טיוטה:ייצוג נשים בקומיקס
ייצוג נשים בקומיקס היה לעיתים קרובות נושא למחלוקת מאז פריצתו של המדיום. המבקרים ציינו כי תפקידי הנשים, הן אלה המשניים והן אלה הראשיים, מצטיירים במידה רבה באופן סטראוטיפי ומגדרי, כאשר לנשיות ולמאפיינים המיניים נוכחות גדולה יותר באופיין של הדמויות.
סקירה כללית
עריכהלפני עידן הכסף של הקומיקס, ספרי קומיקס ובהם סיפורים מכל הז'אנרים היו זמינים, כולל ספרים רומנטיים, סיפורי הרפתקאות, פשע, מדע בדיוני ועוד רבים אחרים. ההתמקדות בגיבורי וגיבורות על התחיל בסוף שנות ה -50 והמשיך בשנות ה -80, וככל שז'אנר גיבורי העל הלך וגדל, האחרים הלכו והצטמצמו. תופעה זו התחילה לדחוק לשוליים גם את קולותיהן של הנשים בקומיקס. התיאורים של דמויות נשיות וגיבורי-על היו מכוונים בעיקר לקהל גברי. במשך עשרות שנים יוצרים הנציחו את עצמם ולא התמקדו בנושאים שנשים היו רוצות לקרוא, לכן לא השתדלו לכלול סיפורים עם פן נשי. למרות שנוצרו והשתתפו הרבה גיבורות על בקומיקס, מעט מאוד מהן כיכבו בסדרה משלהן או הצליחו באופן עצמאי. רוב הגיבורות בספרי הקומיקס היו רק דמויות משנה; לדוגמה, The wasp והנערה הבלתי נראית הוצגו כדמויות משנה הנלחמות לצד גיבורי על גברים, בעוד באטגירל ואשת החתול הופיעו לראשונה כדמויות משנה בקומיקס של באטמן. וונדר וומן היא גיבורת העל היחידה עם תפקיד ראשי בספר קומיקס משלה. ישנו וויכוח האם המחסור של קוראות נשים נוצר עקב ריבוי סופרים גברים שלא הרגישו נוח לכתוב על או בשביל נשים, או שמא תעשיית הקומיקס נשלטת על ידי גברים בשל חוסר התעניינות של נשים בקומיקס.
היסטוריה
עריכהתור הזהב של ספרי הקומיקס (סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד לסוף שנות ה-40)
עריכהבתור הזהב של ספרי הקומיקס הוצגו בעיקר נשים שלא היו גיבורות על אלא דמויות בתפקידים משניים, כאשר רוב הנשים מסווגות כנשות מקצוע, גיבורות סיפורים רומנטיים או נערות תוססות.[1] נשות קריירה כללו דמויות כמו נלי האחות, טסי הקלדנית, ומילי הדוגמנית, מקצועות בהן לא עסקו נשים בתקופת מלחמת העולם השנייה בארצות הברית .[2] גיבורות ספרותיות היו פופולריות בז'אנר הרומנטי, שחלוציו היו ג'ו סימון וג'ק קירבי. בדרך כלל, הגיבורה הייתה "ילדה טובה" או "ילדה רעה", כשלשני התפקידים הללו היו השפעה קטנה על החלטותיו של דמות הגבר בסיפור. בקומיקס "ארצ'י", הגיבור לעולם לא מצליח לבחור בין שתי בחירות ליבו, בטי וורוניקה, המאפיינות את הדיכוטומיה הזאת בין "הילדה הטובה מהבית ממול" לבין "הילדה הרעה" המפתה, שמוצבת תמיד מנגד.
הצמד בטי וורוניקה זכו לחוברת קומיקס בכיכובן ב־1950. הספר נשא את שמן והפך במהרה לקומיקס פופולרי, שתיאר את האובססיה והמריבות של שתי הדמויות על בנים ומי תזכה להיות בת זוגו של ארצ'י.[3]
בין דמויות הקומיקס המוקדמות היו לוחמות פשע. אחת מגיבורות הקומיקס המוקדמות ביותר שהופיעה ברצועות הקומיקס בעיתונים, הייתה סקארלט או'ניל הבלתי נראית (אנ') של ראסל סטאם.[4] הלוחמת הקשוחה מיס פורי,[5] של היוצרת טרפה' מילס פורסמה לראשונה ב -1941. מו"ל אחד בפרט, "Fiction House", פרסם ברצועות קומיקס כמה גיבורות מתקדמות כגון מלכת הג'ונגל שינה, שמיניותה המוחצנת סייעה להשיק את סדרת הקומיקס שלה.[6] כפי ש Trina Robbins, כתבה "בנשות העל המופלאות" :[7]
רוב סיפורי הפעולה של Fiction House אופיינו בגיבורות נשיות חזקות, יפות ומוכשרות. הן היו אחיות במרפאות לוחמה, חוקרות, סופרות ומלכות ג'ונגל לבושות בבגדים מנומרים. רובים, תותחים, פגיונות וחרבות יד, נפרשו על פני דפי העיתון, מוכנות להיאבק בכל אויב שנקרה בדרכן ומבלי שיזדקקו לחסותו של גבר.
וונדר וומן
גיבורת העל הידועה הראשונה הייתה דמותה של הסופר-פלטשר הנקס ("Barclay Flagg") "פנטומה",[8] אישה מצרית עתיקה שלא מזדקנת, שיכולה להפוך ליצור בעל פני גולגולת עם כוחות-על המאפשרים לה להילחם ברוע; דמותה הוצגה לראשונה ב "קומיקס הג'ונגל #2" (פברואר 1940). יחד עם זאת, דמות האישה הראשונה שהתקבלה כגיבורת גיבורת העל פופולרית היא "וונדר וומן", ממו"ל All-American publication, אחת משלוש חברות העתידות להתמזג לחברת הקומיקס המפורסמת די.סי. ( DC). ב -25 באוקטובר 1940, פרסם Family Circle ראיון שכותרתו הייתה "אל תצחקו על הקומיקס". את הריאיון ערכה אוליב בירן, עם ויליאם מולטון מרסטון, פסיכולוג ויועץ חינוכי למו"ל All American ו- National periodicals. בראיון תיאר מרסטון את הפוטנציאל החינוכי הגדול שיש בספרי קומיקס. הראיון שימש כיריית הפתיחה ללידתה של "וונדר וומן", דמות שפיתח מרסטון בהשראת זוגתו, אליזבת הולוואי, ובסיוע המאהבת המשותפת שלהם – אוליב בירן. מרסטון שיווק את דמותה של "וונדר וומן" למקס גיינס, ממייסדי All American Publication, וזה נתן את ברכתו. כך נולדה דמותה של גיבורת העל המשמעותית ביותר בקומיקס בתקופת תור הזהב, שידועה בגיבורי העל הגבריים שלה (סופרמן, באטמן והענק הירוק).[9] [10] בגיליון של the American Scholar משנת 1943 כתב מרסטון:
"אפילו בנות לא רוצות להיות בנות כל עוד אב הטיפוס שלהן חסר תעוזה, עוצמה וכוח. לא רוצות להיות בנות, הן לא רוצות להיות רכות, כנועות ורודפות שלום כמו נשים טובות. האיכויות החזקות של הנשים הפכו לבזויות בגלל חולשתן. הפתרון הינו ברור והוא ליצור דמות נשית עם כל כוחותיו של סופרמן בתוספת כל הקסם הנשי המצוי באישה טובה ויפה".
