טומאת נבלה

מושג מדיני טומאה וטהרה

טומאת נבלה היא טומאה החלה על פגר של בהמה או חיה – ממין טהור או טמא (מותרת או אסורה לאכילה). בעל חיים המותר לאכילה שנשחט כהלכה אינו טמא בטומאה זו, אף אם נמצא טרפה לאחר השחיטה. דיני טומאה זו אינה נוהגים למעשה בימינו, באופן דומה לרוב דיני טומאה וטהרה. טומאה זו לא קיימת על עופות, אך ישנה טומאה דומה באכילה של נבלת עוף טהור.

ציידים לצד פגר דלגן שנורה על ידם

פגר המטמא טומאת נבלה נחשב לאב הטומאה, וכזית ממנו מטמא אדם, כלים ומאכלים הנוגעים בו או כלי חרס שכזית מהנבלה נמצאת באווירו, להיות ראשון לטומאה. אדם הנושא כזית מהנבלה מטמא גם את בגדיו אותם הוא לובש בעת נשיאת הנבלה, או כלים בהם הוא נוגע בשעת הנשיאה (למעט כלי חרס שאינם נטמאים במגע ישיר). אדם הנוגע בנבלה (ואינו נושאה) אינו מטמא את בגדיו בהם הוא לבוש בשעת הנגיעה, או את הכלים בהם הוא נוגע תוך כדי המגע בנבלה.

הלכות הטומאה

עריכה

נבלת חיה ובהמה (שמתה ללא שחיטה כהלכתה) מטמאת את מי שנוגע בה או נושא אותה[1] (לאו דווקא את כולה, ודי בכזית מבשרה)[2], אבל לא את מי שנמצא איתה באותו אהל. טומאה זו נמשכת יום אחד בלבד עד הערב (על כן היא נקראת "טומאת ערב")[3].

חיה ובהמה מן המינים הכשרים לאכילה (כגון צבי, בקר וצאן) שנשחטו כהלכה - הרי הם טהורים. אם הבשר שלהם יגע בגורם מטמא - הוא ייטמא בתור מזון טמא ("טומאת אוכלין"), שטומאתו קלה יותר.

שומר לטומאה

עריכה
  ערך מורחב – שומר לטומאה

שומר הוא כל חלק מהבשר השומר ומגן עליו. בניגוד לטומאת אוכלין, שהעור השומר על הבשר מצטרף כדי להשלימו לשיעור כזית, הרי שבטומאת נבלה אין לצרף את השומר לשיעור כזית, וכוחו הוא רק כשל יד לטומאה, המביא ומוציא טומאה על ידי נגיעה בו, אך אינו מצטרף לשיעור האוכל[4].

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.