טביעה (בעל חיים)

טביעה היא מצב בו בעלי חיים נמצא בסכנת חיים בגלל כניסת מים או כל נוזל אחר לריאותיו. טביעה עלולה להסתיים במוות. אולם, התערבות רפואית דחופה ופתיחת נתיב אוויר על ידי הוצאת ראש הטובע מהמים יכולה להציל את חיי הטובע. איכות ותזמון הסיוע הרפואי יקבעו גם את רמת תפקודו העתידית של המוצל מטביעה.

ברוב המקרים בעלי חיים העלולים לטבוע שייכים לקבוצה חולייתנים יבשתיים, אשר איבדה את היכולת לנשום מתחת למים (למעט הדו-חיים). גם חסרי חוליות שאיבדו את ריאותיהם, למשל חרקים ועכבישים ואף סרטן אדום של אי חג המולד (שבצעירותו נושם דרך זימים) עלולים לטבוע ואף בעלי חיים ימיים כמו צבי ים ולווייתנאים, החיים רוב זמנם בים עלולם לטבוע אם לא יוכלו לעלות לקבל אוויר, למשל בהיתפסות ברשתות דיג.

פיזיולוגיה

ישנן שתי תגובות של הגוף בעת טביעה:

כאשר הטובע נושם מים - הטיפה הראשונה הנוגעת בנקודת הקָרינה, נקודת פיצול הסימפונות, מפעילה עצב שגורם ל"לרינגו ספאסם" - סגירת מיתרי הקול ומניעת מעבר (של אוויר ומים) בקנה הנשימה. מצב זה נקרא "טביעה יבשה". אם הטובע חולץ במצב זה והוענק לו טיפול רפואי, סיכוייו להינצל גבוהים כיוון שכמות המים שנכנסו לריאות קטנה מאוד.
אם לא הוצא הטובע מהמים לאחר הטביעה היבשה - המוח לא מקבל חמצן בגלל חסימת דרכי הנשימה (לרינגו ספאסם), והטובע מאבד הכרה. בעת איבוד הכרה אובד טונוס שרירים ונגרמת הרפיית שרירי הגוף. מיתרי הקול נרפים וישנו מעבר למים. במצב זה, הנקרא "טביעה רטובה", נכנסים מים לריאות במקום חמצן. סיכויי הצלת הטובע בטביעה רטובה נמוכים יותר, והם קטנים ככל שכמות המים שנכנסו לריאות גדולה יותר. כאשר הריאות מלאות במים אין אפשרות להנשים את הטובע בשום דרך. המוות נגרם בעקבות אי-הגעת חמצן למוח.

גם לסוג המים בהם מתבצעת הטביעה קיימות השלכות על מצבו הבריאותי של הניצול:

טביעה במים מלוחים: ריכוז המלחים בגוף עומד על כ-1.9%. מים מלוחים החודרים לריאות בעת טביעה מכילים ריכוז מלחים גבוה יותר מריכוז המלחים בגוף. עקב כך, מתקיים תהליך של העברת נוזלים מתוך כלי הדם אל הריאות באוסמוזה ונוצרת בצקת ריאות.
טביעה במים מתוקים: ריכוז המלחים בגוף גדול לעומת כמות המלחים במים מתוקים ולכן מים מהריאות יעברו אל תוך כלי הדם, יעלו את לחץ הדם ויגרמו להמוגלובינריה – פיצוץ של כדוריות דם אדומות, דבר שיגרום לתסחיפי חמצן בגוף, פיצוץ של טסיות דם, וכן למעבר של אשלגן (מפיצוץ ההמוגלובין) שיגרום להפרעות קצב, וקרישה מוגברת בעקבות חמצן שמסתובב חופשי בתוך כלי הדם וטסיות שנקרשות בעקבות המגע עמו.

טביעה בסיפורי המקרא

שניים מסיפורי המקרא הבולטים עוסקים בטביעה המונית של בעלי חיים (ובני אדם בכלל זה) שהגורם לה הוא האל:

סיפור המבול, המתאר את הטבעת כל בעלי החיים היבשתיים (והאדם בכלל זה), למעט אלה ששהו בתיבת נח, שנבנתה לשם הצלתם מטביעה.
סיפור קריעת ים סוף, המתאר כיצד בני ישראל היוצאים ממצרים עברו בים סוף בחרבה, ואילו רודפיהם, המצרים, טבעו. תיאור הטביעה מופיע בשירת הים: ”סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (ספר שמות, פרק ט"ו).

ראו גם

טביעה - מונח דומה אצל אנשים.

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.