חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה

חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949, מסדיר את מעמדם המשפטי והמדיני של דגל מדינת ישראל, סמל מדינת ישראל והמנון מדינת ישראל, "התקווה". עם אישורו נקרא החוק בשם חוק הדגל והסמל, ועסק רק בדגל המדינה ובסמלהּ. בשנת 2004 נוספה לחוק הסדרה של המנון המדינה, ושמו שונה בהתאם.

חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה

פרטי החוק
תאריך חקיקה	24 במאי 1949
תאריך חקיקה עברי	כ"ה באייר תש"ט
גוף מחוקק	הכנסת הראשונה
חוברת פרסום	ספר החוקים 8, עמ' 37
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הפנים
מספר תיקונים	7
נוסח מלא	הנוסח המלא

דגל המדינה

דגל מדינת ישראל

הכרזה על דגל מדינת ישראל על ידי מועצת המדינה הזמנית, 28 באוקטובר 1948

החוק מגדיר את דגל המדינה: "הדגל שמועצת-המדינה הזמנית הכריזה עליו ביום כ"ה בתשרי תש"ט (28 באוקטובר 1948) כעל דגל מדינת ישראל, או דגל, בכל גודל שהוא, שדמותו כדמות הדגל האמור, וכולל כל דבר שיש בו דמות דגל המדינה" (סעיף 1). הכרזה זו התבססה על המלצתה של ועדת הסמל והדגל, לפיה דגל התנועה הציונית יהיה לדגל המדינה.

תקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), תשי"ג–1953, שפורסמו ב-16 באפריל 1953, קובעות פרטים לגבי פרוטוקול הדגל: הצורה בה יונף הדגל, ודרכי השימוש הראויות בו.

החוק אוסר על שימוש בדגל למטרות מסחריות, פרט לייצור דגלים ומכירתם, ולמקרים בהם התקבלה רשותו של שר הפנים.

בתיקון לחוק משנת 1986 נקבעה בסעיף 2א לחוק החובה להניף את דגל המדינה במקומות אלה:

(1) על המשרד הראשי של משרדי הממשלה ושל הרשויות והתאגידים שהוקמו בחוק;
(2) על הבניין שבו נמצאת לשכתו של ראש רשות מקומית;
(3) על בנין המינהלה של המוסדות להשכלה גבוהה;
(3א) על הבניין הראשי או בחזית הבניין הראשי של מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949;
(4) על בנייני ציבור אחרים ובניינים של תאגידים המספקים שירותים לציבור, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

דגל ישראל

החובה להניף את הדגל על הבניין הראשי או בחזית הבניין הראשי בכל בתי הספר ומוסדות החינוך המוכרים על ידי משרד החינוך, לרבות מוסדות מוכרים אך בלתי רשמיים, נוספה בשנת 1997, ביוזמת חברת הכנסת לימור לבנת. החוק אינו מחייב את הנפת הדגל במוסדות המוכרים על ידי משרד הדתות, כך שמוסדות החינוך החרדיים רשאים להימנע מהנפת הדגל.

בנוסף קובע החוק כי "דגל המדינה יוצב בלשכות שרים ומנהלים כלליים של משרדי הממשלה, באולמות בתי המשפט ובלשכות נושאי משרה אחרים בשירות הציבורי, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת".

החוק קובע איסור פלילי על פגיעה בכבודו של דגל המדינה. כללי השימוש הנאות בדגל הלאומי דומים בדרך כלל לכללים הנהוגים במדינות אחרות, אך שונים מהם בכמה היבטים מהותיים. בארצות הברית שריפתו או ביזויו של הדגל הלאומי בידי אזרחים נחשבים כביטוי קיצוני, אך מוגן במסגרת עקרון חופש הביטוי. החוק הישראלי אינו מאפשר מעשים דומים. עם זאת, התקנות לגבי השימוש בדגל בידי גורמים רשמיים מחמירות יותר מאשר בישראל. בארצות הברית קובע החוק, למשל, כי אסור לדגלנים רשמיים להניח את הדגל על הרצפה, וכי גורמים רשמיים צריכים לדאוג לקבורת דגל שנתבלה באדמה. בישראל החמרות כאלה אינן נהוגות (למעט פקודת מטכ"ל לגנוז דגל שהתבלה, החלה על חיילים). בבריטניה נוהגים אזרחים להשתמש בדגל הלאומי (ה"יוניון ג'ק") לעיטור חפצים שונים, ואפילו שקיות במרכולים או בגדים תחתונים. בישראל שימוש כזה בדגל אינו מקובל.

