חלפנות כספים

עסק שמטרתו החלפת כספים של שתי מדינות שונים
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

חלפנות כספים היא מסחר במטבעות של מדינות שונות. העוסק במקצוע זה נקרא חלפן כספים. מקום החלפנות נקרא "חַלְפָנִיָּה", למרות שמשתמשים בעיקר בכינוי הלטיני, צ'ינג'.

חלפנות כספים בישראל, 1983

החלפניה היא מוסד פיננסי, שנועד לרכישה ומכירה של מטבע חוץ ממדינות שונות. לעיתים המקום קשור לקבוצות פיננסיות גדולות יותר.

החלפניות ממוקמות בדרך כלל במרכזים מסחריים גדולים, או בסמוך לבנקים או סוכנויות נסיעות, וכן בשדות תעופה בינלאומיים, תחנות רכבת וכדומה.[1]

פעילות

עריכה

רווחיות החלפניות בנויה משני חלקים, א. שער החליפין שבו קונה חלפן כספים במטבע מסוים, נמוך מהשער שבו הוא מוכר מטבע זה, ומההפרש בין השערים נוצרת הכנסתו הישירה של חלפן הכספים מעסקת החליפין. ב. חלפן הכספים מרוויח גם מעמלה שהוא גובה על פעולת החלפנות עצמה.

העמלה נגבית בדרך כלל כאחוז מסכום הכסף שהוחלף, בכפוף לחיוב מינימלי עבור עסקאות בסכום נמוך. חלק מבתי החליפין מפרסמים שאינם לוקחים עמלה, אך בדרך כלל הם מפצים על כך בפרסום שערי חליפין עם מרווח גדול יותר. ברוב החלפניות לא מקבלים מטבעות, אלא רק שטרות.[1]

 
משרד חליפין בשדה תעופה בתאילנד.

פעמים רבות החלפת כסף בחלפניה לפני הנסיעה, יקרה יותר מאשר למשוך אותו באמצעות כספומט (באמצעות רשת בינלאומית) במדינת היעד, או מאשר תשלום ישיר באמצעות כרטיס אשראי. וכדאי לבדוק תמיד את כדאיות ההחלפה במדינת המוצא.

בשנת 2002 דיווחו חלפניות רבות באירופה על ירידה משמעותית ברווחיהן, עקב החלפת מטבעות אירופיים רבים באירו.

היסטוריה

עריכה

מאז המצאת הכסף בעת העתיקה, עסקו סוחרים בחלפנות כספים. מאז ימי הביניים, עסקו בחלפנות כספים גם בנקאים, כחלק מפעילותם העסקית, שעיקרה הלוואת כספים. הבנקים המודרניים כוללים גם החלפת כספים כאחד משירותיהם וממכלול פעילותם הכספית.

בישראל

עריכה

בעשרות השנים הראשונות לקיום המדינה, עקב המצב הכלכלי הקשה הטיל בנק ישראל הגבלות חמורות על החזקת מטבע זר, במטרה לחזק את הלירה הישראלית, ולכן חלפנות כספים נעשתה רק בבנקים, לאחר הצגת מטרה נאותה. במקביל פעלו חלפנים לא חוקיים, שבדרך כלל המשטרה לא פעלה נגדם. בסוף שנת 1997 הותרה חוקית רכישת מטבע זר מחלפניות פרטיות ("צ'יינג'ים") בסכום מוגבל, והחלו קמים עסקים פרטיים המספקים שירות זה בכל רחבי המדינה.

 
ברחוב זה עסקו בחלפנות כספים עבור העולים שהגיעו דרך נמל יפו

חוק איסור הלבנת הון משנת 2002 מחייב חלפן כספים לדווח לרשות המיסים על כל המרת מטבע בשווי של 50,000 ש"ח ומעלה, כולל פרטי הזהות של הלקוח שביצע עסקה זו.[2]

בנוסף לעיסוק בהמרת מטבעות, עוסקים חלפני כספים גם במתן הלוואות בריבית בשוק האפור ובנכיון שיקים (תשלום במזומן עבור המחאה עתידית תמורת עמלה, העולה בהתאם לאורך הזמן עד התאריך הנקוב בהמחאה).

שימוש נוסף בחלפנות הכספים נעשה לצורכי הלבנת הון או העלמת מס בסכומים נמוכים (בסכומים גבוהים ישנה חובת רישום לחלפן), לדוגמה פרעון שיק למזומן לאדם המעוניין למנוע רישום של ההכנסה אותה קיבל באמצעות שיק.[3]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

  ערך מילוני בנושא שלחני, בוויקימילון

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 באתר "תיירות בלונדון" (באנגלית)
  2. ^   אבי וקסמן, ממירים סכום גדול בצ'יינג'? השם שלכם בדרך לרשות המסים, באתר TheMarker‏, 13 בנובמבר 2018
  3. ^ צבי לביא, המבקר: חלפני כספים או מכשיר להלבנת הון?, באתר ynet, 11 במאי 2010