טרופים ליסנקו
טרוֹפים דֵניסוביץ' ליסֵנקוֹ (רוסית: Трофи́м Дени́сович Лысе́нко; 29 בספטמבר 1898 - 20 בנובמבר 1976) היה ביולוג סובייטי, יליד אוקראינה, שגישה לא-מבוססת ושגויה שלו בגנטיקה חקלאית, שנודעה בשם "ליסנקואיזם", שלטה בברית המועצות עד אמצע שנות השישים של המאה ה-20. ליסנקו שכנע את השלטונות ועודד אותם לרדוף מדענים שהנגדו לתורתו. כמה מהם הוצאו להורג ואחרים הוגלו או פוטרו ממשרתם. כתוצאה משיטותיו הלא מדעיות נגרם נזק רב ליבולים ומיליוני אנשים מתו בכמה מקרים של רעב המוני. ליסנקו נחשב היום לביטוי, אולי הקיצוני ביותר, של ההשפעה ההרסנית של מעורבות פוליטית במדע.
 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1898 קרליבקה (אנ'), רוסיה |
|---|---|
| פטירה |
20 בנובמבר 1976 (בגיל 78) מוסקבה, ברית המועצות |
| ענף מדעי | ביולוגיה |
| מקום מגורים | רוסיה |
| מקום קבורה |
בית העלמין קונצבסקויה  |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Donat Aleksandrovich Dolgushin, Vasyl Remeslo, Mikhail Olshansky, Pyotr Fyodorovich Kononkov |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| הוביל זרם שנוי במחלוקת בגנטיקה חקלאית שנודע בשם "ליסנקואיזם" | |
  | |
קורות חייו
עריכהליסנקו נולד לדניס ואוקסנה במשפחה כפרית באוקראינה ולמד במכון החקלאי בקייב. בשנת 1927, בגיל 29, הוא עבד בתחנת ניסיונות באזרבייג'ן. באותה שנה התפרסמה כתבה בעיתון הממשלה "פראבדה", שתיארה אותו כממציא שיטה מהפכנית לדישון שדות ללא שימוש בדשן או מינרלים, וכמי שהוכיח שניתן לגדל יבול חורף של אפונה באזרבייג'ן כך ש"הבקר לא יגווע מרעב, והאיכר יוכל לעבור את החורף ללא פחד מהמחר". למרבה האכזבה של האיכרים, יבול האפונה נכשל כליל בחורפים שלאחר מכן.
תבניות מעין אלו אפיינו את הצלחותיו של ליסנקו בתקשורת הסובייטית משנת 1927 ועד שנת 1964: דיווחים על הצלחות מזהירות (על גבול הבלתי אפשרי), שהוחלפו בדיווחים חדשים ומדהימים אף יותר משהתברר כי הקודמים הם כזב והגזמה. מה שקסם לתקשורת הסובייטית אף יותר היה המיתוס של ליסנקו כ"מדען יחף", התגשמות האידיאל הקומוניסטי של "גאון כפרי".
כמדען, לא היו לליסנקו הישגים של ממש. במקרים המועטים בהם ניסח תאוריות ברורות, הן היו עירוב של למארקיזם ודרוויניזם מבולבל. רוב עבודתו התרכזה ביישומים מעשיים לחקלאות, כגון רעיונו לקרר זרעי דגן בטרם זריעתם (תאוריה לה קרא ורנליזציה). התאוריות שלו בדבר הכלאות דגן (שלא היו מבוססות מדעית) שבו את בכירי המשטר בהבטחותיהן לזן המבשיל מהר ובעל תנובה רבה. ליסנקו גם הוציא כתב עת החל משנת 1935 להצגת הצלחותיו המפוקפקות.
ליסנקו הצליח הרבה יותר ביצירת מוטיבציה בקרב האיכרים. אלו חשו אי אהדה כלפי המשטר בעקבות הקולקטיביזציה הכפויה של תחילת שנות השלושים, וחלקם אף השמידו או הסתירו את יבוליהם מפני המשטר. ליסנקו נתן להם את התחושה של חלק משמעותי בניסוי המהפכני הסובייטי הגדול, ותחושת אדנות לגורלם. בסוף שנות ה-20 כבר זכה ליסנקו לגיבוי פוליטי נרחב מבכירי המפלגה הקומוניסטית, דבר שאפשר לו לגנות בפומבי מדענים וגנטיקאים אחרים, בטענו כי עבודת המעבדה שלהם לא תועיל לאיכר הסובייטי.
ליסנקו עצמו היה מהיר חימה ולא סבל ביקורת. בשנת 1929 החל צינזור של כל מבקריו. לאחר נאום של סטלין שהילל את "הניסיון המעשי" לעומת "התאוריה" הורם ליסנקו מעל כל ביקורת אפשרית ונהנה מתמיכתו של סטלין.