וונדר וומן היא נסיכת האמזונות, שנוצרו על ידי אפרודיטה ועל פי הסיפורים נועדו להיות חזקות וחכמות יותר מגברים.
חלק מהסיפורים המוקדמים של מרסטון כללו את וונדר וומן כנשיאה של ארצות הברית תפקיד לא מסורתי לנשים. על אף מיצוב הנשים בתפקידי מנהיגות, העורך שלדון מאייר הוטרד מהתמונות החוזרות ונשנות של נשים קשורות שהופיעו בקומיקס.[9] אם הצמידים של וונדר-וומן היו כרוכים יחד, היא נעשתה חלשה כמו כל אשה אחרת. לדברי מרסטון, דימויים אלה של נשים כבולות משקפים גם את השימוש של הסופרג'יסטיות בכבילה במחאתן בנושא זכות ההצבעה לנשים. הוא עמד על כך שחשוב לראות את וונדרוומן משחררת את עצמה, במובן המילולי והסימבולי, מדיכוי וכבילות מעשה ידי גברים.[10] יחד עם זאת הוא גם תמך בכמה אידיאלים של כניעה ל"שלום, איפוק ושיקול דעת".[11]אחת המהדורות עסקה באבדן השליטה של "וונדר וומן" בעקבות אירוע בו נשברו צמדיה: היא השתגעה ונעשתה מטורפת מפני שהצמידים ייצגו איפוק, ומטרת הרצועה הייתה להדגיש כי "עוצמה ללא שליטה עצמית קורעת אישה לחתיכות". [3] במרוצות השנים, ובפרט לאחר שמוקסטון נפטר, עברה וונדר וומן לשליטתם של סופרים אחרים, שנטו לעיתים קרובות למקם אותה בעמדות נשיות קונבנציונליות יותר כרעיה ואם. כך קרה, שבעוד שמורסטון עוד היה בין החיים, נערך סקר בקרב קוראי justice society שקבע כי וונדר וומן זכאית להתקבל לארגון All-Star comics # 11. לאחר פרסום תוצאות הסקר, לוהקה וונר וומן לתפקיד מזכירת הליגה במסגרת המגזין Sensation comics, והורחקה כמעט לחלוטין מסצנות פעולה ולוחמה.[12]בשנת 1947 נפטר מרסטון, ואלמנתו עתרה על מנת שתמונה להיות הכותבת הראשית של רצועת וונדר וומן בחברת די.סי.. למרות זאת, שכרה החברה את רוברט קניגר במקומה. תחת הנחייתו של קניגר כוחה של וונדר וומן נחלש. היא נעשתה יותר ויותר כנועה, וסדרי העדיפויות שלה הפכו לכאלה המשקפים יותר ויותר את תפקידה המגדרי.[13] יותר משעסקה בלחימה בפשע, הנסיכה דיאנה עבדה בעבודות נשיות, בייביסיטר, דוגמנית אופנה, או כוכבת קולנוע ובתפקידה הקלאסי כמזכירתו של סטיב טרבוב כששאפיתה המרכזית הייתה להינשא לו .[14] תחת ידיו של קניגר הפכה וונדר וומן לדמות שמרכז עולמה נע סביב רצונה להפוך לאם ולרעיה. באחד הגיליונות הסנסציוניום שפורסמו, וונדר וומן נתפסת אומרת לאישה אחרת כי היא קינאה בחייה כאם וכאישה לבעל.[15]
עזר כנגדו – נשים בתפקידי תמיכה בקומיקס
במהלך מלחמת העולם השנייה נשים עבדו בעבודות שזוהו כגבריות לפני המלחמה. הן הפכו בן לילה לנהגות משאיות, סווריות ורתכיות. הדבר בא לידי ביטוי גם בספרי הקומיקס: גיבורים כגון איש הנץ (Hawkman) נזקקו לעזרה ופנו אל נשותיהם, וכך נוצר ז'אנר נוסף של גיבורים: תפקיד השוליה - sidekicks.[5] נשים רבות לאחר מלחמת העולם השנייה סירבו לוותר על החופש שזכו לו, ויצרו משבר חברתי מאסיבי בהגדרות החדשות של גבריות ונשיות[16][17][18] הפאם פאטאל (שכיחה בספר הקומיקס "the spirit") הדגימה את המשבר הזה – בתור אישה חזקה, אגרסיבית מינית, שסירבה להישאר במקום ה"נכון " והמסורתי שלה.[19]
קוד הקומיקס=
עריכהישנו הקשר היסטורי לחוסר ייצוג נשי בקומיקס. ב -1954 הותקפה תעשיית הקומיקס על ידי הורים מודאגים, פסיכולוגים ופוליטיקאים. היה זה המתח שלאחר המלחמה שהשפיע על תעשיית הקומיקס ישירות והביא להקמת ועדת משנה של הסנאט כדי להתמודד עם עלייתה של עבריינות לנוער. בהשפעת ספרו של פרדריק ורטהאם, "Seduction of the Innocent", נערך דיון פומבי כדי לקבוע אם עבריינות נוער וספרי קומיקס קשורים. גיבורי על, שיצאו לאור בהופעת הבכורה שלהם ב -1941, היו מוקד האש העיקרי; "בראש סדר מסע הצלב נגד הקומיקס, הוצפו חששות כי תפקידים מגדריים היו גמישים מדי בסיפורים, ואפשרו לדמויות כמו 'וונדר-וומן' לפעול על פי פנטזיות לסביות וסאדו-מזוכיסטיות". ורטהאם תקף במפורש את תיאורן של נשים רבות בספרי הקומיקס וטען: "הן אינן עקרות בית, הן לא בונות משפחה, אהבת האם נעדרת לחלוטין ... אפילו כאשר וונדר-וומן מאמצת ילדה יש רמיזות לנטיות לסביות". ספרי הקומיקס נחשבו איום על המהוגנות האמריקנית. בתגובה לביקורות, החליטה תעשיית הקומיקס לאמץ את השיטה בה פעלה הוליווד לפניה ולנסח קוד אתי עצמאי, "Comics code Authority". זה, במטרה להימנע מהתמודדות עם תקנות ממשלתיות. הקוד קבע במפורש צנזורה של אלימות, מיניות ורומנטיקה "לא נורמלית", במטרה להדגיש את ערך קדושת המשפחה והנישואין, וחיזוק תפקידים מגדריים מסורתיים. "הקוד ביסס את התוכן החזותי, הטקסטואלי והתמטי של כל ספרי הקומיקס שפורסמו אחרי 1954, ושרלוונטי באופן יחסי עד היום. בשל כך, חוברות הקומיקס שיצאו אחרי 1954 נוטות לפייס את האידאולוגיה השמרנית, ותפקידים מגדריים מסורתיים מהווים את הבסיס שלהן".
עידן הכסף של ספרי הקומיקס (שנות ה-50 ועד לסוף שנות ה-60 של המאה ה-20)
עריכהבין השנים 1961 ו -1963, אחד משני סוגי הקומיקס המובילים היה הקומיקס הרומנטי. השפעות רבות מז'אנר זה חפפו ואף זלגו לקומיקס גיבורי העל של התקופה. קומיקס גיבורי העל עתיד היה להפוך לז'אנר המוביל בתעשייה, וכך Young romance של די.סי. DC סיים את שלושים שנות ההרצה שלו בשנת 1977.[20]
לאחר הטמעת קוד הקומיקס, יישמה די.סי. מדיניות פנים נוקשה בכל הנוגע לתיאור של נשים, בו נכתב כי "הכללתן של נשים בסיפורים אינה מומלצת". על הנשים המשתלבות בעלילת הסיפור להיות דמויות משניות, ויש לצייר אותן בצורה ריאליסטית, מבלי להגזים בתיאורים פיזיים של נשיות .[21] לרוב גיבורי העל של די.סי. בתור הכסף היו דמויות משנה נשיות. אלה כללו שלושה סוגי נשים קרייריסטיות: העיתונאית לויס ליין, שעבדה ב"דיילי פלאנט "עם האלטר-אגו של סופרמן, קלארק קנט; ג'ין לורינג, עורכת הדין של ריי פאלמר היודע כ "האטום " ומנהלת יצרנית המטוסים, קרול פריס, הבוסית של האלטר אגו של גרין לנטרן, האל ג'ורדן. אייריס ווסט הייתה חברתו לסירוגין, של האלטר אגו של הפלאש, בארי אלן.
