חפץ חשוד

חפץ שאין ודאות לגבי תוכנו ושקיים חשד שהוא מכיל מטען חבלה או חומר נפץ

חפץ חשוד הוא מונח המתאר פריט או אובייקט הנראה מחוץ למקומו הטבעי או המוכר, ועשוי להיראות כמאיים, חשוד או מסוכן. במקרים רבים, המונח משמש לתיאור חפצים שעלולים להכיל חומרי נפץ, מטען חבלה, כימיקלים מסוכנים או חומרים אחרים בעלי פוטנציאל להזיק. חפצים כאלה מעוררים חשש וגורמים לאנשים לנקוט אמצעי זהירות במרחב הציבורי, בעיקר במקומות הומי אדם כמו תחנות רכבת, נמלי תעופה או מתקנים ציבוריים.[1]

רובוט חבלה מדגם אנדרוס וולברין של משטרת ישראל מטפל בחפץ חשוד
הנחיות לדיווח לגבי חפץ חשוד או התנהגות חשודה, ברכבת התחתית של וושינגטון בארצות הברית

מאפיינים

עריכה

חפץ חשוד עשוי להיות:

חפץ נטוש – פריט שנראה מחוץ להקשרו, כגון תיק, מזוודה, או קופסה המונחים במקום ציבורי ללא השגחה.

חפץ חריג – פריט בעל צורה, צבע, ריח או סימנים חיצוניים מעוררי חשד (לדוגמה, חוטים או חיבורים בולטים).

חפץ בלתי מזוהה – פריט שלא ברור מה מטרתו או מי הניח אותו במקום.

הטיפול בחפץ חשוד

עריכה

על פי הוראות משטרת ישראל, יש להתרחק מחפץ חשוד במרחק של עד 50 מטר (מאחורי מחסה) או 100 מטר בשטח עירוני ומרחק של עד 150 מטר בשטח פתוח, ולדווח על האירוע למוקד המשטרה.

רק חבלן משטרה רשאי לטפל בחפץ החשוד.

המושג נכנס לשימוש באוקטובר 1967 לאחר שתושבת מזרח ירושלים הניחה מטען חבלה בקולנוע ציון שהתגלה בעוד מועד.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 היו פזורים ביישובים בישראל "מתקנים לקליטת חפצים חשודים" שכונו גם "בורות ביטחון". מתקנים אלה היו לרוב מבנה תת-קרקעי מדופן בטון, מכוסה במכסה נתיק. עסקים שונים חויבו בהקמת מתקנים אלו על פי חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968, לפי מפרט אחיד 130[2][3].

עם התפתחות הטכנולוגיה, מתבצע הטיפול בחפצים החשודים באמצעות רובוט חבלה, הנשלט בשלט רחוק, הכולל מצלמות וזרוע עם צבת.

לרוב השיטה הפשוטה והבטוחה מכולן לנטרול חפץ חשוד, היא פיצוץ מבוקר באזור מאובטח. שיטה נוספת היא פירוק החפץ מבלי לגרום לפיצוצו.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חפץ חשוד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה