חוק שלושת השלבים
חוק שלושת השלבים הוא מושג שהועלה לראשונה על ידי הוגה הדעות אוגוסט קונט, הנחשב למייסד הפוזיטיביזם. לפי חוק זה, כל ענף של הידע האנושי, עובר במשך התפתחותו, 3 שלבים תאורטיים עוקבים - השלב התאולוגי. השלב המטאפיזי והשלב הפוזיטיבי. שלבים אלו מתקיימים אצל האדם כפרט ובחברות אנושיות ככלל.
לפי קונט, התפתחות שלבית זו היא הכרחית, חד כיוונית ובלתי הפיכה - "גלגל ההיסטוריה לא יכול לנוע אחורנית", טען. השורשים של תורה זו נובעים מעבודותיו של קלוד-אנרי דה סן-סימון, הוגה דעות שאוגוסט קונט עבד בשירותו כמזכיר. סן-סימון חקר את השלבים של מעבר החברה האירופית מהתקופה הפאודלית לתקופה התעשייתית ונחשב לאחד מאבות הסוציאליזם.
קונט מיקם את תורת חוק שלושת השלבים כאחד התחומים של הפילוסופיה של ההיסטוריה. התיאור המלא ביותר של תורה זו מופיע בספרו "מאמר על הרוח הפוזיטיבית" (Discours sur l'esprit positif) שיצא לאור בשנת 1844.
השלב התאולוגי
עריכהבשלב זה, האדם מחפש את מקור כל הדברים והתופעות, את הסיבות להיווצרותם והסיבות לקצם. מבחינה היסטורית, שלב זה התקיים החל מימי קדם ועד המהפכה הצרפתית. בשלב הזה, האדם רואה את התופעות ואת הקשרים החברתיים כתוצאות פעילותם והחלטותיהם של גורמים על-אנושיים שונים. שלב זה, לפי קונט, הוא הכרח התחלתי המכין את האדם ואת החברה האנושית לעתיד. הוא מחלק את השלב התאולוגי לשלוש תקופות:
- תקופת הפטישיזם - תקופה זו מאופיינת בנטייה לייחס לישויות חיצוניות לאדם, חיים הדומים לאלו של האדם עצמו (כמו עצים המסוגלים לנוע או סלעים מדברים). מדובר בגישה אנתרופוצנטרית הרואה באדם את מרכז היקום ובישויות האחרות שסביבו (כוכבים, עצים וכו'), ישויות העוסקות בארגון קיום האדם ומשפיעות על קיום זה.
- תקופת הפוליתאיזם - בתקופה זו, הישויות האל-אנושיות החומריות של התקופה הפטישיסטית, הולכות ונעלמות בהדרגה ובמקומן מופיעות ישויות חדשות, לרוב בלתי חומריות ובלתי נראות אך בעלות כוחות השפעה על גורל האדם. ישויות אלו הן האלים. בחברה האנושית מופיעים הדת וכוהני הדת.
- תקופת המונותאיזם - תקופה זו היא השיא, אך באותו הזמן גם הקץ, של השלב התאולוגי. האדם והחברה מגיעים, בהדרגה, להכרה סובייקטיבית שקיים כוח אוניברסלי אחד כגורם וסיבה לכל התופעות שהאדם עד להן או חלק מהן. כוח אוניברסלי זה הוא האלוהים והאדם עובד אותו באמצעות המוסד החדש המופיע כעת, הכנסייה.
השלב המטאפיזי
עריכהשלב זה מכונה גם "השלב האבסטרקטי" והוא מאפיין את עידן האורות ובייחוד את האנציקלופדיסטים. התכונה העיקרית של שלב זה היא חשיבה אבסטרקטית ומטאפיזית בניסיון להסביר את התופעות. דוגמה לכך היא הסבר מושגים כמו זכויות האדם, חרות האדם וריבונות העם על ידי קיום "אמנה חברתית" (כדברי רוסו). המונותאיזם הקודם הופך לדאיזם שהיא "הדת הטבעית", דת הפילוסופים שכבר אינה מבוססת על כתבי קודש ודוגמות כנסייתיות, אלא על אמונה פנימית, אישית ובמידה מסוימת גם רציונלית, של האדם.
השלב הפוזיטיבי
עריכהשלב זה מכונה גם "השלב המדעי" ובו האדם מוותר על החיפוש אחר הבנת מקור ותכלית העולם. הוא כעת מעוניין להבין את החוקים של הטבע הסובב אותו. הבנה זו תושג לא בהגות מטאפיזית, כמו בשלב הקודם, אלא בפעילות של תצפיות והפעלת ההיגיון. האדם כבר אינו שואל "מה הסיבות הגורמות לתופעה מסוימת להתקיים ומה תכליתה?" אלא "מה חוק הטבע שלאורו תופעה זו קיימת?". זה השלב בו החוק מחליף את הסיבתיות. המטרה כעת היא למצוא את החוקים האוניברסליים והנצחיים ועל פיהם, לנבא התרחשות של תופעה בעתיד. הכרה זו בחוקים רציונליים, כלליים ונצחיים מחייבת גם ארגון מחדש של החברה - ארגון חברתי בדרך מדעית ולפי חוקי המדע. קונט כינה ארגון חדש זה של החברה בשם "פיזיקה חברתית" ובשלב מאוחר יותר, בשם "סוציולוגיה".
ביקורת על חוק שלושת השלבים
עריכהכבר קונט עצמו שם לב, וציין מאוחר יותר, ששלבים אלו אינם חייבים להופיע באופן עוקב אלא יכולים להתקיים במקביל אצל אותו פרט או אף באותה חברה. דוגמה לכך היא אנשים בעלי אמונה דתית תאולוגית אשר, באותו הזמן, הם גם אנשי מדע וחוקרי חוקי הטבע. מדבריו של קונט ניתן להבין שכל שלב הוא בדרגה התפתחותית וערכית גבוהה יותר מהשלב הקודם לו. מטאפיזיקאים מודרניים של ימינו מתנגדים לכך שהשלב המדעי עולה בחשיבותו על השלב המטאפיזי. לפי תורה התפתחותית זו של קונט החברה האנושית תגיע לשיאה כאשר היא תתקיים לפי חוקי סוציולוגיה מדעית עליונה שמטרתה לפתור את כל תחלואי החברה האנושית. מכאן גם נובע שהסוציולוגיה היא השיא של המדע, מלכת המדעים. להשקפה זו יש מתנגדים רבים שחלקם מתנגדים לראות בסוציולוגיה "מלכה" ואחרים אינם מתייחסים למדעי החברה כמדע ממש, השווה למדעי הטבע. מבקרים אחרים טענו שקונט לא הסביר מעולם כיצד יש ליישם מעשית חוקים מדעיים בתחום הסוציולוגיה בדוגמת היישום בתחום מדעי הטבע. חוק שלושת השלבים והפוזיטיביזם השפיעו מאוד, דרך התנועה הסן-סימוניסטית על התפתחותו של המרקסיזם. על כן, הוגים אנטי-מרקסיסטיים נוטים להתנגד לתורת שלבים זו.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- קונט, איזידור-אוגוסט-מארי-פרנסואה-זאוויה - האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית, כרך 2, עמ' 262–264, הוצאת רסלינג