צוות השותפים (side kicks) של באטמן, שנוצר ופורסם בשנות ה-50, כלל מדי פעם את העיתונאית ויקי וייל ואת היורשת קאתי קין, שהאלטר-אגו שלה הייתה רוכבת האופניים ולוחמת הפשע, באטוומן (Batwoman). עם קווי דמיון לדמות החתולה השחורה של Harvey comics, שקדמה לבאטוומן ב-15 שנים כגיבורת על שרוכבת על אופנוע, באטוומן השתמשה גם היא בנשק, אך נשקיה כללו ערכות פודרה, צמידי קסם, בושם, רשת שיער, מראה קומפקטית ותיק כתף עם רצועת שוט תואמות.[22]
במהלך עידן הכסף, ספרי הקומיקס שיצאו לאור על ידי מארוול ודי.סי היו שונים עד כדי כך שמעריצים של גיליון אחד לא בהכרח אהבו גיליונות אחרים, כך מעריצי הז'אנר התחלקו בין חובבי תקופת הקומיקס הקלאסית, שהיו מזוהים עעם די.סי., לעומת מעריצים שהתעניינו באקשן מעורב בחרדה רגשית המשקף עולם שבו התסיסה החברתית הולכת ומתגברת. אלה היו מזוהים עם מארוול.[23] כאשר [[Foreword, Doom Patrol Archives, Volume 2, pp.5-6, Roy Thomas, writer, ISBN 978-1-4012-0150-0, 2004|Atlas comics]] הפך למארוול קומיקס ב -1961, הוצגו גיבורות על רבות; גיבורות אלה קיבלו תפקידים תומכים, משניים. גיבורת העל הראשונה של מארוול הייתה invisible girl הידועה בשמה סוזן סטורם חברה בצוות של ארבעת המופלאים.
אף על פי שהדמויות הנשיות החלו להתפתח והפכו לאבני יסוד בסיפורי מארוול, היחס הבסיסי אליהן עדיין היה כאל דמויות משנה, והמטרה להפוך אותן לגיבורות עצמאיות של רצועות וחוברות הפכה לנושא למאבק בעולם הקומיקס.[24] Supergirl של די.סי. עברה מאבק דומה לזה כשהיא נלחמת נגד הכותרת "בת הדודה הצעירה של סופרמן" כדי לזכות בתואר משלה כגיבורת על.
תור הברונזה של ספרי הקומיקס (1970-1985)
עריכהתקופת הברונזה שיקפה רבות מהמתחים הפמיניסטיים של התקופה. מספרן של הדמויות הנשיות, הן הגיבורות והן המרושעות, גדל במידה ניכרת בשנות ה-70, בהשראת התנועה הפמיניסטית, ומתוך ניסיון להגדיל ולגוון את קהל הקוראים.[25] עם זאת, הדמויות האלה היו לעיתים קרובות סטריאוטיפיות, כאלה היו למשל הגיבורה שונאת הגברים "תונדרה" או פרודיה פמיניסטית זועמת, "רוצחת הגברים".
במקביל בחוג הקומיקס המחתרתי, עיתונאות "שחרור הנשים "החלה לפרסם קומיקס חד פעמי בשם "זה לא אני בייב" ב -1970, שבו הוצגו רבים מסמלי הקומיקס הנשיים המפורסמים ביותר. "סופרגירל אומרת לסופרמן ללכת לעזאזל, ורוניקה נוטשת את ארצ'י למען בטי ופטוניה פיג אומרת לפורקי פיג לבשל את ארוחת הערב שלו בעצמו".[26] חוג זה יתפתח לימים ל wimmen’s comix סדרת אנתולוגיה מחתרתית ששודרה ב -1992, והתמקדה בנושאים מגדריים שנויים במחלוקת .
הדמות של מיס מארוול היא דוגמה למאבק של חברת מארוול עם סוגיות פמיניסטיות. היא הופיעה לראשונה בשנת 1977 בשיאה של תנועת שחרור הנשים, תוך שימוש בביטוי הכבוד "מיס" (אישה שאינה נשואה) כחלק משמה. שמה היווה סמל חזק לסולידריות פמיניסטית, וכך גם תפקידה האזרחי כעורכת במגזין "אישה" (התייחסות למגזין החדש דאז M.s magazine). כמה מהשערים הראשונים של חוברת הקומיקס של מיס מארוול כללו כותרות כגון: "הנקבה הזאת נלחמת חזרה", אך המציאות הייתה מורכבת מזה. הדוגמה הבולטת ביותר לפער שבין השאיפות של מארוול לביצוע מתבטא בסיפור האונס השנוי במחלוקת של מיס מארוול. רבים טוענים שמקרה האונס טופל באופן גרוע על ידי מארוול קומיקס: ראשית, לאחר שמיס מארוול נופלת קורבן לאונס על ידי אדם שניסה לברוח ל"לימבו", מצופה ממנה ללדת את התינוק של האיש שאנס אותה, בעוד שחבריה לקבוצה מבולבלים מדוע היא לא תרצה ללדת את אותו ילד, להתאהב באנס של ולעבור לחיות בלימבו אתו.[27]
במשך רוב ימי עידן הכסף והברונזה לא קיבלו נשים בקומיקס תפקידי מנהיגות. בשנות ה -80, הסופר-אמן ג'ון בירן, שהמשיך ופיתח את סדרת "ארבעת המופלאים" הגה לסוזן ריצ'רדס- הלא היא הילדה הבלתי נראית- שימושים חדשים לכוחותיה וההיא פיתחה ביטחון עצמי תקיף וניצלה את כוחותיה באגרסיביות גדולה יותר. בין היתר, היא שינתה את הכינוי שלה לאישה הבלתי נראית ובסופו של דבר, הייתה יושבת הראש של "ארבעת המופלאים".[28]
השפעה עצומה הייתה לדמויות הנשיות בקומיקס X-Men, שהושק מחדש בשנת 1975. דמויות עבר קיימות זכו לעלייה משמעותית בעוצמת הכוח שניתן להן, הן קיבלו שמות חדשים, תלבושות מהודרות, ואישיות חזקה, בטוחה ואסרטיבית: כך למשל- ג'ין גריי הפכה להיות מנערת מארוול לפיניקס העוצמתית,, ולורנה דיין הפכה לפולריס. יצירתם החדשה "סופה" (Ororo Monroe) הייתה ייחודית במובנים רבים: לא רק שהיא הייתה ועודנה הגיבורה השחורה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, היא הוצגה כחזקה להפליא, בטוחה ומסוגננת מהופעתה הראשונה.
גיבורות על-צעירות יותר, שעד אז תוארו כבלתי יעילות או מוגבלות בכוחן, נבדקו מחדש בזכות דמותה של קיטי פריד, שבגיל 13 הפכה לחברה הצעירה ביותר באקס-מן. בשנות ה -80 נפגשו האקסמן עם שבט המורלוק שחטפו את קיטי פריד והכריחו אותה להינשא לאחד משלהם. כאשר קיטי בורחת, היא פוגשת מכשף יפני שמנסה לשלוט בה בעזרת מוחו אך גם ממנו היא בורחת. ניתן לזקוף הרבה לזכותו של כריס קלרמונט הסופר של סדרת אקס מן על "תפנית" התיאורים של גיבורות העל שהתרחשו בשנות ה -70: הבניה שלו את סטורם, ג'ין גריי, אמה פרוסט, קיטי פריד ורוג בסדרת X-Men (כמו גם על עבודתו עם דמויות נוספות בניהן: גב 'מארוול, מיסטי נייט וקולין ווינג) נהיו מוכרים בתעשייה כ"הנשים של קלארמונט ": שם קוד לנשים חכמות, חזקות, מוכשרות ורבות-פנים .
במהלך עבודתו האייקונית של אלן מור על חוברת הקומיקס של Batman: The Killing Joke, ברברה גורדון, הלוא היא באטגירל נפצעת והופכת נכה בגלל הג'וקר. בזכות הפציעה הפכה הסייד קיק באטגירל "לאורקל", מתווכת מידע חשובה לקהילת גיבורי העל של די.סי. אשר במקביל מובילה גם את צוות גיבורי העל שלה, Birds of prey.
העידן המודרני של ספרי הקומיקס
עריכהבשל אופיו של מעגל המעריצים המבוסס של עולם הקומיקס, רבים מהקוראים חשים, במישרין או בעקיפין, שהם מעורבים בפרקטיקה חברתית. החיבור לכותרות ולדמויות מקבל חיים משלו, ישנה תחושה של מגע חברתי עם הספרים ועם הדמויות עצמן.[29]בעקבות זאת, מערכת יחסים ייחודית מתפתחת בין הקורא לדמויות. אימוץ מאפיינים אלה מוביל להשפעות מגוונות על האופן שבו נשים מוצגות בספרי קומיקס.
מאפיין זה עומד למבחן במיוחד בעידן המודרני. אמנם היו דוגמאות רבות לדמויות נשיות חזקות שמקבלות כותרים משלהן, אך לא היה זה נדיר שדמויות נשיות שימשו כדי לתת נופך מיני לכותרים, ומין שימש גם למכירת קומיקס.[21] במאה ה -21 ניתן לזהות שינוי בתפקידי המגדר המסורתיים ובאורח החיים של נשים רבות. המציאות מציעה שינויים דרמטיים בתפקידים ובבחירות של נשים, דוגמת הורות יחידנית, יחסים חד-מיניים ומיקומים של כוח במקום העבודה, הגדירו נשים רבות בחברה המודרנית. שינויים אלה מצאו את דרכם אל ספרי הקומיקס של המאה ה -21 גם כן.
בשנת 1999 הושק אתר אינטרנט בשם "נשים במקררים".. הוא הציג רשימה של דמויות קומיקס נשיות שנפגעו, נהרגו, או שכוחן נלקח מהן בספרי הקומיקס השונים וביקשו לנתח מדוע תפניות עלילה אלו נכתבו באופן לא פרופורציונלי על דמויות נשיות.
במהלך שנות ה-2000 מערכות יחסים לסביות הפכו לנפוצות יותר ויותר בספרי הקומיקס המודרניים. בשנת 2006 חברת, DC Comics משכה תשומת לב תקשורתית רחבה כשהכריזה על גרסה לסבית חדשה של הדמות המוכרת באטוומן,[30][31][32]אף על פי שדמויות משנה מינוריות כגון השוטרת של גות'הם סיטי רנה מונטויה כבר הייתה לסבית בגלוי (רנה הייתה זו שחשפה את נטיותיה המיניות של Batwoman בחוברת ואף מגלה לקוראים כי היא ו- Batwoman היו זוג בעבר)[33][34]
תיאורים של דמויות נשיות כאובייקטים מיניים ממשיכים למשוך תגובות ומחלוקות: בשנת 2007 Sideshow Collectibles יצרו פסלון קומיקס בגודל 14.25 אינץ שעוצב על ידי אדם יוז בו מתארים את מרי ג'ין שוטפת בידיה את התלבושת של פיטר פרקר הלוא הוא ספיידרמן[35] הפסלון זכה לביקורת על תנוחתה המינית לכאורה של מרי ג'ין.[36][37] הארלי קווין של די.סי. היא דמות קומיקס שנולדה מתוך רומן של עם הג'וקר ומאפייניה מתמקדמים בעיקר במניותה המוחצנת . גם אם דמות נשית אינה מינית, עדיין ישנם מאפיינים המפנים אצבע כלפי נשיותה של הדמות. בשנות ה-80 החלו דמויות קומיקס, נשיות וגבריות כאחד, לעבור שינויים שמדגישים את מיניותן. הזכרים נעשו גבוהים עוד יותר, שריריים וחכמים יותר. במקביל, גם הנקבות נעשו גבוהות יותר, פרופורציות השד שלהן הפכו מוגזמות, והמותניים שלהן נעשו צרים מאוד.
אפיונים של נשים כאובייקטים מיניים פחתו בעשורים האחרונים, כמו גם תיאורים של נשים כקורבנות לאלימות פיזית, שפחתו באופן משמעותי במהלך עשרים השנים האחרונות. בנוסף, חוברות הקומיקס מצביעות על היפוך אפשרי במגמות של ייצוג דמויות נשיות וגבריות לפי סטריאוטיפים מיניים נוקשים.[38]
פמניזם בקומיקס
עריכהאכיפת תפקידי המגדר בקומיקס נמשכה הרבה מעבר לשנות ה-50. אמנם תפקידים של נשים בקומיקס בשנות ה -60 וה-70 השתנו ונהיו מגוונים יותר מתפקידים מסורתיים, כתוצאה מהשינויים החברתיים שהובילו התנועה לזכויות האזרח, הגל השני של הפמיניזם והמהפכה המינית. יחד עם זאת, בתקופה בה יותר נשים בחברה השתלבו במקצועות שנחשבו גבריים וקידמו זכויות חברתיות.[39] דמויות נשיות בקומיקס ובתקשורת המיינסטרים מוסגרו כבנות "שמשחקות עם הבנים". חלקן תוארו כמי שלקחו על עצמן תפקידים שנשלטו באופן מסורתי על ידי גברים, אך רבות עדיין נכתבו כמושא אהבתם של הגברים או לוהקו לתפקידים אימהיים. כוכבות-על בולטות שנכנסו לספרי הקומיקס בתקופה זו היו ספיידר-וומן, מיס מארוול, החתולה וואלקייר.[40]
בנוסף לצנזורה ההיסטורית, השליטה הגברית בתרבות ספרי הקומיקס הנציחה את עצמה. הדעה שקריאת ספרי קומיקס נחשבה תחביב מובהק לגברים, יצרה סביבה עוינת כלפי נשים שקוראות קומיקס. נשים שקראו קומיקס נתפסו לעיתים קרובות כ"לא נשיות" או כפרטים "שקראו קומיקס באופן שגוי". דבר זה הוביל לדפוס מחזורי של עוינות כלפי נשים בקרב גברים קוראי קומיקס. המחבר דאגלס וולק אמר "אני זוכר שראיתי מסמך ענק שהכיל תוכנית מכירות למארוול, בתחילת שנות ה -90, כמה מאות עמודים באורכו, ולקראת סוף המסמך קטע קטן שכותרתו 'קהל הנשים', וברשימה שתי כותרות שמארוול פרסם עבור מי שנחשבו מחצית הקהל הפוטנציאלי שלהם:אופנת ברבי[41] למרות כל אלה, חלה עלייה במספר הנשים בין קהל קוראות הקומיקס. כמו כן, הנוכחות בוועידות קומיקס (קומיקון) היא ברובה נשית.
