טירת הרטהיים
טירת הרטהיים - היא מבנה מתקופת הרנסאנס במחוז אלקובן שבאוסטריה עילית כ-14 קילומטרים מהעיר לינץ שבאוסטריה. היא נבנתה על ידי יאקוב פון אספן בשנת 1600, והיא אחת מטירות הרנסאנס החשובות במדינה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שאטו, agricultural structure, מוזיאון  |
| כתובת |
Hartheim 1, Schlossstraße 1, 4072 Alkoven |
| מיקום |
Alkoven |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
רנסאנס |
| קואורדינטות | 48°16′52″N 14°06′50″E / 48.2812°N 14.1138°E |
|
www | |
 | |
  | |
המקום נודע לשמצה כאחד ממרכזי החיסול של התוכנית הנאצית T4 – אותנסיה שבה נרצחו באופן שיטתי אזרחים גרמנים נכים וחולי נפש בגז. לאחר סיומה הרשמי של תוכנית T4, באוגוסט 1941, המתקן שימש לרצח יהודים, קומוניסטים ואחרים ממחנות ריכוז במסגרת תוכנית המכונה מבצע 14f13. לפי הערכות, נרצחו כ-30,000 בני אדם בטירה על ידי הנאצים.
מאז שנת 1997 החלה עבודה על שחזור הטירה ההיסטורית ויצירת תערוכה בנושא "ערך החיים". טקס הנחת היסוד התקיים בשנת 1999. בשנת 2002 נקברו שרידי קורבנות, שנמצאו בחפירות שם, בארכיון הממלכתי של אוסטריה עילית בקבר שתוכנן על ידי האמן הפרגרטנר הרברט פרידל. ב-7 במאי 2003 נחנך בטירת הרטהיים, אתר למידה והנצחה, יחד עם התערוכה "ערך חיים". המקום משמש כיום כמקום מפגש וכמקום למידה והנצחה בפיקוח והנחיה של אגודת טירת הרטהיים.
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה
עריכההרטהיים ממוקמת באגן האפרדינג, המשתרע לאורך הדנובה. הטירה שוכנת על הגדה הימנית של הנהר, כ-3 ק"מ דרומית לפסגה הדרומית של המסלול המעוקל של הנהר.
משפחה בשם "הרטהיים" הוזכרה במסמכים כבר ב-1130 וכנראה היו וסאלים של הבישוף של פסאו. בשנת 1287 מוזכר כי הטירה היא בבעלות שלושת האחים, קונרד, פיטר והיינריך פון הרטהיים לאחר עסקה שביצעו מול מנזר וילהרינג. עם זאת, בשנת 1323 תועדה משפחה נוספת כבעלים. עד אמצע המאה ה-14 כלל המתחם בעיקרו מגדל אחד בלבד, עם בית צמוד, מוקף חומה קטנה עם סוללה וחפיר.
לאחר שהחליפה ידיים מספר פעמים הגיעה הטירה לידיה של משפחת אספן, שככל הנראה גם בנתה את הטירה בצורתה הנוכחית. בשנת 1690 החלה מבנה חדש במקום, בסגנון הרנסאנס בצורת מבנה רגיל עם ארבע כנפיים ולו ארבעה מגדלים פינתיים מצולעים ומגדל מרכזי גבוה יותר.
בשנת 1799 רכש גיאורג אדם הנסיך מסטארהמברג את הטירה. בשנת 1862 המקום היה במצב גרוע למדי, כפי שמראה דיווח מאותה תקופה.
בשנת 1898 תרם קמילו היינריך הנסיך מסטארהמברג את בניין הטירה, המבנים החיצוניים וחלק מהאדמה לאגודת הצדקה של מדינת אוסטריה עילית. באמצעות תרומות נוספות, הוא הצליח להקים שם את "מוסד השוטים" לטיפול בתשושי נפש. בין השנים 1900–1910 בוצעו שיפוצים והתאמות נרחבות על מנת שניתן יהיה להשתמש במבנה כבית אבות לנפגעי נפש. בשנת 1926 נהרס גרם מדרגות והוחלף במעלית.
ערך מורחב – מרכז ההרג של הרטהיים
החל משנת 1939, הנאצים השתמשו בהרטהיים ובחמישה אתרים נוספים כמתקני השמדה עבור תוכנית T4, שביצעה עיקור ורצח המוני של חברים "בלתי רצויים" בחברה הגרמנית, במיוחד כאלו עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות. על פי ההערכות 200,000 בני אדם נרצחו במתקנים הללו, כולל אלפי ילדים. פעולות אלה תאמו את הרעיונות הנאצים לגבי אאוגניקה.
באביב 1939 פורקה אגודת הצדקה הממלכתית. במרס 1940 הוסב המקום למתקן "המתת חסד". בקומת הקרקע של החלק המזרחי נבנו תא גזים ומשרפה. מאוחר יותר, בצד המערבי של הטירה, נוסף מוסך אוטובוסים, אליו הגיעו משלוחי הקורבנות לקראת רציחתם.
