חורבת בית סילה
חורבת בית סילה הוא אתר ארכאולוגי שבתחילת דרכו היה בו מוצב חשמונאי שהתפתח ליישוב יהודי שעל שרידיו הוקמה בתקופה הביזנטית כנסיית תיאודורוס הקדוש, שלבסוף ניטש לאחר הכיבוש המוסלמי. האתר ממוקם צפון מזרחית לבית חורון, צפון מערבית לירושלים וכ – 3 ק"מ צפונית לגבעת זאב.[1]
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
מדינה פלסטינית  |
| קואורדינטות | 31°52′40.5″N 35°09′23.7″E / 31.877917°N 35.156583°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   חורבת בית סילה  | |
  | |
חורבת בית סילה מהווה דוגמה מצוינת לתמורות שחלו ביישובים היהודית בבנימין ולגלגולם לאורך התקופות השונות. יישובים יהודים שננטשו לאחר המרד הגדול, אוכלסו מחדש בידי הנוצרים בתקופה הביזנטית ולאחר מכן ננטשו עם הכיבוש האיסלמי.[1]
הצעת זיהוי
עריכהבגלל השם סילה שמזכיר מאוד את השם - שילה הועלתה טענה במהלך שנות ה – 20 של המאה ה-20 שזוהי שילה. אך טענה זו הופרכה על ידי אולברייט שלמעשה חפר בשילה.[1]
החפירות באתר
עריכההאתר מעולם לא נחפר בצורה יסודית, אך נסקר מספר פעמים עד שנות ה – 90. במהלך שנות התשעים בוצע סקר מטעם מטה בנימין שלאחריו נערכו במהלך השנים 1997 – 1998 שתי עונות חפירה מטעם קמ"ט ארכאולוגיה.[1]
ארכאולוגיה
עריכהבמהלך שתי עונות החפירה באתר נתגלו שרידים רבים, כאשר הממצאים מתחלקים בעיקר לשלוש תקופות:
התקופה ההלניסטית
עריכההתיארוך הראשוני של האתר הוא לתקופה הסאלוקית, זאת על פי יסודות של מבנים באתר. מבנים אחרים באתר מתוארכים לתקופה החשמונאית, אז הוקם שם מוצב שחלש על הדרך המשנית לירושלים. המוצב הוקם ככל הנראה על ידי אלכסנדר ינאי. ממצאים נוספים באתר כוללים קולומבריום, גתות ומערת קבורה עם שני ספסלי אבן ובור לאיסוף עצמות.[1]
התקופה הרומית
עריכהבתקופה זו נתגלו ממצאים חשובים ורבים שמאפשרים לקבוע שהיה פה יישוב מבוסס בעל מאפיינים ספציפיים המעידים על יישוב יהודי. באתר נתגלו שרידים של מבנה ציבור גדול שגודלו 15X40 שעל פי הממצאים היה בשימוש מהמאה הראשונה לפנה"ס ועד למאה הראשונה לספירה. לידו נמצאו שרידים של מקווה טהרה. מבנים רבים שופצו ורצפתם הוגבהה, כנראה כהכנה למרד הגדול. כלי האבן המהוקצעים שנתגלו באתר כלי אבן קלל, מעידים יותר מכל על יישוב יהודי במקום. כמו גם המטבעות שביניהם מטבע כסף של חצי שקל עליו הוטבעה הכתובת "חצי שקל – ירושלים הקדושה" במתוארך לשנת 66 לספירה. בבית הקברות של האתר, נחשפו 24 מערות קבורה, כאשר בתשעה מהם נתגלו גלוסקמאות עם רוזטות, סירים ובקבוקוני זכוכית. כל הממצאים שנזכרו לעיל מעידים על אופיו היהודי של האתר.[1]
התקופה הביזנטית
עריכההאתר ניטש לאחר המרד הגדול ונותר לא מיושב במשך כ – 400 שנה. אז הגיע לאזור אוכלוסייה נוצרית ששיפצה חלק מהמבנים, והוסיפה שתי מערות קבורה ביזנטיות. בערך בשנת 500 לספירה, על חורבות מבנה הציבור הקימו את כנסיית תיאודורס הקדוש. האתר נשאר מיושב עד לכיבוש המוסלמי אז הוא ניטש ומאז ישבו בו רק נוודים.