בשנות ה-80 חל שינוי בסגנון בו נכתבו ספרי קומיקס. במקום להתייחס לכל נושא של חוברת קומיקס כאילו היה זה הגיליון הראשון של הקורא, כפי שנעשה קודם לכן, [40] הקומיקס התחיל להיכתב כסדרות, קרי, באופן שמצפה מהקוראים לעקוב אחר מעלליה של דמות מראשיתם ועד סופם כדי להבין את העלייה על בוריה. ייתכן שהשינוי גרם לירידה נוספת בקהל הקוראות, שכן הקוראות שאולי ניסו להתחיל בעידן הזה מצאו את עצמן מבולבלות ואבודות. קרול דאנברס, גיבורת-על הידועה כמיס מארוול, בינארי וקפטן מארוול, היא אחת הגיבורות הפופולריות ביותר של מארוול ונחשבת לסמל פמיניסטי.[42] היא נחשבת לאחת מגיבורי העל החזקים שנוצרו על ידי מארוול.
מיניות בקרב גיבורי על
עריכהבשנות ה-80 המאוחרות הקומיקס עבר שינוי סגנוני בהיבט של פרופורציות פיזיות של הדמויות. המאפיינים המיניים של דמויות הקומיקס הפכו מוגזמות יותר, והשפיעו על הדמויות הגבריות והנשיות כאחת. הדמויות הגבריות צוירו בדרך כלל עם שרירים גדולים, ראשים קטנים, כתפיים רחבות וחזה מנופח יותר. לדמויות הנשיות צוירו שדיים גדולים יותר, מותניים דקות מאוד, רגליים ארוכות, שפתיים גדולות ותלבושות חשופות יותר. בעוד שהדמויות הגבריות מוצגות בדרך כלל במגוון של תנוחות, הנשים אוירו לרוב בתנוחות "מיניות", שהדגישו עוד יותר את שדיהן וישבניהן. דמויות נשיות שנחשבו למעצימות השקפות פמיניסטיות תוארו גם הן באופן מיני.[43] המגמה הפכה למקור לסאטירה של פמיניסטיות, במיוחד באתרי אינטרנט כמו Hawkeye initiative.
קומיקס עצמאי
עריכהקוראות רבות מעדיפות יצירות עצמאיות, בהן הייצוג הנשי גדול יותר. תעשיית הקומיקס העצמאית, שמוצריה מכונים לעיתים קרובות אינדים, הפכה למקור עצום לייצוג אותנטי של נשים בקומיקס. היום יותר מאי פעם נשים הופכות לאמניות וסופרות קומיקס, ורבות מהן משתלבות בתעשיית הקומיקס העצמאית. זה, בשילוב קהל קוראות גדול, הביא לגידול במספר הסיפורים בהשראת נשים בענף. מאנגה, אמנות נוספת של רומנים גרפיים, הביאה גם היא לעלייה בקרב קוראות קומיקס. המגמה כלפי דמויות נשיות מוחצנות-מינית בקומיקס המיינסטרים היא חלק מהסיבה לכך שקומיקס עצמאי הפך לפופולרי כל כך בקרב נשים; אמנים עצמאיים, ללא קשר למינם, נוטים לצייר את דמויות הזכר והנקבה בסגנון דומה. בעוד שלדמויות האלו יש מאפייני מין בולטים, כגון שדיים או כתפיים רחבות יותר, הם אינם מוגזמים כפי שהם מאוירים בתעשיית הקומיקס המיינסטרמית.[44]
גיבורי על להטב"קיים
עריכהלאחרונה גיבורים להטב"קים הופכים נפוצים יותר. בשנת 2011 די.סי. המציאה מחדש את באטוומן מדמות משנה ( sidekick) הזקוקה להצלה, לגיבורת על לסבית עצמאית. גרסה זו נלחמת נגד סטריאוטיפים נשיים ואינה מצוירת בהתאם קווי המתאר של גיבורת על נשית מסורתית. גופה בעל שרירים מנופחים, החזה שלה קטן יותר ואין לה ריפוד באזור הירכיים. כמו כן, שערה קצר ולא גולש כשל גיבורות הטרוסקסואליות.
בשנת 2016, וונדר וומן הוכרזה על ידי סופר הקומיקס גרג רוקה כביסקסואלית. אף על פי שבגלגולי הקומיקס המוקדמים שלה, מרומז כי וונדר וומן הייתה אישה לסבית, דיונים על נטיותיה המיניות פחתו לאחר מכן..[45]
הדמות הטרנסג'נדרית הראשונה בדי.סי קומיקס הייתה אליסיה יהוא (Alysia Yeoh), שותפתה לדירה של באטגירל, בשנת 2013. אליסיה היא דמות הקומיקס המיינסטרמית הראשונה שהינה טרנסג'נדרית גלויה. הדמות ביסקסואלית, ובעתיד עשויה להפוך לגיבורת על עצמאית. בשנת 2015 נישאה אליסיה לבת זוגה משכבר הימים.
נשים לא לבנות בקומיקס
עריכהבטרם החלה פעולתה של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית היו מעט מאוד דמויות לא לבנות בספרי קומיקס. מסיבה זו, נשים לא לבנות לא הופיעו בחוברות קומיקס עד לשנות ה-70, תקופת הברונזה של הקומיקס. אחת מגיבורות העל השחורות הראשונות, הלא היא גם אחת מגיבורי העל השחורים הפופולריות ביותר עד היום, הייתה סופה של אקס-מן, שלה הכוח לשלוט במזג האוויר. היא הופיעה לראשונה בשנת 1975, ובכמה גלגולים של X-Men, היא המנהיגה.[46]
קפטן מארוול (מוניקה רמבו) הופיע לראשונה ב -1982 וקיבלה קומיקס עצמאי משלה ב -1989. לקפטן מארוול היה הכוח להפוך את עצמה לכל צורה של אנרגיה, לאמץ לגופה את המאפיינים של אותה אנרגיה. בנוסף היא הצטרפה לנוקמים בכמה הזדמנויות.[47]יש עוד כמה דמויות הנושאות את השם קפטן מארוול, המפורסמת ביותר הינה קרול דנברס, הלבנה.
למרות העלייה בייצוג של נשים לא לבנות בקומיקס לאחר תחיית התנועה לזכויות האזרח, עדיין יש ייצוג חסר של נשים לא לבנות בקומיקס. כאשר נשים לא לבנות מוצגות בספרי קומיקס, הן לרוב לא אנושיות לחלוטין, כמו סופה, ומקבלות תכונות וסמכויות סטריאוטיפיות.[48] לעיתים קרובות, דמויות הקומיקס השחורות בעלי מאפיינים סטריאוטיפיים המתכתבים עם שכונות הגטו השחורות. כמו כן, אנשים שחורים בקומיקס בעלי סבירות גבוהה יותר להיחשב דמויות משנה (sidekicks) ולא גיבורי על עצמאיים, והם נוטים שלא לקבל סדרות קומיקס המבוססות עליהם.[49]
מבט לעתיד
עריכההתיאור של נשים בקומיקס עודנו שנוי במחלוקת. למרות התיאור המציאותי יותר של נשים בקומיקס עצמאי, תעשיית ספרי הקומיקס המיינסטרימית מתמודדת לעיתים רחוקות בלבד עם ייצוג נשים באופן מציאותי.[50] עדיין קיים הבדל באופן שבו מתייחסים לגיבורות נשים, הן על ידי השותפים שלהן לעלילה והן על ידי הסופרים שלהן, בהשוואה לגיבורים גברים מאותו מעמד וסדר גודל.[51] עם זאת, לאחרונה נעשו צעדים לקראת שוויון ודה-סקסואליזציה בסיפורים וקומיקס ספציפיים.
ישנו מאמץ ניכר שנעשה על ידי אנשים שונים כדי לטפל בבעיות אלה. בנוסף; ישנו פאנל מגדרי בקומי קון סן דייגו, שבשנת 2014 "כלל מאיירים, עיתונאים, עורכים, סופרים ודמויות מאחורי הקלעים שתפקידם להגביר את המודעות לסוגיות מגדר בתוך תעשיית הקומיקס.[52]אחת מחברות הפאנל, לורה הדסון, אמרה ביחסלתפקידי מגדר בקומיקס ובביקורת איתן הם מתמודדים:
"הפאנל דיבר על כך שהרבה רעיונות שקריים בנושא מגדר מושרשים בעקבות עשרות שנים של קיום בלתי מעורער. מטאפורה שאני נוהגת להשתמש בה היא שלעבוד בתעשייה זה כמו לעבוד במפעל פעמונים", הסבירה הדסון," אם אתה עובד במפעל הפעמונים מספיק זמן, אתה מפסיק לשמוע את הפעמונים. אני חושבת שתעשיית קומיקס גיבורי העל הפסיקה לשמוע את הפעמונים כבר זמן מה, אבל עכשיו יש אנשים אחרים שבאים מבחוץ וסוגיות מגדר בקומיקס גיבורי העל נעשות חשובות מאוד. בזכות האינטרנט, יש לנו פרספקטיבות אחרות שנמצאות פתאום מולנו ואינן נתונות לשומרי סף המצנזרות אותן. כך הן יכולות להישמע ולהיחשף אל הרבה יותר אנשים ".
נשים ישראליות בקומיקס
עריכהנשים יהודיות החלו לצייר ולהביע את עצמן דרך קומיקס כבר בשנות ה-70, חרף הקושי להשתלב בעיתונות שנשלטה על ידי גברים. ברוח הגל השני של הפמיניזם הן החלו לפרסם קומיקס נשי שעוסק בקשיים ובאתגרים איתם נשים מתמודדות מדי יום. קשיים אלה כללו אונס, בגידות, הפלות ונושאים הקשורים ליהדותן כמו נישואין ללא-יהודים, נושאי דת, יחסים עם החמות ועוד.[53]
תערוכות קומיקס בישראל
עריכה"עלי תאנה" של פרידל שטרן הוא ספר הומוריסטי משובץ ברמיזות מיניות על אדם וחווה בגן עדן. שטרן חוקרת וצוחקת עם קוראיה על היום יום, נשים, גברים ומערכות היחסים דרך אלמנטים פשוטים כשהם חוזרים על עצמם במשמעויות שונות: אדם, חוה ועץ הדעת (המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, 2016). הבחירה ב"עלי תאנה" היא בחירה תרבותית, המתייחסת לסיפור עץ הדעת, כמו גם בחירה ישראלית-מקומית בעץ תאנה, עץ אנדמי למזרח התיכון. פרידל שטרן נגעה ברעיונות גדולים, תוך ניסיון להתרחק מהפוליטי, דרך חיי היום יום ובעיקר בדרך ההומור. היא רשמה, איירה והצחיקה באופן מעודן, עדין. לעולם לא פוגעני. אולי אפילו מאופק. ניתן לזהות בעבודותיה של שטרן נושאים נשיים והכרה נשית. שטרן עסקה בנושאים המלווים חיי נשים ובהם אמהות, דימוי גוף, הריון ומערכות יחסים. מעניין לראות את הפער בין החיים שלה עצמה והדמויות הנשיות שציירה. תרומתה הייחודית של שטרן לז'אנר הקריקטורות והקומיקס בישראל היא הבאת התוכן הנשי והעלאת חשיבותו, יצירת הזדהות אצל המתבוננים וחשיבה מחדש על סיטואציות מוכרות. שטרן, שהייתה מחלוצות הקריקטורה והקומיקס בישראל, הייתה מורה שלימדה דור שלם של קריקטוריסטים, מאיירים וציירי קומיקס בבצלאל. איכות הקו ובעיקר נקודת המבט הנשית הייחודית, בעלת ההומור העצמי, היו ציון דרך בעבור היוצרות הצעירות שלמדו אצלה (המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, 2016).[54]
ב-16 בפברואר 2016 נפתחו במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון ארבע תערוכות של אמניות קומיקס המציגות את הקול הנשי של יוצאות הקומיקס והקריקטורה בישראל. התערוכות נקראו תחת השם הכולל "מוזיאון משלהן", המתכתב עם כותרת הספר "חדר משלך" של וירג'יניה וולף.
אחת התערוכות היא "עלי תאנה", המבוססת על ספרה ההומוריסטי של פרידל שטרן. בתערוכה זו ניתן היה לראות את הנגיעה המיוחדת שלה בנשי עם שילוב סקיצות הכנות לספר הקריקטורות וקומיקסים קצרים בפורמט של סטריפ-קומיקס שלא נכנסו לספרה.[55] נוסף על כך, הועלתה תערוכת המיטב של התחרות השלישית לקריקטורות ע"ש פרידל שטרן (אוצר: אסף גמזו) אשר כללה בתוכה יצירות שנשלחו על ידי מאיירים חובבים ומאיירים העוסקים בשאלות עכשוויות של נשיות וישראליות, לציון 100 שנים להולדתה של שטרן. אוצרת התערוכה "עלי תאנה", ורד גנשרוא, שימשה בנוסף כאוצרת בתערוכה "בקיצור ישראלית – 12 שיחות עם יוצרות קומיקס כאן ועכשיו", בה השתתפו נשים משלושה דורות של יוצרות קומיקס מובילות וביניהן רותה מודן, בתיה קולטון, אילנה זפרן, מירה פרידמן, והדור הצעיר יותר כמו הילה נעם, עינת צרפתי, שמרית אלקנתי ועוד רבות. בנוסף, בתערוכה הוצגה עבודתה של המאיירת איה גורדון-נוי, שמושפעת משפת הקומיקס והטיפוגרפיה, וסיגלה לעצמה סגנון מיוחד, כפי שאפשר לראות בספרים שאיירה, "אלף-בית" מאת נעמי שמר או "נונה ומחק האוויר" של אורית גידלי. לפי גנשרוא, מאפיין בולט בקומיקס נשי הוא הבחירה לאייר אנטי גיבור/ת- על. היא מוסיפה כי ההבדל בין קומיקס נשי לגברי מתבטא בתוכן, אך לא בצורת ההגשה.[56]
תערוכת קומיקס נשים נוספת שהוצגה בישראל היא "אוטוביוגרפית: וידויים בקומיקס של נשים יהודיות", שהוצגה במוזיאון הנגב בבאר שבע. זוהי תערוכה בינלאומית שנדדה במשך שנים ברחבי העולם (בריטניה, ארצות הברית וקנדה), ובה כ-70 פרטים המאפשרים הצצה אינטימית לעולמן הפרטי של 16 אמניות יהודיות מארצות הברית, בריטניה, ישראל וקנדה, באמצעות קומיקס שופע בהומור עצמי עד כדי הומור שחור על נושאים כואבים וקשים. באמצעות הקומיקס, היוצרות מביעות את רגשותיהן, מחשבותיהן ודעותיהן. זאת הן עושות באמצעות סדרת תמונות או תמונה בודדת. לתערוכה זו חשיבות הסיטורית, שכן הקומיקס הנשי בתחילת דרכו איפשר סוג של מרד, אשר מוצג בתערוכה. היצירות בתערוכה מבליטות את העובדה שכיום חסרים מודלים חיוביים של השראה יהודית: הן אינן מזהות עצמן עם שום מודל חיצוני יהודי, כמו ה"ידישייע מאמא", "יינטה" או ה-JAP jewish american princess"הן נראות אוניברסליות לכל דבר ובכדי לגלות שמדובר ביהודיות יש לנבור עמוק בספרי הקומיקס.[57]בתערוכה ישנן יצירות בנושאים יהודיים כמו ישראל, השבת, השואה וכדומה, אך היא מכילה בתוכה גם יצירות שעוסקות בנושאים נשיים כמו גוף האישה והפלות למשל, או נושאים אוניברסליים כמו לבבות שבורים ומשפחות שאינן מתפקדות. כך, התערוכה מספקת הצצה לחוויה המגדרית של האישה היהודית. אחת היצירות שהופיעו בתערוכה זו היא הקומיקס "השבת של גרוסווק". הקומיקס מציג קבלת שבת במשפחה יהודית אורתודוקסית. בתמונות ניתן לראות את האב רציני ואינו מאפשר לילדיו להשתטות. לעומתו, האם, בדמותה של היוצרת לסקו גרוס, משתטה ועושה צחוק מהבדיחות, היין והנרות. הקומיקס מסתיים במחשבה "איזה מזל שהמשפחה שלי אינה אורתודוקסית. איזה מזל שיש לנו חוש הומור".[58]
בשנת 2016 עלתה התערוכה "אשת חיל: גיבורות- על בקומיקס ישראלי", המציגה את הזווית הישראלית המקומית של 23 אמני קומיקס וקריקטורה ישראליים, בניסיונם לתת פרשנות אישית לדמות ״גיבורת העל״, וונדר וומן, שזכתה לכינוי העברי אשת חיל. היצירות אוירו בהשראת נשים מהתנ״ך, דמויות מאגדות, אנה פרנק וגיבורות היסטוריות נוספות, מאקטואליה ועד להשפעות מתרבות הפופ העכשווית. התערוכה מציגה מגוון דימויים ותפיסות לתיאור "אשת חיל" כאישה אולטימטיבית[59]בדורות הקודמים ניתנה העדפה במסורת היהודית לקולות גבריים על פני נשיים בכתיבה דתית וכן ניתנה העדפה למלל על פני ייצוג חזותי, כך שנשים יהודיות לא הרבו לאייר ואם כן, איורים אלה לא זכו לפרסום ותהודה. יוצרות הקומיקס הנשי היהודיות מהוות תיקון להתעלמות מנשים יהודיות לאורך הדורות. זאת, ביתר שאת, משום שבתלמוד ובספרות הפרשנית אין במה לנשים ועליהן לתרגם את החוויה הגברית לשפה שלהן.
כיום ישנה תערוכת קומיקס בשכונה חרדית בירושלים שפותחת צוהר לעולמן התרבותי של הקומיקסאיות בקהילה האורתודוקסית בישראל. בעקבות גלים של חזרה בתשובה, החברה הדתית- חרדית נחשפה לזרם של אמני קומיקס, שספריהם הפכו לפופולריים בקרב הציבור הדתי. גם בקרב הדתיים והחרדים נשים לקחו חלק בכתיבת הקומיקס ונוצר קומיקס נשי- דתי ייחודי, שיועד תחילה לילדים אך לאחר מכן גם לאימהות.[60]
בין מאיירות הקומיקס הדתיות ישנן רחלי רוטנר, רחלי שלו, בת- שבע הבלין החרדית ועוד רבות. במגזר החרדי הקומיקס הוא האמנות היחידה שבה ניתן לראות דמויות נשיות. גם בעיתונות נושא איור וציור נשים הוא מורכב. אך משום שבקומיקס הדמויות הן אינן דמויות של ממש, קל יותר להציג דרכו דמויות נשיות. הנושאים העיקריים של הקומיקס האורתודוקסי הנשי הם הומור ואימהות, בעזרת הצגת הניגודיות בין אשת החיל האולטימטיבית לבין המציאות.[61]
קומיקס ברשתות החברתיות
עריכההקומיקס הנשי הגיע גם לרשתות החברתיות. דוגמה לכך היא קומיקס הפייסבוק הפופולרי "במקום להתאשפז", בדמויותיהן של נינה ובל, שהתחיל מהתקף מאניה של כותבותיו, הסובלות מהפרעת אישיות גבולית ("בורדרליין"), בה רצו לטפל בעזרת כתיבה ושיתוף של חוויותיהן. הקומיקס מתאר את חוויותיהן של הדמויות נינה ובל, דרך דפוסי ההתנהגות של הפרעת האישיות הגבולית. חלק מהרצועות מתארות התנהגות תחת מאניה, שצובעת את המציאות בוורוד בוהק עבור החווים אותה ועושה אידיאליזציה למצבים קשים, וחלק מתארות רגעים קשים בהן הן מרגישות שהן שונאות את הכל הקומיקס שיוצרות השתיים עוסק בנושאים עדינים וכאובים של החוויה הנשית, ללא צנזורה וללא מיתון של הדברים, מה שגרם לעיתים לחסימת פרסומיהן על ידי פייסבוק .[62]
דוגמאות נוספות לרצועות קומיקס בעברית שמתפרסמות בפייסבוק הן "דברים שמעצבנים אותי", עמוד פופולרי ולו 41,419 אוהדים ו-41,588 עוקבים. העמוד מתאר חוויות יומיומיות קטנות, מרגיזות ומתסכלות של דמות נשית ומשתמש בהומור כדי להתמודד עם קשיים גדולים כקטנים. הפופולריות של העמוד הובילה להפיכתו למסחרי ומוצרים רבים בהשראתו משווקים דרכו .[1]
הערות שוליים
עריכה- ^ Robbins, Trina., From girls to grrrlz : a history of women's comics from teens to zines., [Place of publication not identified]: Diane Pub. Co, 1999
- ^ Robbins, Trina., From girls to grrrlz : a history of women's comics from teens to zines., [Place of publication not identified]: Diane Pub. Co, 1999
- ^ {{{מחבר}}}, TV Tropes2015 018 TV Tropes TV Tropes Foundation Gratis, Reference Reviews 29, 2015-01-19, עמ' 35–36 doi: 10.1108/rr-07-2014-0213
- ^ {{{מחבר}}}, The Scarlet Letter, Scarlet Letter, The, 2010-04-25 doi: 10.5040/9781580817226.01
- ^ {{{מחבר}}}, Toonopedia2014 192 Donald D. Markstein Toonopedia 1999-2011 Gratis, Reference Reviews 28, 2014-06-10, עמ' 40–40 doi: 10.1108/rr-02-2014-0044
- ^ Madrid, Mike., The supergirls : fashion, feminism, fantasy, and the history of comic book heroines, [Ashland, Or.]: Exterminating Angel Press, 2009
- ^ Robbins, Trina., The great women superheroes, Northampton, Mass.: Kitchen Sink Press, 1996
- ^ {{{מחבר}}}, Toonopedia2014 192 Donald D. Markstein Toonopedia 1999-2011 Gratis, Reference Reviews 28, 2014-06-10, עמ' 40–40 doi: 10.1108/rr-02-2014-0044
- ^ True False, OR Books, עמ' 101–111
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ The psychology of superheroes : an unauthorized exploration, Dallas, Tex.: BenBella Books, 2008
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ Women's America : refocusing the past, Eighth edition, New York
- ^ Malcolm Torry, Why we need a Citizen's Basic Income, Policy Press, 2018-05-09, עמ' 13–34
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ Andrae, Tom,, Carl Barks and the Disney comic book : unmasking the myth of modernity, 1st ed, Jackson: University Press of Mississippi, 2006
- ^ Robbins, Trina., From girls to grrrlz : a history of women's comics from teens to zines., [Place of publication not identified]: Diane Pub. Co, 1999
- ^ Batman in the fifties, New York: DC Comics, 2002
- ^ Batman in the fifties, New York: DC Comics, 2002
- ^ Drake, Arnold., The Doom patrol archives., New York
- ^ Madrid, Mike., The supergirls : fashion, feminism, fantasy, and the history of comic book heroines, [Ashland, Or.]: Exterminating Angel Press, 2009
