חיים צווייגל-שריג
חיים צוַוייגֶל[1]-שריג (1898 – 28 במרץ[2] 1950, י' בניסן תש"י) היה מחנך עברי בפולין ובישראל. מנהל הסמינר העברי למורים של רשת "תרבות" בווילנה (1931–1936) ומנהל בית המדרש למורים ולגננות של זרם העובדים בגבעת השלושה (1947–1950).
ביוגרפיה
עריכהחיים ישראל צוויגל,[3] בן שמאי ודבורה נולד בגליציה. (בזמן הולדתו הייתה גליציה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, ולאחר המלחמה עברה להיות חלק מהרפובליקה הפולנית). בשנת 1919, כשהיה כבן עשרים, היה צוויגל ממייסדי הגימנסיה העברית בביאליסטוק. בשל התנאים הקשים של הגמנסיה, הייתה תחלופה רבה בניהולה. כמעט מדי שנה התחלף מנהלה. כך, בשנת 1920 התמנה צווייגל כמנהל הגימנסיה במקום מייסדה, אליעזר פוּרמן (קררי). גם הוא שימש בתפקיד שנה אחת בלבד, וב-1921 החליף אותו ד"ר אליהו רוזנבוים (שכיהן אף הוא במשך שנה, עד 1922). עם זאת, למרות שעזב את ניהול הגמנסיה, המשיך צוויגל לשמור על קשריו עם תלמידי הגימנסיה ועם מוריה.[4]
בשנת 1922 נמנה צוויגל עם שלושה מורים אקדמאים שהובאו מביאליסטוק לעיירה הסמוכה קרינקי (קרינעק; Krynki) כדי לייסד בה את בית הספר התיכון העברי.[5]
בסוף המחצית הראשונה של שנות ה-20 עזב צוויגל את פולין כדי להשלים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת וינה. שם למד פילוסופיה ופסיכולוגיה ושימש כאסיסטנט לפסיכולוגית ההומניסטית הידועה שרלוטה ביהלר. בתום לימודיו, קיבל צווגל שני תארי דוקטור: האחד, דוקטור בפילוסופיה והשני, דוקטור בפסיכולוגיה.עם תום לימודיו, בסוף שנות ה-20, חזר לפולין והצטרף לסגל הסמינר העברי למורים של רשת "תרבות" בווילנה. מצבו הכלכלי של הסמינר העברי היה קשה. המורים לא קיבלו את משכורותיהם בזמן, ולכן, רבים מהם עזבו את ההוראה בו. מסיבה זו גם התפטר מנהל הסמינר דאז, ד"ר זאב שמֶטֶרלינג (גלעד) בשנת 1931 ועבר לעבוד בוועד המרכזי של "תרבות". אז התמנה צווייגל במקומו, והוא שיקם את המוסד ובנה אותו מחדש מבחינת החזון, צוות המורים, תכני ההוראה והאווירה הכוללת ששרתה בו. צוויגל הפך למנהל המיתולוגי של המוסד, ולימים הפכו תלמידיו למובילי החינוך העברי בארץ ישראל. כך למשל, עם הרפורמה בחינוך בפולין ב-1932 צומצם מספר שנות הלימוד בסמינר למורים לשלוש, והסמינר נקרא מאז "ליציאון פדגוגי". את שעות ההוראה שהתפנו בשל הרפורמה, ניצל צווייגל והקצה אותן להקמת סמינר עברי לגננות, שהשתייך אף הוא לרשת "תרבות". סמינר זה שייסד בשנת 1934 היה הסמינר העברי לגננות היחידי מסוגו בפולין. גם בו נמשכו הלימודים שלוש שנים, והוא הכשיר כ-20 גננות מדי שנה. ב-1927 נוסד לידו גן ילדים לדוגמה בשם "ניצנים". בשנת 1936, עם עלייתו של ד"ר צוויגל לארץ ישראל, התמנה במקומו ד"ר שמואל אמרנט[6] כמנהל הסמינריונים.
צווייגל היה גבוה קומה ובעל רעמת שיער שחור. הוא נישא להלה, והיה אב לשתי בנות. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל עם משפחתו ועִברת את שמו ל"שריג" (כתרגום של שמו היידי "צווייגל", שפירושו 'ענף').
עם עלייתה לארץ, התיישבה המשפחה תחילה בירושלים, שם לימד צוויגל כשנה–שנתיים בסמינר למורים ע"ש דוד ילין. לאחר מכן השתלב במערכת החינוך של זרם העובדים, עבד כשנה בהוראה ב-קריית חיים, ובשנת 1943 ייסד את בית הספר התיכון בקריית חיים: תיכון עירוני מקיף קריית חיים. הוא ניהל אותו עד שנת 1947, אז עבר מחיפה לנווה עוז שליד פתח תקווה כדי לשמש כמנהל בית המדרש למורים ולגננות של זרם העובדים (הסמינר של המרכז לחינוך) בגבעת השלושה. צוויגל נפטר ממחלת לב בגיל 52 ב-1950.
הוא נקבר בפתח תקווה, בהלוויה רבת-משתתפים.[7]
דעותיו
עריכהד"ר צווייגל היה ציוני. למרות השכלתו הרחבה ויכולותיו להשתלב במוסדות אקדמיים בחו"ל, הוא האמין בכל ליבו כי מקומו של העם היהודי המתחדש הוא בארץ ישראל בלבד. לכן, בחר בהקמת מוסדות חינוך ציוניים בווילנה ובארץ ישראל. כאיש אשכולות, האמין כי המחנכים בארץ צריכים להקנות ערכים וידע בתרבות הכללית והיהודית כאחד, וכי חשוב להקים ולטפח דור של מחנכים ראויים. הוא היה חדור-מטרה להקים תשתית חינוכית-תרבותית ליברלית בארץ ישראל. ד"ר צוויגל היה הומניסט והאמין ברוח האדם, באמנות כמרחיבת דעת ובערכי המשפחה היהודית.
