חיילים אלמונים

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים
	חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,; וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.; כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים:; מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.; ; בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,; בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,; בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,; וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!; ; לֹא גֻיַּסְנוֹ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים,; כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ.; רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין!; חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד ארצנו!; ; בְּיָמִים אֲדֻמִים...; ; וּמִכָּל עֲבָרִים רִבֲבוֹת מִכְשׁוֹלִים; שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי עַל דַּרְכְּנוּ;; אַךְ אֹויְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי-אֲסוּרִים; לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ.; ; בְּיָמִים אֲדֻמִים...; ; וְאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים,; וִיקַבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט,; בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים; לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד.; ; בְּיָמִים אֲדֻמִים...; ; בְּדִמְעַת-אִמָּהוֹת שַׁכֻּלּוֹת מִבָּנִים,; וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים,; כְּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת-לִלְבֵנִים; וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים!; ; בְּיָמִים אֲדֻמִים...;

חיילים אלמונים הוא שיר שכתב מייסד ומפקד הלח"י אברהם שטרן (יאיר) בשנת 1932, והוא אחד משיריו הראשונים. שטרן הלחין את השיר ביחד עם רעייתו, רוני.

השיר הוצג לראשונה בבית הספר שפיצר^[1] במסגרת מסיבת הסיום של קורס הסגנים השני של האצ"ל ששטרן היה אז ממפקדיו, ופורסם בעיתון האצ"ל "המצודה". השיר היה להמנונה של תנועת האצ"ל עד שנת 1940, אז פרשה ממנו הלח"י והשיר היה להמנונה. בשיר באה לידי ביטוי נכונות ההקרבה הבלתי מתפשרת למען האומה.