- ^ A. D. Wright, London Medical Orchestra, BMJ 2, 1958-07-26, עמ' 250–250 doi: 10.1136/bmj.2.5090.250-b
- ^ Lepore, Jill, 1966-, The Secret History of Wonder Woman, First edition, New York
- ^ Bryan Carr, The supergirls: fashion, feminism, fantasy, and the history of comic book heroines, by Mike Madrid, Journal of Graphic Novels & Comics 2, 2011-06, עמ' 106–107 doi: 10.1080/21504857.2011.578454
- ^ Madrid, Mike., The supergirls : fashion, feminism, fantasy, and the history of comic book heroines, [Ashland, Or.]: Exterminating Angel Press, 2009
- ^ Brown, Jeffrey A., 1966-, Black superheroes, Milestone comics, and their fans, Jackson: University Press of Mississippi, 2001
- ^ Ann D. Braude, Davis, Mary Fenn Robinson (17 July 1824–18 July 1886), Spiritualist lecturer and women's rights advocate, Oxford University Press, 2000-02, American National Biography Online
- ^ Babak Bahador, The CNN Effect in Action, New York: Palgrave Macmillan US, 2007, עמ' 3–19
- ^ {{{מחבר}}}, Mackenzie, David James, (8 March 1855–27 May 1925), advocate, Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
- ^ Reginald Tucker, Look out, Cleveland—Here comes SUR/FIN!, Metal Finishing 105, 2007-01, עמ' 10–12 doi: 10.1016/s0026-0576(07)80004-3
- ^ Sébastien Fournel, Bernard Marcos, Stéphane Godbout, Michèle Heitz, Gaseous emissions from agricultural biomass combustion: a prediction model, 2013 Kansas City, Missouri, July 21 - July 24, 2013, American Society of Agricultural and Biological Engineers, 2013 doi: 10.13031/aim.20131594309
- ^ Brady jane Brady jane, Brady jane Brady jane, Brady jane Brady jane, Brady jane Brady jane, Brady jane Brady jane, Anti Aging Skin Care, SciVee, 2011-09-06
- ^ New York Times/Cornell University/NY1 News New York State Poll, May 2009, ICPSR Data Holdings, 2010-04-27
- ^ E Swartzman, Interview with Mr. W. R. Dunbar, Mineral Exploration Corporation, Toronto re Four Star Collieries ltd. mine, 1957
- ^ K. G. Aiken, Superhero History: Using Comic Books to Teach U.S. History, OAH Magazine of History 24, 2010-04-01, עמ' 41–47 doi: 10.1093/maghis/24.2.41
- ^ Maryjane Dunne, The Representation of Women in Comic Books, Post WWII Through the Radical 60’s, McNair Scholars Online Journal 2, 2006, עמ' 81–91 doi: 10.15760/mcnair.2006.81
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים [(Lent, J. A. (2007). Comics/Comic Strips. In F. Malti-Douglas (Ed.), Encyclopedia of Sex and Gender (Vol. 1, pp. 318-321). Detroit: Macmillan Reference USA. Retrieved from http://libraries.state.ma.us/login?gwurl=http://go.galegroup.com/ps/i.do?p=GVRL.lesref&sw=w&u=les_main&v=2.1&it=r&id=GALE%7CCX2896200140&asid=7c23acc17e51fc8ad1e228f3af0f7820) ] - ^ {{{מחבר}}}, Reading comics: how graphic novels work and what they mean, Choice Reviews Online 45, 2008-06-01, עמ' 45–5408-45-5408 doi: 10.5860/choice.45-5408
- ^ Charles Hatfield, The Superhero Reader, University Press of Mississippi, 2013-06-24, עמ' 136–154
- ^ Colin Manlove, The Fantasy Literature of England, London: Palgrave Macmillan UK, 1999, עמ' 114–141
- ^ Olivia Hicks, Julia Round, ‘WWWWD: What would Wonder Woman do?’: An interview with Trina Robbins, Studies in Comics 7, 2016-12-01, עמ' 288–300 doi: 10.1386/stic.7.2.288_7
- ^ {{{מחבר}}}, Wonder Woman symposium roundtable, Journal of Graphic Novels and Comics 9, 2018-11-02, עמ' 645–651 doi: 10.1080/21504857.2018.1540132
- ^ David Punter, Uncanny Modernity, London: Palgrave Macmillan UK, 2008, עמ' 201–215
- ^ Avengers Assemble!, New York Chichester, West Sussex: Columbia University Press, 2018-12-31, עמ' 273–302
- ^ BO LIU, GANG WANG, WENBIAO LIU, MODIFIED HAWKING RADIATION FROM A KERR–NEWMAN BLACK HOLE DUE TO BACK-REACTION, Modern Physics Letters A 23, 2008-02-10, עמ' 281–287 doi: 10.1142/s0217732308023827
- ^ Brown, Jeffrey A., 1966-, Black superheroes, Milestone comics, and their fans, Jackson: University Press of Mississippi, 2001
- ^ Aimee Vincent, Trina Robbins, The great women superheroes, by Trina Robbins, Journal of Graphic Novels & Comics 2, 2011-06, עמ' 98–101 doi: 10.1080/21504857.2011.578424
- ^ Measuring Up, Philadelphia: University of Pennsylvania Press
- ^ Jeffrey A. Brown, The Replacements, The Oxford Handbook of Comic Book Studies, Oxford University Press, 2019-03-14
- ^ מוזיאון הנגב לאמנות מציג קומיקס נשי יהודי, באתר מגזין פורטפוליו, 2016-05-17
- ^ המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, באתר www.cartoon.org.il
- ^ המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, באתר www.cartoon.org.il
- ^ המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, באתר www.cartoon.org.il
- ^ פרטים גרפיים: על קומיקס וידויי של נשים יהודיות | בצלאל כתב עת|אתר=journal.bezalel.ac.il|תאריך_וידוא=2019-08-19
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר www.makorrishon.co.il - ^ מוזיאון הנגב לאמנות מציג קומיקס נשי יהודי, באתר מגזין פורטפוליו, 2016-05-17
- ^ אמא של שבת: מבט על קומיקס דתי נשי בישראל, באתר www.beershevacity.com
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר www.makorrishon.co.il - ^ במקום להתאשפז, באתר www.facebook.com