משפחתו
עריכהאשתו, הֶלָה צווייגל-שריג, הייתה פסלת, אמנית קדרות וגילוף וציירת.
בתו הבכורה מרים (1929–1985) שירתה במלחמת העצמאות כלוחמת בחטיבת יפתח של הפלמ"ח. עם שחרורה הייתה ממייסדי קיבוץ יפתח. למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ושימשה כמורה בירושלים. נפטרה לאחר מחלה ממושכת.[8]
בתו הצעירה, אביבה צור, שבצעירותה הייתה חברת קיבוץ ארז, הייתה מורה לאזרחות והיסטוריה של עם ישראל בתיכון בן-גוריון בפתח תקווה, ולאחר פרישתה המוקדמת, מורה לעברית באולפן.
אחותו ד"ר אידה צווייגל-פישר, בעלת תואר במתמטיקה מאוניברסיטת לבוב, שהורתה מ-1926 לטינית, פיזיקה וכימיה בגימנסיה "תרבות" בקובל, נספתה בשואה.[9]
אחיו הצעיר יוסף צווייגל-שריג (1914–1992), שלאחר פטירתו של אביהם, כשהיה כבן שש, דאג חיים צוויגל לטפל בו, עלה לארץ כבר בשנת 1933. היה לימים נספח תרבות בצ'ילה ומנהל בית המדרש למורים בגולה ע"ש חיים גרינברג בירושלים.
כחלק מגישתו הציונית, הקדים צוויגל לעלות לארץ כבר בשנת 1936. עוד בביתו שבוילנה, טרם עליית המשפחה לארץ, נהגו לדבר עברית כדי להתכונן לחיים שבארץ.
כתביו
עריכה- חיים צויגל וברוך אביבי-ווליבלר, דברו עברית: לבוגרים מתחילים, 2 כרכים (כרך ב כולל: מלון עברי-יידיש-פולני-גרמני-אנגלי, לפי שעורי הספר דברו עברית; סִדר: א[ברהם] בן אורי), ורשה: חנוך חדש, תרצ"ה. (מהדורה ב: הציורים מאת ב’ מיכתם; תרצ"ו)
- ספר הילד: מחזור ספרי למוד ומקרא לבתי הספר העממיים, כרך א: חיים צויגל וחיה קושלן,[10] בהשתתפות ישראל שליטא, אלף: לשנת הלמודים הראשונה, ורשה: חנוך חדש, תרצ"ה.
- ח’ צויגל וח’ קושלן, בהשתתפות י’ שליטא, "הוראות מתודיות לאלפון ספר הילד - אלף", ורשה: חנוך חדש, תרצ"ו. (חוברת)
קישורים חיצוניים
עריכה- חיים שריג, דבר, 29 במרץ 1950 (עם מותו)
- יבנ"ה, האי שופרא (לזכר ד"ר חיים שריג-צווייגל), דבר, 5 באפריל 1950
- מ. עינן, ד"ר צווייגל (במלאות 5 שנים למותו), דבר, 2 ביוני 1955
חיים צויגל (1898-1950), דף שער בספרייה הלאומית
- תצלומיו:
- דיוקנו, באתר flickr
- עם תלמידי כיתה ב' בבית הספר העממי העברי על שם יוסף אפשטיין בווילנה ותלמידים מסמינר המורים של "תרבות" בעיר, שנת הלימודים 1929–1930, בארכיון בית לוחמי הגטאות
- בין תלמידי המחזור השביעי בסמינר למורים של רשת "תרבות" בווילנה, קיץ 1932, בארכיון בית לוחמי הגטאות
- בביקור של נחום סוקולוב בגימנסיה העברית ע"ש יוסף אפשטיין של רשת "תרבות" בווילנה, חורף 1933, בארכיון בית לוחמי הגטאות
- עם אשתו במסיבה בווילנה, 1934, בארכיון בית לוחמי הגטאות
הערות שוליים
עריכה- ^ נכתב גם: צוויגל, צויגל.
- ^ חיים שריג, דבר, 29 במרץ 1950; בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, חרות, 8 ביוני 1950.
- ^ בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, חרות, 8 ביוני 1950.
- ^ יעקב סמיד (עורך), הגימנסיה העברית בביאליסטוק (פולין) 1919–1939, חיפה: [חמו"ל], תשנ"א 1991, עמ' 30.
- ^ אפרים בן-אפרים, 'בית־הספר התיכון העברי', בתוך: דוב רבין (עורך), פנקס קרינקי, תל אביב: האירגונים של יוצאי קרינקי במדינת ישראל ובתפוצות, תש"ל 1970, עמ' 134. (ספר יזכור לקהילת קרינקי, בספריית העיר ניו יורק
- ^ ישראל קלויזנר, וילנה, ירושלים דליטא: דורות אחרונים 1881–1939, כרך ב, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות, תשמ"ג 1983, עמ' 623.
- ^ לווית חיים שריג, דבר, 30 במרץ 1950.
- ^ מרים שריג (צוויגל), באתר הפלמ"ח.
- ^ 'הגמנסיה העברית "תרבות"', בתוך: אליעזר לאוני-צופרפין (עורך), קובל: ספר עדות וזכרון לקהילתנו שעלה עליה הכורת, תל אביב: ארגון יוצאי קובל בישראל, תשי"ז, עמ' 152 ספר יזכור לקהילת קובל, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 156).
- ^ חיה שליט"א (קושלן), באתר אלבום-המשפחות – עדת ראשון-לציון.