חוק ההגירה וההגנה על פליטים

חוק ההגירה וההגנה על פליטיםאנגלית: Immigration and Refugee Protection Act, בראשי תיבות: IRPA) הוא חוק קנדי, אותו אוכפת המחלקה להגירת פליטים ואזרחות של קנדה בשיתוף עם סוכנות שירותי הגבול בקנדה (CBSA).[1] החוק משנת 2002 החליף את חוק ההגירה של שנת 1976, והוגדר כחקיקה הפדרלית הראשית המסדירה את ההגירה לקנדה. "תקנון ההגירה והפליטים" (IRPR)[2] מפרט כיצד ליישם את הוראות IRPA. עם כניסתו לתוקף ב-28 ביוני 2002, ייצר החוק מסגרת המפרטת את היעדים וההנחיות שקבעה ממשלת קנדה בנוגע להגירה של תושבים זרים אליה.[3] החוק גרם למחלוקת בגלל כישלונה של הממשלה לכלול רכיב בחקיקה להקמת מחלקת ערעורים לפליטים כחלק ממערכת ההגירה של קנדה.[4]

בהגדרה, השר לביטחון הציבור ומוכנות לשעת חירום האחראי על סוכנויות כגון CBSA, אחראי על יישום החוק בכל הנוגע לבדיקות בנמלי כניסה (POEs), אכיפה, כולל מעצרים, מאסרים, סירוב כניסה, ויישום המדיניות, כמו גם אי זכאות מטעמי ביטחון הקשורים לפשע מאורגן, או פגיעה בזכויות בינלאומיות (כולל זכויות אדם). השר להגירה, פליטים ואזרחות, המשגיח על ה-IRCC, הוא המפקח על אכיפת החוק באופן מקיף. ועדת ההגירה והפליטים של קנדה (IRB) היא בית דין מנהלי עצמאי האחראי על קבלת החלטות מנומקות היטב בענייני הגירה ופליטים, באופן יעיל, הוגן ובהתאם לחוק.

חוקתיות

עריכה

בפסק הדין צ'רקוי נגד קנדה (אנ') משנת 2007, נשיאת בית המשפט העליון בוורלי מקלאקלין הצהירה כי היבטים מסוימים הנכללים בחוק למעצר תושבי קבע ואזרחים זרים מטעמי ביטחון לאומי מפרים את סעיף 7 באמנת הזכויות והחירויות הקנדית בכך שהיא "מאפשרת הנפקת תעודת אי קבילות על בסיס חומר סודי מבלי לספק גורם עצמאי בשלב הביקורת השיפוטית כדי להגן יותר טוב על האינטרסים של אותו האדם."[5]

מקלאקלין קבעה כי "חלק ממגבלות הזמן בהוראות המשך מעצרו של אזרח זר מפרות את סעיפים 9 ו-10 באמנה מכיוון שהן שרירותיות." בעקבות זאת, ממשלת קנדה שינתה את נוהל האישור הביטחוני בחוק, שכולל שימוש בפרקליטים מיוחדים לבדיקת תמצית הראיות מבלי שתינתן האפשרות לחלוק מידע זה עם הנאשם. ההצעה לתיקון החוק הועברה בידי הפרלמנט בתמיכת השמרנים והליברלים, וזכתה להכרה מלכותית בשנת 2008.[6]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה