טיוטה:פיקוח ובקרה על רשויות השלטון
מנגנוני פיקוח ובקרה בדמוקרטיה הישראלית
על מנת לשמור ולהבטיח את הערכים במדינה דמוקרטית, מתקיימים מגוון מנגנוני פיקוח ובקרה. מנגנונים אלו נחלקים לשניים - פורמליים ובלתי פורמליים. מנגנונים אלו מבטיחים את הסדר הציבורי ואת האיזון בכוחו של השלטון. נוסף לעריכת בחירות תקינות, שקופות, מקצועיות, עצמאיות, חופשיות ובלתי תלויות מדי 4 שנים. חשוב לציין כי אחד המנגנונים המובילים הינו עיקרון הגבלת השלטון שמטרתו הינה למנוע עריצות ושימוש לרעה בכוח מצד השליטים.
רקע
כיוון שקיימת סכנה כי שימוש מופרז יוביל לניצול לרעה של הכוח בידי השלטון, ובכך עשוי להביא לפגיעה בדמוקרטיה, בזכויות אדם ובזכויות האזרח, יש להגבילו במסגרת עיקרון הגבלת השלטון. העיקרון נועד להגביל את הכוח והיכולת של המשטר מלהחזיק בכל הסמכויות ללא הגבלה ופיקוח - למשל במערכת המשפט, במערכת אכיפת החוק, בתקציבים וכיו"ב. במטרה למנוע רודנות ודיקטטורה, יש להגביל את השלטון וזאת באמצעות מנגנוני פיקוח ובקרה כמו עריכת בחירות מדיי כמה שנים, ועיקרון הפרדת הרשויות ובמסגרתו הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת הן עצמאיות ובלתי תלויות. הפרדת הרשויות נועדה להבטיח את הדמוקרטיה ובמסגרתה פועלות שלוש רשויות בצורה עצמאית ובלתי תלויה כאשר תפקידן לפקח ולבקר האחת את השנייה. מטרת ההפרדה הינה לייצר ביזור של הכוח כך שלא יהיה גוף אחד שמחזיק בכוח רב מדי, הרשויות הן מחוקקת, שופטת ומבצעת.
"כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים" מנדל קרייטון
מנגנוני פיקוח ובקרה
על מנת להבטיח את הדמוקרטיה, להגביל את כוחו של השלטון ולפקח אחר המדיניות הממשלתית קיימים מנגנוני פיקוח ובקרה המורכבים ממנגנונים פורמליים ובלתי פורמליים.
דמוקרטיות אינן מתמוטטות בקול תרועה, אלא בדממה, על ידי החלשות מתמשכת של מוסדותיהן, ובמיוחד של שומרי הסף, מערכת המשפט והתקשורת והתרופפות הנורמות הפוליטיות" - בנג'מין קרטר הט ("מות הדמוקרטיה - עליית היטלר לשלטון וקריסתה של רפובליקת ויימאר").
1. מנגנוני פיקוח פורמליים
המנגנונים הפורמליים הינם המוסדות המפקחים אחר השלטון ומבקרים אותו ותפקידם מוגדר בחוק ונובע ממנו. המנגנונים הפורמליים מאגדים את המוסדות והגורמים הלאומיים כגון הרשות המחוקקת, האופוזיציה, מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור ומערכת המשפט.
1.1 הרשות המחוקקת (הכנסת)
ה'כנסת' הינה הפרלמנט הישראלי בו מכהנים 120 חברי כנסת שנבחרו על ידי הציבור בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, יחסיות וחשאיות (חוק יסוד הכנסת). הכנסת פועלת מתוקף עיקרון הפרשת הרשויות ובמסגרתו עומדת לרשות המחוקקת הסמכות לחוקק חוקים ולבקר את הממשלה על ידי מספר פעולות.
א. הצבעה על תקציב המדינה: אשר מגביל את הממשלה בכך שהוא קובע בחוק את התקציב שיקבל כל משרד ממשלתי, כמו כן מחוקקים חוקים באשר לגביית המסים ולגובהם.
עיקר תפקידה של הכנסת הוא לחוקק חוקים בכל תחום ונושא הנוגעים להתנהלות המדינה. הצעות חוק מוגשות על-ידי הממשלה, ועדות הכנסת או חברי הכנסת. בתהליך החקיקה משתתפות מליאת הכנסת וועדותיה, והן מסתייעות ביועצים המשפטיים של הכנסת. מליאת הכנסת מאשרת את החוקים בהצבעת רוב המשתתפים, אלא אם כן נקבע בחוק אחרת. (אתר הכנסת).
ב'. הצבעת אי אמון: הכנסת רשאית להצביע אי-אמון בממשלה וכך להפילה, בהתאם לחוק יסוד הממשלה סעיף 28 א'. מדובר במנגנון חשוב במעלה בריסון כוחם של משטרים דמוקרטיים, מונע קיפאון מדיני ומעגן את כוחה של האופוזיציה להשפיע על מהלכי הממשלה.
ג'. אופוזיציה: מאגדת את כלל חברי הכנסת שנבחרו אך אינם יושבים בממשלה. יושב ראש האופוזיציה הוא לרוב יו"ר המפלגה הגדולה ביותר שאינה חברה בקואליציה. האופוזיציה מתקיימת מכורח הייצוגי היחסי הקובע (דשא, 2018) בין היתר את הזכויות של חברי האופוזיציה להשתתף בוועדות השונות ובכך להשפיע על החלטות הכנסת. בנוסף, קיימת חובת דיווח שוטף של יו"ר הקואליציה (ראש הממשלה) ליו"ר האופוזיציה בהתאם לסעיף 13 לחוק הכנסת. כמו כן, רשאי ראש האופוזיציה לנאום במליאת הכנסת מיד אחרי ראש הממשלה, ובטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה מייחדים מקום גם לראש האופוזיציה (אתר הכנסת). למעשה בכך מפקחת האופוזיציה על פעילות הקואליציה וממתנת את כוחה.
1.2 מערכת המשפט:
תפקידה של מערכת המשפט בישראל או בשמה "הרשות השופטת" ליישם את החוקים שנקבעים על ידי הרשות המחוקקת, והיא מתקיימת על פי עיקרון הפרדת הרשויות (להוסיף קישור לוויקיפדיה). תפקידה של מערכת המשפט בישראל הינה להגן על זכויות האזרח, לקיים את העיקרון של השוויון בפני החוק, לוודא הליך הוגן וכן למנוע פגיעה של השלטון באזרח. (שטרית, 2018) בראש מערכת המשפט ניצב בית המשפט העליון ובג"ץ ובסמכותם להתערב בתהליכי החקיקה ובמדיניות הממשלתית ולפסול מהלכים ופעולות המנוגדים על פי הדין. ביכולתו של בית המשפט העליון להתערב לטובת האזרחים והתושבים העותרים כנגד המדינה.
1.3 מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור
מבקר המדינה הינו גוף עצמאי, סמכויותיו מעוגנות בחוק יסוד- מבקר המדינה והוא פועל בשני מישורים – האחד מול הממשלה והאחד מול הציבור. תפקידו של גוף זה לחשוף ליקויים ושחיתויות ולבדוק ולבקר את כל גופי הממשל החל מהממשלה דרך רשויות מקומיות וכלה בכל מוסד שממומן על ידי המדינה, זאת באמצעות דו"חות המתפרסמים ומהווים ביקורת ושקיפות שלטונית. מבקר המדינה בודק האם הממשלה עובדת באופן חוקי, אפקטיבי, חסכוני, תוך שמירה על זכויות הפרט. כמו כן, הוא מוודא שהכול נעשה בלי ניגוד עניינים ותוך שמירה על טוהר המידות. מבקר המדינה בוחן האם ההחלטות של הרשות המבצעת הינן מקצועיות ומיושמות בפועל, האם התקציב הגיע למקומות המיועדים, האם מימון המפלגות נעשה על פי החוק ובצורה תקינה ועוד (מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, 2022). תפקידו הנוסף הוא לטפל בתלונות המתקבלות מצד הציבור הרחב בתור נציב תלונות הציבור. לכל אדם, אזרח תושב או זר, עומדת הזכות להתלונן לנציב תלונות הציבור בנוגע לעוולה שנעשתה לו ע"י ארגון או מוסד ממשלתי ואף רשות מקומית ולאומית, וזאת על פי סעיף 4 לחוק יסוד. ועל פי אתר מבקר המדינה: "מבקר המדינה, ובתפקידו זה הוא משמש כתובת לבירור תלונות של מי שנפגעו בעצמם מפעולתם של גופים ממלכתיים וציבוריים שנקבעו בחוק".
