חרובה
ח'רובה (בערבית: خرّوبة) היה כפריר ערבי של בית איכסא ששכן כ-8 קילומטרים ממזרח לרמלה. במלחמת העצמאות נכבש הכפר ונהרס.
 | |
| שרידי הכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז לוד |
| נפה | נפת רמלה |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 3,374[1] דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 10 ביולי 1948 |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 170 (1945) |
| קואורדינטות | 31°54′44″N 34°57′38″E / 31.91222222°N 34.96055556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   ח'רובה  מצפון וממערב: __ מועצה אזורית חבל מודיעין ממזרח: __ מועצה אזורית מטה בנימין / נפת רמאללה ואל-בירה מדרום וממערב: __ מועצה אזורית גזר | |
תולדות הכפר
עריכהשם הכפר נובע מעץ החרוב. מקורו בחקלאות כמו שמות יישובים אחרים באזור (בית ענבה (ראה נחל ענבה) וגמזו). פרופ' מיכאל אבי יונה הציע לזהות את ח'רובה עם יישוב בשם "כפר חריבה", עליו מסופר בתלמוד הירושלמי. שם מסופר כי במאה השנייה לספירה גרו בו שני אחים שלחמו ברומאים, ומותם היה האירוע שהביא לפרוץ קרבות מרד בר כוכבא.[2][3]
במקום נמצאים שרידי מבצר מהתקופה הרומית וההרודיאנית השוכנים בסמוך לחווה האקולוגית במודיעין. בתיאור האתר בסקר ארכאולוגי שערך אלון שביט, נכתב כי במרכז הכפר הערבי קיים "מבנה גזית מפואר, כנראה מהתקופה ההלניסטית-רומית. סביב האתר יש שפע קברים חצובים, אף הם בני תקופה זו. באתר נמצאו מספר בורות מים חצובים".[4]
הכפר נזכר בתעודת הענקה המתייחסת לשנת 1552, שבה נזכרים שטחים שהעניקה ח'אצכי סולטאן (רוקסלנה, אשת סולימאן המפואר) לווקף של בית התמחוי שלה בירושלים, והכפר מתואר בה כמזרעה (כלומר כאדמה חקלאית לא מיושבת) של הכפר בית איכסא, המצוי במרחק של כ-40 ק"מ ממנו.[4][5] לפי רשימת המיסים העות'מאנית האחרונה, מסוף המאה ה-16, נזכר הכפר בשם "ח'רנובה" ונרשם בה כיישוב ריק מתושבים.[4]
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר במקום בשנות ה-60 של המאה ה-19 ותיאר אותו ככפריר ובו בקתות ספורות. את שרידי המבצר שייך (בטעות) למבצר ארנלדי.[6]
במפקד האוכלוסין המנדטורי מ-1931 נמנו 119 מוסלמים ו-21 בתים מיושבים. לפי מפקד האוכלוסין המנדטורי שנערך ב-1945, ישבו בכפר 170 ערבים מוסלמים על שטח של 3 דונם, לא כולל אדמות ששימשו לצרכים חקלאיים.[4]
בתקופת המנדט הבריטי, תושבי הכפר עסקו בייצור סיד, ששווק לחברות כגון סולל בונה למטרות בנייה במישור החוף. בסביבות הכפר שרידים רבים מתעשיית הסיד, כולל מחצבות וכבשני סיד.[7][8]
במלחמת העצמאות, ב-10 ביולי 1948, נכבש הכפר במסגרת מבצע דני על ידי חטיבת יפתח. בתי הכפר נהרסו מייד לאחר מכן, לדברי בני מוריס ממניעים צבאיים.[9]
גלריה
עריכה-
חורבת ח'רובה - שרידי מבצר -
הפארק הטכנולוגי מודיעין מכיוון הגבעה שעליה שרידי הכפר חרובה
לקריאה נוספת
עריכה- זוהר ברעם, בתוככי מודיעים, מושב שילת, 2007
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל (באנגלית: Village statistics 1945), שנערכו מחדש בספר, Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומן הספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה' (דפוס וילנא: דף כ"ד, עמוד ב')
- ^ פנחס נאמן, כְּפַר חֲרֵיבָה, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית - ב, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, הוצאת ספרים בע"מ, תשל"ב, עמ' 41, באתר אוצר החכמה
- ^ 1 2 3 4 רז מוסטיגמן, "מעשה בשני אחים מכפר חרובא", בתוך: אוהב שלום – מחקרים לכבודו של ישראל פרידמן בן־שלום, באר שבע, תשס"ה, עמ' 296.
- ^ רועי מרום, כתבי הֶ קדש מהתקופה הממלוכית־עות'מאנית כמקור למחקר גאוגרפי־היסטורי: וקפית ח'אצכי סולטאן (1552 לסה"נ), אופקים לגאוגרפיה 103-104, 2023, עמ' 6
- ^ כיום סבורים שמבצר ארנלדי (בלועזית: Castrum Arnaldi) שכן בכפר יאלו; כיום בשטח פארק קנדה.
- ^ רועי מרום, תעשיית הסיד הערבית באזור מודיעין בתקופת המנדט מנקודת מבטם של העוסקים במלאכה, לוד דיוספוליס - עיר האלוהים ח, 2023-05-13, עמ' 70 - 83
- ^ ששון א' ושביט א' 2022. תעשיית הסיד בשפלת לוד. בתוך: שביט א' (עורך), לוד "דיוספוליס – עיר האלוהים" כרך ח'. לוד: 136-103.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמוד 227
