הרב חיים מלאך היה מקובל פולני שעסק בהפצת השבתאות באירופה במאה ה-17.

ביוגרפיה

עריכה

בתקופה הראשונה להופעתו הציבורית של מלאך, בשנים ה'ת"מ-ה'ת"נ (16801690), הוא התפרסם בפולין ובאירופה כולה כמקובל גדול ועמד בראש חבורה של תלמידי חכמים שלמדו אצלו קבלה. בין תלמידיו היו רבנים ידועים, בהם הרב זיסקינד רוטנבורג אב"ד לובלין. השפעתו חרגה מגבולות פולין ואף באיטליה היו לו תלמידים רבים.

בסוף המאה ה-17 החל מלאך לראשונה להשמיע אמירות בשבח שבתי צבי וטען שהוא משיח. להוכחת טענתו הביא מאמרים רבים מן התלמוד ומן הזוהר ופירש אותם על פי דרכו. הוא טען כי שבתי צבי, כמשה רבנו בשעתו, נעלם לתקופה של ארבעים שנה ולאחריה הוא עתיד להתגלות כמשיח. לפי דבריו היה שבתי צבי אמור להתגלות בשנת תס"ו (1706).

אחד מראשי הלוחמים בו היה הרב אברהם ברודא, לימים אב"ד פרנקפורט. באותה תקופה היה הרב ברודא ראש ישיבה ב, ומלאך שלח אליו מכתב ממקום שהותו בווינה ובו הוא מציע לו שישלח אליו שניים מבחירי תלמידיו שהיו בקיאים בחוכמת הקבלה כדי שהוא יוכיח להם את אמיתות טענותיו בדבר משיחיותו של שבתי צבי. הרב ברודא נענה ושלח אליו שניים מתלמידיו. הם ישבו בחברת מלאך במשך מספר ימים, ובחוכמתו הרבה הרצה להם את דבריו בלי שיוכלו לסתור אותו. כששבו לפראג סיפרו לרבם על המפגש, והוא ציווה עליהם לפרוש למשך תקופה מכל לימודיהם האחרים ולעיין בדברי מלאך, עד שיתבהרו להם הדברים. הם עשו כמצוותו ולאחר זמן עמדו על הסילופים בדברי מלאך[1].

מלאך יצא לאיטליה ואחר כך לטורקיה ושם הצטרף לחסידי שבתי צבי והטיף בגלוי לשבתאות. למרות קולות המתנגדים, באותה תקופה עדיין נהנה מלאך מאהדה גדולה בקהילות יהודיות רבות באירופה שזכרוהו כגדול בתורה ובחוכמת הקבלה.

בשנת ת"ס (1700) הצטרף מלאך כאחד האנשים המרכזיים למסעו של רבי יהודה חסיד לירושלים. אחד המניעים המרכזיים שלו למסע זה היה כדי להכשיר את בואו של המשיח. הקבוצה בראשותו של מלאך הקדימה את בואה לארץ ישראל, לאחר שהצליח לקבל תרומה גדולה מיהודי החצר שמואל אופנהיימר אשר איפשרה לשכור עבורו ועבור אנשיו שתי אוניות שהביאום דרך נמל קונסטנטינופול לארץ ישראל. הקבוצה השנייה בראשות רבי יהודה חסיד הגיעה זמן קצר לאחר מכן, בראש חודש חשוון תס"א. שישה ימים לאחר הגיעו של רבי יהודה חסיד לירושלים הוא מת בפתאומיות. מותו הפתאומי של רבי יהודה חסיד הותיר חלל גדול והגביר את השפעתו של מלאך. הוא קיבץ סביבו קבוצה של מאמיני שבתי צבי והם היו מתפללים בנוסח מיוחד ורוקדים ושרים מזמורים לנוכח תמונה של שבתי צבי[2].

רבני ירושלים היו חסרי אונים מול מעשיהם של מלאך ואנשיו. מלאך נהנה מאהדתם של רבים מיהודי אירופה אשר אף שלחו אליו לירושלים תמיכה כספית נדיבה. רבני ירושלים שלחו בחשאי מכתב לרבני אירופה ובו סיפרו על מעשיהם של מלאך ואנשיו. רבני קושטא שהכירו את מלאך מתקופת שהותו בטורקיה אישרו את דברי רבני ירושלים. הם שלחו מכתב משלהם ובו הביעו את התנגדותם למלאך וקיללוהו "עפרא לפומיה דההוא גברא... תיפח רוחו דמחשב קיצין".

מכתבם של רבני ירושלים הגיע אל הרב דוד אופנהיימר, מגדולי חכמי דורו, ששימש "נשיא ארץ ישראל". הרב אופנהיימר היה בן אחיו של העשיר שמואל אופנהיימר שמימן את נסיעתם של מלאך ואנשיו לארץ ישראל ובינתיים נפטר. בתגובה שלח הרב אופנהיימר מכתב ארוך אל אנשי ירושלים[3] ובו הוא יוצא נגד המשיחיות שגררה בעקבותיה ביטולם של מנהגים רבים שהיו רווחים במסורת ישראל וכן שינויים בנוסח התפילה. הוא גם יוצא חוצץ נגד אלו שהקלו ראש בלימוד התלמוד ומתמקדים בלימוד הקבלה בלבד.

כשהגיעה שנת תס"ו ודברי מלאך על התגלותו הצפויה של המשיח לא התממשו התערערה אמינותו בעיני ההמון וקולם של המתנגדים למלאך גבר. מלאך שב לטורקיה, ולאחר שרבני קושטא החרימו אותו נסע לערי אירופה. תחילה שהה באיטליה וממנה בא, בשנת תע"ה (1715), לאמסטרדם. כשראה את ההתנגדות התקיפה של הרבנים למעשיו העמיד פנים שאין לו עוד קשר לשבתאות. רק כשנפגש בצנעה עם כאלה שחשב שיוכל להשפיע עליהם הטיף להם לשבתאות. לכמה מהם אמר כי שבתי צבי עודנו חי וכי הוא עצמו דיבר איתו פנים אל פנים בעזה. לאחד מיהודי המקום הוא טען כי נפגש עם אחד מרבני אמסטרדם הספרדים הידועים, הרב שלמה אאיליון, והשניים שוחחו בשבחו של שבתי צבי. אותו יהודי שלח את בנו לרב אאיליון ושאלו לנכונות הדבר, אך הרב הכחיש זאת בשבועה.

הרב ברודא, מתנגדו משכבר הימים, שלח מכתבים לקהילות אליהן הגיע מלאך ובהם התריע על האיש ואסר להכניסו לבתים וכן אסר לדבר עמו ולשהות במחיצתו בד' אמותיו. כפרפרזה לשמו הוא כינה אותו במכתביו "מלאך המוות הרע"[4].

מאמסטרדם שב מלאך לפולין, ושם נפטר.

לקריאה נוספת

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תיאור המעשה מובא בספרו של רבי יעקב עמדין "מטפחת ספרים", פרק א.
  2. ^ "תורת הקנאות", רבי יעקב עמדין, דף כז.
  3. ^ ספר שו"ת "נשאל דוד" חלק ג', ניר דוד עמ' יב-יח.
  4. ^ המכתב נדפס בספר "סיפור מעשי שבתי צבי" שנכתב על ידי לייב ב"ר עוזר, בן תקופתו של מלאך. הספר הודפס בירושלים בשנת תשל"ח.