במהלך השלב הראשון של תוכנית T4 בטירת הרטהיים, כ-18,000 אנשים עם מוגבלות פיזית ונפשית נרצחו בהרעלת גז פחמן חד-חמצני. המתקן שימש גם לרציחת כ-12,000 אסירות ממחנות הריכוז דכאו ומאוטהאוזן שנשלחו לכאן להמתה בגז, ועוד מאות נשים שנשלחו ממחנה הריכוז רוונסברוק ב-1944, שהיו בעיקר חולות שחפת וכאלו שנחשבו כחולי נפש. בטירה נערכו ביקורים קבועים של הפסיכיאטרים קארל ברנדט, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת וירצבורג, ועמיתו ורנר היידה.
בדצמבר 1944 נסגר שלוס הרטיים כמרכז השמדה' נוקה מראיות לפשעים שבוצעו בו ושוחזר כסנטוריום.
על פי הערכות, כ-30,000 בני אדם נרצחו בהרטהיים בין מאי 1940 לדצמבר 1944. בין הנרצחים היו פגועי נפש וכן אסירי מחנות ריכוז שונים ועובדי כפייה זרים. ביוני 1945, קצין החקירה האמריקני צ'ארלס דמרון איתר בטירה את מה שנקרא "סטטיסטיקת הארטהיים". הייתה זו חוברת עם מידע סטטיסטי חודשי על הרג באמצעות פחמן חד-חמצני בששת מרכזי ההרג של T4 ברייך באותה תקופה. מכאן חושבו גם החיסכון במזון, עלויות שכירות, עלויות כוח אדם וכו'. דוגמה מהחוברת: "חיטוי של 70,273 אנשים בעלי תוחלת חיים של 10 שנים יחסוך מזון בשווי של 141,775,573.80 רייכסמרק".
השלב האחרון בדרך להרג המוני במחנות ההשמדה כדוגמת אושוויץ היה תוכנית שכונתה 14f13 על פי מספרו של התיק המשרדי שבו תויקה. התכנית החלה בראשית 1941 כאשר פיליפ בוהלר שהיה ראש תוכנית ה-T4 אישר לראש הס"ס היינריך הימלר להפעיל את הצוותים והמתקנים של T4 כדי להיפטר מ"עודפי אסירים" במחנות הריכוז, בייחוד אלו שלקו במחלות נפשיות או היו מוגבלים גופנית. התכנית הזאת נודעה גם כ"אותנזיה של אסירים" או "מבצע נכה".
אתר זיכרון
עריכהבשנת 1948 הוחזרה הטירה לאגודת הרווחה הממלכתית. בשנת 1950 הוקמה בצד הצפוני מחוץ לארמון אנדרטה ראשונה על ידי אגודת השבויים הצרפתית Amicale de Mauthausen.
בשנת 1954 הושכרו בטירה דירות לאכלוס נפגעי שיטפון.
אנדרטה קטנה ראשונה בתוך הבניין הוצבה בשנת 1969 על ידי אגודת הצדקה של מדינת אוסטריה עילית (היום: החברה ליוזמות חברתיות). אנדרטת זיכרון זו הייתה לא נגישה ובמידה רבה ללא השגחה וכך הוזנחה. באותה שנה נפתחו גם חדרי הזיכרון הראשונים בתא הגזים ובאולם הכניסה לשעבר.
בשנת 1997 נבנו בטירה דירות חלופיות להשכרה לדיירים. שיפוץ החלק הפנוי של הארמון אפשר לשפץ את האנדרטה.
מאז 2003, טירת הרטהיים היא אתר הנצחה המוקדש לעשרת אלפים נכים פיזית ונפשית, אסירי מחנות ריכוז ועובדי כפייה שנרצחו בה על ידי הנאצים. ועידת הרטהיים הבינלאומית מתקיימת מדי שנתיים בטירת הרטהיים, מקום למידה והנצחה.
תערוכת "ערך חיים"
עריכהבמרכז התערוכה "ערך חיים" עומד היחס לבעלי מוגבלויות בחברה לאורך התקופות השונות, מתקופת הנאורות דרך המהפכה התעשייתית והתקופה הנאצית ועד היום. מוצגים שם נושאים שונים החל מחלוקת בני האדם ל"שימושי" ו"בלתי שימושי" מבחינה כלכלית ועד לדרישה הנוכחית לשוויון חברתי לאנשים מוגבלים.
כמו כן מושם דגש על רצח נכים כדוגמה ל"הרס החיים שאינם ראויים לחיים" תחת הנציונל-סוציאליזם כדוגמה לקיצוניות השלילית של הנושא.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של טירת הרטהיים (באנגלית)
Hartheim: the Nazi Castle of Horror, סרטון בערוץ "Best Documentary", באתר יוטיוב (אורך: 52:12) (באנגלית)
