ראיין איירונאוטיקל קומפני
ראיין איירונאוטיקל קומפני (Ryan Aeronautical Company) הייתה יצרנית מטוסים אמריקנית אשר נוסדה על ידי ט. קלאוד ראיין בסן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית ב-1934. ראיין, שנודע בעבור בניית המטוס ספיריט אוף סנט לואיס ששימש את צ'ארלס לינדברג בטיסה הטראנסאטלנטית הראשונה, היה מעורב במספר חברות אחרות, חלקן היו בעלות שמות דומים.
 | |
 | |
| סמלי החברה | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | ט. קלאוד ראיין |
| תקופת הפעילות |
1934 – 1969 (נרכשה על ידי טלדיין) 1999 (כאשר "טלדיין" נרכשה על ידי נורת'רופ גראמן ופסקה להתקיים) |
| מיקום המטה | סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית |
| ענפי תעשייה | תעשייה אווירית |
| מוצרים עיקריים | כלי טיס |
|
www | |
מטוסים מוקדמים
עריכהבשבת 1930 בנתה החברה את ה-ראיין פורסום. יוצרו 3 יחידות. מהמטוסים הראשונים של החברה היה הראיין ST או "Sport Trainer", מטוס דו-מושבי בעל כנף תחתית עם מנוע מנסקו B-4 "פיראט" בעל 95 כוח סוס. חמישה מטוסים נבנו עד 1935, אז הוחלף הייצור לראיין STA, מטוס אירובטי עם מנוע חזק יותר, מנסקו C-4 בעל 125 כוח סוס. למטוס זה היה די כוח לביצוע תמרונים אווירובטיים, והוא זכה ב-1937 באליפות הבינלאומית לאירובטיקה. הראיין STA ספיישל המשופר יותר נבנה ב-1936, עם מנוע חזק יותר, מנסקו C-4S בעל 150 כוח סוס.
בשנת 1937 יוצרו 13 יחידות מראיין S-C, חילות האוויר של צבא ארצות הברית רכשו בשנת 1942 1 יחידה מהדגם שהיה קרוי "L-10".
בשנת 1940 יוצרו 3 מטוסי ריגול מדגם ראיין YO-51 דרגון פליי עבור הגיס האווירי של צבא ארצות הברית אשר היו בשרות מבצעי עד אוקטובר 1941.
מדינות זרות הביעו עניין במטוס למטרות צבאיות, ובתגובה הרחיבה ראיין את פתחי תא הטייס על-מנת לאפשר צניחה, וכינתה דגם זה ראיין STA. שישה הוזמנו על ידי מקסיקו, ובהמשך הוזמנו מטוסים נוספים על ידי הונדורס, גואטמלה, אקוודור, סין והודו המזרחית ההולנדית, רבים מהם הועברו לאוסטרליה לאחר הפלישה היפנית.
מאמן חילות האוויר של צבא ארצות הברית
עריכהחילות האוויר של צבא ארצות הברית (USAAF) הביעו עניין אף הם במטוס. מנועי ה"מנסקו" נתגלו כלא אמינים, והם הוחלפו במנועים רדיאליים. המטוסים כונו PT-15 (15 נבנו), PT-20 (30 נבנו), PT-21 (נבנו 100 עבור ה-USAAF ו-100 נוספים עבור הצי האמריקני) והגרסה הסופית PT-22 ריקרוייט (1,298 נבנו) שהוזמנה ב-1941.
גרסה אזרחית של המטוס, ה-S-C, בעלת תא נוסעים נפרד במקום תא טייס חשוף, יוצרה גם כן.
ראיין הייתה גם חלוצה בפיתוח טכניקות להמראה ונחיתה קצרה (STOL) עם מטוס התצפית YO-51 דראגון פליי. שלושה אבות טיפוס נבנו אולם ה-USAAF לא הזמינו אותו.
תקופת מלחמת העולם השנייה
עריכהבנוסף לבניית המאמנים עבור ה-USAAF, בתי הספר לטיסה של ראיין אימנו מספר רב של טייסי ה-USAAF במהלך מלחמת העולם השנייה, ובכך הפכה עצמה לבית הספר לטיסה הפרטי הגדול ביותר בארצות הברית באותה תקופה.
מטלה אחרת הייתה פיתוח מטוס הקרב המתקדם FR פיירבול בעקבות חוזה שהעניק לה הצי האמריקני ב-1943. הפיירבול הונע במשולב על ידי מנוע בוכנה שהותקן באפו, ועל ידי מנוע סילון שהותקן בזנבו. 1,300 הוזמנו, אך רק 66 נבנו בטרם הסתיימה הלחימה ואף אחד מהם לא הופעל בלחימה. ראיין ייצרה גם נגזרת בעלת שילוב של מנוע טורבו-פרופ ומנוע טורבו-סילון, ה-XF2R דארק שארק, אולם אף הזמנה לא הגיעה.
לאחר מלחמת העולם השנייה
עריכהבשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה, גיוונה ראיין את תחומי פעילותה, ובמשך תקופה קצרה אף בנתה ארונות קבורה.
מהנדסי ראיין תהו האם ה-FR-1 פיירבול, שכשהיה עם כמויות דלק קטנות היה בעל יחס דחף למשקל של 1, יהיה מסוגל להמריא אנכית. לשכת האווירונאוטיקה של הצי האמריקני העניקה ב-1947 חוזה לראיין לצורך בחינת אפשרות לפיתוח מטוס קרב סילוני הממריא אנכית. היה זה חלק מתוכנית לבדיקת התכנות שיגור כלי טיס מצוללת. ראיין ערכה בדיקות במטוס נשלט מרחוק מ-1947 עד 1951. ב-1953 העניק חיל האוויר האמריקני חוזה לראיין לפיתוח מטוס סילוני להמראה ונחיתה אנכית (VTOL), שניתן לו הכינוי X-13 ורטיג'ט. שני אבות טיפוס נבנו אולם חיל האוויר בחר להפסיק את פיתוח המטוס משום שלא היה לו צורך מבצעי בו.
ראיין רכשה את הזכויות לייצור המטוס הקל נביון מנורת' אמריקן אוויאיישן ב-1947, ומכרה את המטוס הן ללקוחות אזרחיים והן ללקוחות צבאיים. היא גם החלה לעסוק בתחומי הטילים וכלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"ם). היא פיתחה את כטב"ם המטרה פיירבי, ואת הפיירבירד (טיל האוויר-אוויר הראשון) בין היתר, כמו גם מספר כלי טיס ניסיוניים. ב-1968 פיתחה החברה את הכטב"ם ראיין AQM-91 פיירפליי ממנו ייצרה 28 יחידות.
ראיין רכשה 50% מקונטיננטל מוטורס קורפוריישן, יצרנית מנועי כלי טיס, ב-1965.
ב-1968 החברה נרכשה על ידי טלדיין תמורת 128 מיליון דולר, ושנה מאוחר יותר הפכה לחברת-בת בשליטה מלאה של חברה זו. קלאוד ראיין פרש מתפקיד היושב-ראש עם רכישת טלדיין.
נורת'רופ גראמן רכשה את ראיין אירונאוטיקל ב-1999.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ראיין איירונאוטיקל קומפני (באנגלית)