2. המנגנונים הבלתי פורמליים
מנגנוני הפיקוח והבקרה הבלתי פורמליים הינם ארגונים שמקור כוחם אינו בחוק, הם אינם ממומנים על ידי השלטון ובהם ניתן למצוא את הציבור, התקשורת, העמותות הציבוריות, ארגוני המגזר השלישי וכד'.
2.1 הציבור
הציבור מורכב מהאזרחים ומהתושבים במדינת ישראל, ומהתארגנויות והתאגדויות שלהם. לרשות הציבור עומדות זכויות המעוגנות בחוק ובהן זכות הציבור לדעת, הזכות לחופש ביטוי, הזכות למחאה וכיו"ב. במשטר דמוקרטי דעת הקהל הינה מרכיב חשוב בעל משקל כבד, ודעות הציבור משמעותיות מאוד עבור נבחרי הציבור והפוליטיקאים, שמשקיעים רבות בניטור ובהשפעה על העמדות הציבוריות, למשל ע"י סקרים, ראיונות בתקשורת ועוד. האמצעים שעומדים לרשות הציבור מאפשרים לו לבטא את עמדתו ולבחור בנציגים שהוא מעדיף כשמתקיימות בחירות וכך להשפיע על הרכב הרשות המחוקקת והמבצעת. הציבור עושה זאת באמצעים הבאים: שימוש בזכות ההצבעה, הפגנות, שביתות, עצרות, עצומות, תלונות בנציב תלונות הציבור, עתירות וכיו"ב. בנוסף באמצעות חוק חופש הביטוי, מבטא הציבור את מורת רוחו מהחלטות שונות של הממשלה והוא יכול לעשות זאת באמצעות מחאות, סאטירה ביקורתית, עבודות אומנות, מיצגים, קולנוע, ספרות, שירה, שימוש באמנות פלסטית, כתיבת עמדות ברשתות החברתיות ועוד. כוחו של הציבור מביא לשינוי במדיניות הממשלתית, לעצירתה, להאצתה ולהחלפתה.
מיצג "קינג ביבי" - פסל בדמותו של נתניהו בכיכר רבין מה־6 בדצמבר 2016.
צעדה שארגנו עמותות 'אנימלס' ו'תנו לחיות לחיות' נגד המשלוחים החיים ב־2018.
2.2 אמצעי תקשורת - "כלב השמירה של הדמוקרטיה"
התקשורת כוללת בתוכה את כל גופי וערוצי התקשורת והמדיה, שהינם מגוונים ורבים, לרבות העיתונות, הטלוויזיה, הרדיו, אמצעי פרסום שונים, גופי החדשות הדיגיטליים והרשתות החברתיות. לגופי התקשורת עומדות זכויות רבות ובהן חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. לתקשורת תפקיד חשוב בשמירה ובעיצוב דמותה של הדמוקרטיה, התקשורת היא זו שקובעת למעשה את סדר היום, והיא משמשת כלי לעיצוב התודעה הציבורית ולהפעלת לחץ על השלטון. תפקידה של התקשורת לדווח על פעולות השלטון, לחקור, להעביר ביקורת, לחשוף שחיתויות ומחדלים ועוד. בכוחה של התקשורת להשפיע על הלך הרוח הציבורי ולכן איכות המידע המועבר הינה קריטית, כמו גם בחירתה של התקשורת את מה לפרסם, באילו אמצעים וכמה "זמן מסך" יקבל כל פרסום (דן, 2018).
מקורות:
דן, ע' (2018). "מנגנוני פיקוח וביקורת על השלטון".
https://meyda.education.gov.il/files/Mazkirut_Pedagogit/ezrachut/supervision2018.pdf
דשא, ו' (2019). "מערכת המשפט בישראל". נבו.
חוק יסוד הכנסת, (2023).
https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Documents/yesod4.pdf
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, (2022).
https://www.mevaker.gov.il/he/About/Pages/MevakerTafkid.aspx
סומר, ה', בן בשט, ל' ושוורץ, ג' (2005). "חופש הביטוי". המרכז הבינתחומי הרצליה בית ספר רדזינר למשפטים. https://main.knesset.gov.il/Activity/Constitution/Documents/H06-03-2005_8-52-35_freedom.pdf
שטרית, ש' (2018). "הרשות המבצעת – פירוש לחוק יסוד: הממשלה". נבו.
שוריק דריישפיץ, (2013). "אי-אמון בממשלה: על מנגנון האי אמון בישראל".