כנסיית תיאודורס הקדוש
עריכההכנסייה שנתגלתה במקום במהלך החפירות כוללת בזיליקה עם פסיפסים מרשימים ומספר כתובות:[1][2]
הפסיפסים
עריכההפסיפסים המרשימים שנתגלו באתר וממצאים נוספים מוצגים היום במוזיאון השומרוני הטוב. רוב הפסיפסים הם בעלי צורות גאומטריות מורכבות, להוציא אלו שנתגלו באפסיס ועל הבמה. הפסיפסים שם מציגים מגוון עיצובים הכוללים צורות גאומטריות, מוטיבים מעולם הצומח והחי, בצבעים של לבן, חום, שחור, אדום, צהוב וכחול. הפסיפס של האפסיס עצמו ראוי לציון בזכות המדליונים המוצגים בו, כאשר המדליון המרכזי נמצא בדיוק באמצע ומסמל את ישו.[1][2]
הריהוט הליטורגי
עריכה
בתוך הכנסייה נתגלו שברים רבים של שיש שהעידו על הריהוט המגוון שהיה במקום. בין הממצאים היו קדרה משיש ומזבח עם כתובת קבורה. מתחת למזבח נתגלה חלל מוקף בשיש המעוטר בצלב המחזיקה שערה באורך של 19 ס"מ. כמו כן, נתגלו שרידי שולחן תרומה ואמבו בעל ארבע רגליים שהיו ברצפת הפסיפס שהשתמר במצב מצוין. האמבו בעל פלטפורמה משושה עם כיתוב וחמישה לוחות שכל אחד מהם מעוטר בצלב מסוגנן ועיצובים גאומטריים.[1][2]
הכתובות
עריכההחפירות חשפו בתוך הכנסייה חמש כתובות, שתיים מהן ברצפת הפסיפס ושלוש מהן על הריהוט הליטורגי. הכתובת שנתגלתה ברצפת הפסיפס בתוך טבולה אנסטה:
"לישועתו ועזרתו של פטרוס הכוהן, ממה שהעניק לו תיאודורוס הקדוש, הוא הקים את החלק העיקרי והאפסיס של הכנסייה והפקדה של שרידים שנשעתה בחודש נובמבר ביום העשירי"[1][2]
הכתובות האחרות נחרטו על הריהוט הליטורגי כאשר אחת מהן נתגלתה בבסיס המזבח:
"לזכרם ומנוחתם של אחינו פיטר, ג'ון, מרי, אנסטסיה, מרי ואנדרו, אוהבי ישו."[1][2]
כתובת נוספת נתגלתה על במת האמבו וזו לשונה:
כתובת שלישית משולחן המזבח:
ניתוח ארכאולוגי
עריכהחורבת בית סילה מהווה דוגמה מצוינת לתפרוסת היישובים היהודית בבנימין ולגלגולם לאורך התקופות השונות. יישובים יהודים שננטשו לאחר המרד הגדול, אוכלסו מחדש בידי הנוצרים בתקופה הביזנטית ולאחר מכן ננטשו עם הכיבוש האיסלמי.[1]
לקריאה נוספת
עריכה- שחר בץ, כנסיית תיאודורוס הקדוש בחורבת בית סילה, קדמוניות כרך 128 עמודים 119-113.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Beit Sila, Khirbet, The BAS Library (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Shahar Batz, Edward Levin, Carl Ebert, Michael Gugenheim, A Byzantine Church at Khirbet Beit Sila, כרך 15, 1, Israel Antiquities Authority / רשות העתיקות, 2012, Churches and monasteries in Samaria and northern Judea, עמ' 373–408, ISBN 978-965-406-254-1
==קישורים חיצוניים==
