפרטני עמדה הוראת חוק יסוד. (חוק יסוד: הממשלה איננו משוריין.)

• בבג"ץ קניאל עלתה דרישה לפסול את חוק בדר-עופר בטענה כי הוא עומד בסתירה להוראת השוויון שבחוק יסוד: הכנסת (חוק יסוד משוריין). חוק בדר עופר חוקק ברוב מוחלט, אך נטען כי מכיוון שלא נחקק כחוק יסוד, הרי שדינו להתבטל בפני חוק היסוד. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לא מצא הוראה המחייבת כי השינוי ייעשה דווקא בהליך חקיקה של חוק יסוד.

בשנת 1992 נחקקו שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות האדם: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. חוקים אלו צורפו לחוקי היסוד הקיימים. חוקים אלו כללו "פסקת הגבלה" לפיה אין לפגוע בזכויות המעוגנות בהם, אלא "בחוק, לתכלית ראויה, ומטעמים של טובת הכלל" (חוק יסוד: חופש העיסוק) או "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש" (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). חוק יסוד: חופש העיסוק אף כלל "הוראת שריון" לפיה אין לשנותו אלא ברוב מוחלט של חברי הכנסת.

בפסק דין בנק המזרחי, משנת 1995, נפסק לראשונה כי חוקי היסוד מהווים תחליף לחוקה במדינת ישראל וכן נקבע שבית המשפט העליון יכול לבטל חוקים של הכנסת שסותרים את חוקי היסוד. התהליך של חקיקתם של חוקי היסוד ופרשנותם בפסק דין המזרחי מכונה "המהפכה החוקתית".

החל מפסק דין זה, הוסדר במידה רבה האופן בו בית המשפט בישראל מבצע בחינה של החוקים שחוקקה הרשות המחוקקת.

בשנת 2012 פסק בג"ץ שחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל") אינו חוקתי, ובכך מנע את הארכת תוקפו על ידי הכנסת. באופן דומה, בשנת 2017 נפסק בבג"ץ חוק הגיוס שהתיקונים בחוק שירות ביטחון המאפשרים אי-גיוס בני ישיבות לצה"ל אינם חוקתיים.

ראו גם

• משפט חוקתי
• תיקון חוקה שאינו חוקתי

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.