חוק דתיים שלובים
חוק דתיים שלובים (נקרא גם: חוק דוסים שלובים) הוא ביטוי המשמש בעיקר בפי חלק מהמגזר הדתי-לאומי בישראל לתיאור התאוריה הפופולרית לפיה בין כל שני אנשים דתיים זרים קיים מכר אחד משותף לפחות. "חוק דתיים שלובים" הוא מעין גרסה מגזרית-מקומית של רעיון "שש דרגות ההפרדה", לפיו בין כל שני אנשים בעולם מקשרת שרשרת של לא יותר מחמישה מכרים. מקור השם "חוק דתיים שלובים" הוא פרפרזה על חוק הכלים השלובים.
בארצות הברית מכונה החוק "גאוגרפיה יהודית". הוא מתבסס על אותם עקרונות - ישנם מוסדות ומקומות רבים שבהם יהודים עוברים ולכן יש סבירות גבוהה שיהיו להם מכרים משותפים.
בתרבות הפופולרית
עריכהבשנת 2004 יצר אילן אשכולי סרט בשם "חוק הדתיים השלובים" שבו יש אזכור רב למושג. הסרט זכה במקום הראשון לסרטי סטודנטים בפסטיבל חיפה.
בסרט "לרקוד עם טייסים", כאשר טופר הארלי (צ'רלי שין) נכנס בפעם הראשונה לבסיס שדה התעופה, החיילים משחקים ב"גאוגרפיה יהודית" כדי לגלות את הקשר שלהם לאבא של הארלי.
הוכחה מתמטית
עריכהנכון ל-2024, במדינת ישראל יש כ-10 מיליון אזרחים, לפי נתונים דמוגרפיים. בחישוב הסתברותי-קומבינטורי, בהנחה ובחרנו באקראי 10 אזרחים, הסיכוי שיהיה זוג (מבין 45 זוגות אפשריים) שיהיה להם מכר משותף הוא 6.9% (כל זאת בהנחה כי האדם הממוצע משמר כ-150 קשרים בין אישיים, לפי מספר דאנבר).
נתון מקביל על החברה היהודית-דתית מצביע על כ-790 אלף אזרחים מאוכלוסייה זו, שלפי פרדוקס יום ההולדת, מקפיץ את הסיכויים ל-97.8%.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- בן כספית, חזרה לעתיד, באתר nrg, 12 באוגוסט 2005 - על פינוי גוש קטיף בו מזכירים הרבנים יובל שרלו ודוד סתיו את המושג והתופעה בהקשר הפינוי
- על חוק הדתיים השלובים שמעתם?, באתר יוטיוב, 25 בספטמבר 2019