טומאת היסט

בהלכה היהודית, טומאת היסֶט הוא כינוי לקבלת טומאה על ידי הזזה קלה (נדנוד) של חפץ טמא - הנגרם הן על ידי נשיאה (על אף שלא נגע בחפץ) והן על ידי נגיעה.

מקור המילה

מקור המילה הוא ככל הנראה בארמית, כתרגום של המילה "משא", שהיא מקור טומאה זו כמוזכרת בפסוק. התרגום ירושלמי מתרגם את הפסוק "והנשא את נבלתם" כוד יוסיט ית נבלתיהון. המילה מופיעה רבות במשניות במסכת זבים.

פרטי הדינים

המשנה אומרת כי אין עם הארץ בקיאין בטומאה זו. הרמב"ם בפירושו למשנה מנמק כי עם הארץ סבור שההיסט לדבר טמא אינו מטמאו הואיל ולא נגע בעצם חפץ המטמא, ואינם שמים לב שהוא בעצם מין של משא המוגדרת בכתוב "והנשא את נבלתם".

כמו כן, כל חפץ טהור (שהוכשר לקבל טומאה) אשר יזיז הזב נטמא על אף שלא נגע הזב בעצם החפץ.

טומאת היסט על ידי אדם טמא, נגרמת רק כאשר אדם טמא מסיט לבדו חפץ אחר. אם הדבר המוסט היה ניסט גם ללא כוח הזב, אין הוא טמא. כך למשל מפרש רבי מאיר שמחה מדווינסק את המשנה התמוהה ”עריבה מלאה בגדים בזמן שמשאן כבד טמאין בזמן שמשאן קל טהורין”, שבפירושה התחבטו כל המפרשים. הוא מפרש על פי הכתוב במשנה בבבא הקודמת : ”ישבה בספינה כלים שבראש הנס שבספינה טמאין מדרס. נוטלת עריבה...” נמצא שמשנה זו נסובת על הספינה, שהיא, הספינה, נוטלת עריבה מלאה בגדים, והנידה יושבת בספינה. אם משאן של הבגדים כבד, העריבה אינה מתנדנדת בספינה, אלא הנידה מנדנדת את הספינה וכל מה שבתוכה, ולכן הבגדים שבתוך העריבה טמאים בהיסט הנידה, ויהיו הבגדים ראשון לטומאה. אבל אם משאן של הבגדים קל הרי העריבה מתנענעת על ידי הילוך הספינה אף בלא הנידה, אלא שעל ידי הנידה היא מתנדנדת בנדנוד חזק יותר מנדנוד הספינה בלי ישיבת הנידה, ואם כן אין זה היסט, שאין היסט אלא דווקא כשכל הנדנוד בא על ידי הזב.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.