החוק בישראל קובע את בכירותו של הדגל בהנפתו עם דגלי מוסדות וארגונים, כך שיש להניף את דגל המדינה ראשון ולהורידו מן התורן אחרון. בעת הנפת דגל המדינה עם דגלי מדינות אחרות יש להתייחס אל כל הדגלים באופן שווה.

בנוסף להנפת הדגל, נהוגה גם תלייתו במאונך לכל גובהו של בניין. במצב כזה נוהגים לעיתים קרובות למתוח את הדגל הרבה מעבר לפרופורציות הקבועות בחוק, ויש הנוהגים במצב זה לסובב את המגן דוד כך שקודקודיו ימשיכו להצביע מעלה ומטה (במקום לעבר הפסים הכחולים). נוהג זה שנוי במחלוקת: לקראת יום העצמאות 2008 חילק בנק הפועלים דגלי ישראל (תוצרת סין) בהם מגן דוד עם קודקודים מופנים מעלה ומטה. ערוץ 7 ומבקרים אחרים טענו כי מדובר בהפרה של חוק הדגל.

בדצמבר 2010 אישרה הכנסת תיקון לחוק המחייב מוסדות המתוקצבים באופן מלא או חלקי על ידי המדינה לרכוש דגלי לאום רק מתוצרת ישראל, כלומר יוצר בישראל (כולל באזור יהודה והשומרון, למעט שטחי הרשות הפלסטינית), ומחיר המרכיב הישראלי בו מהווה 35% לפחות ממחירו.

סמל המדינה

סמל מדינת ישראל

החוק מגדיר את סמל המדינה: "הסמל שמועצת-המדינה הזמנית הכריזה עליו ביום י"א בשבט תש"ט (10 בפברואר 1949) כעל סמל מדינת ישראל". הסמל עוצב בידי האחים גבריאל ומקסים שמיר, שהצעתם עברה שינויים לפי דרישת ועדת הסמל והדגל.

החוק קובע איסור פלילי על פגיעה בכבודו של סמל המדינה, ומגביל את השימוש בסמל:

(א) לא ייצר אדם דבר ובו סמל המדינה, אלא על פי רישיון או כתב-היתר מאת שר הפנים.
(ב) לא ישתמש אדם שימוש כל שהוא בסמל המדינה, אלא על פי רישיון או כתב-היתר מאת שר הפנים.

הסמכות למתן היתר לשימוש בסמל המדינה ניתנה לוועדת הסמל והדגל במשרד הפנים וזו פרסמה עקרונות מנחים לאישור השימוש בדגל, סמל והמנון המדינה ובהם: "ככל שמדובר בשימוש בסמל המדינה, בין השאר לצורכי תיעוד, לימוד, עבודה מחקרית ודווחים היסטוריים, באופן שאינו מטעה את הציבור לחשוב שמדובר ספרות רשמית הנעשית במסגרת המדינה או מטעמה, אין מניעה לעשות שימוש בסמל המדינה."

המנון המדינה

בניגוד לדגל ולסמל, שמעמדם הוסדר בחוק הדגל והסמל כבר בשנת 1949, נוסח "התקווה" והיותו ההמנון הלאומי נזכרו בחקיקה רק החל משנת 1996 ורק כבדרך אגב – בין ההוראות הקובעות את סדרי ישיבת הפתיחה של הכנסת, בסעיף 1(ד) ובתוספת השנייה לחוק הכנסת. מעמדו של המנון המדינה הוסדר בחוק רק ב-10 בנובמבר 2004 בתיקון לחוק הדגל והסמל, ששמו שונה לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה.

החוק קובע שהמנון המדינה הוא השיר "התקווה" בנוסח הבא:

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת-שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

שם המדינה

במרץ 2016 נקבע בתיקון לחוק כי שם המדינה הוא "ישראל". שם זה שימש את המדינה מיום הקמתה והופיע בסמל המדינה.

קישורים חיצוניים

חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, באתר ויקיטקסט

תקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), תשי"ג-1953, באתר ויקיטקסט

• היסטוריית החקיקה של חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט-1949, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949 | הנוסח הראשון מיום 24 במאי 1949 | הנוסח המעודכן מיום 15 בדצמבר 2010 |
• סמלי המדינה והנשיאות באתר נשיא המדינה