רדיפת ביולוגים ורעב המוני
עריכהרדיפת גנטיקאים ומדעני צמחים
עריכהבשנת 1935 מונה ליסנקו לראש האקדמיה למדעי החקלאות של ברית המועצות, והיה אחראי גם למניעת חלחול "רעיונות מזיקים" אל המדענים הסובייטיים בתחום. ליסנקו מילא תפקיד זה נאמנה והיה אחראי לכליאה, הגליה והוצאה להורג של מאות מדענים, ביניהם גדול הביולוגים הסובייטיים ניקולאי ואווילוב, ולדעיכתו של המחקר הגנטי (קודם לכן שדה משגשג) בברית המועצות. תקופה זו נודעה גם בשם "ליסנקואיזם".
באביב 1937, זמן קצר לאחר הדו"ח של סטלין במליאת מרץ של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של כל האיחוד הבולשביקים "על החסרונות של עבודת המפלגה והצעדים לחיסול טרוצקיסטים וסוחרים כפולים אחרים", ליסנקו ותומכיו, כולל אייזק פרזנט (אנ') ואלכסנדר קוהל (Alexander Kohl), החלו בקמפיין שלהם נגד גנטיקאים, והאשימו אותם בשיתוף פעולה עם האופוזיציה האנטי-סטליניסטית ובחבלה ריאקציונרית. במהלך שנות ה-30 וה-40, ה-V.I. האקדמיה למדעי החקלאות של לנין (VASKhNIL)(אנ') שימשה מקום לוויכוח בין ליסנקואיסטים לגנטיקאים.
התמיכה הפוליטית של השלטון בתיאוריות הביולוגיות שלו פעלה גם לחיסול פיסי של ההתנגדות המדעית. מדענים שבמשך השנים לא הצליחו לחזור עת תוצאות הניסויים של ליסנקו וערערו על התיאוריה שלו הפכו לאויבי העם. מאות מדענים בתחומי הביולוגיה והחקלאות פוטרו ממשרתם, חלקם גם נשפטו על התנגדותם ל"ליסנקואיזם" שזוהה עם האידאולוגיה של השלטון (לדוגמה סיפורו של ניקולאי ואווילוב). המחקר הגנטי בברית המועצות שעד אז עמד בסטנדרטים בינלאומיים גבוהים הוכחד על ידי שילוב של הוצאות להורג ובתי כלא וכן הפחדה וצנזורה.
בשנים 1937-1941 כמה גנטיקאים שסירבו להוקיע את התיאוריה הגנטית נעצרו בטענות כמו "השתייכות לארגון חבלני" והוצאו להורג. הדבר כלל את המדענים ישראל אגול, סולומון לויט(אנ'), גריגורי לויצקי, ג'ורג'י קרפצ'נקו(אנ') וג'ורג'י נדסון(אנ'). מבקר בולט אחד של ליסנקו, הגנטיקאי הסובייטי המפורסם ונשיא האקדמיה לחקלאות, ניקולאי ואווילוב, נעצר ב-1940 ומת בכלא ב-1943. מדענים אחרים נשלחו למחנות עבודה. הכתב המדעי סם קין (אנ') כתב כי, "לפני שנות ה-30, לברית המועצות כנראה הקהילה הגנטית הטובה ביותר. ליסנקו הרס את זה, ולפי כמה דיווחים, החזיר את הביולוגיה הרוסית חצי מאה לאחור".[1] עבודתו של ליסנקו הוכרה בסופו של דבר כמרמה על ידי חלק, "אבל לא לפני שהרס את חייהם של רבים והרס את המוניטין של הביולוגיה הרוסית", לפי המדען פיטר גלוקמן (אנ').
באוגוסט 1948 התקיים מושב בן שבוע שאורגן על ידי ליסנקו ואושר על ידי סטלין. במעמד זה הציג ליסנקו "הוכחות" לכך שהסביבה משפיעה על התורשה, וייחס עמדה זאת לקלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב ואיוואן מיצ'ורין[2]. ליסנקו טען שהשיטה הכופרת ביכולת לשנות את החומר התורשתי היא שיטה עקרה המונעת ממניעים קפיטליסטיים של שימור הקיים, בעוד השיטה של מיצ'ורין מבקשת להשתלט על הטבע לצורכי האדם. ב-7 באוגוסט 1948, בתום המושב, הודיע ה-VASKhNIL כי מנקודה זו ואילך ילמד הליסנקואיזם כ"התיאוריה הנכונה היחידה". מדענים סובייטים נאלצו להוקיע כל עבודה שסתרה את ליסנקו. פרזנט האשים את הגנטיקאים, אותם כינו ליסנקו ותומכיו "וייסמניסטים-מנדליסטים-מורגניסטים", בחוסר אמינות אידאולוגית.
במושב VASKhNIL ב-1948 אמר פרזנט: "אנו מעודדים לדון כאן. לא נדון עם המורגניסטים, נמשיך לחשוף אותם כנציגים של תנועה מזיקה וחיזרית מבחינה אידאולוגית, שהובאה אלינו ממדינות זרות, פסאודו-מדעית במהותה."
מחוץ לברית המועצות נמתחה ביקורת קשה על גישתו ופועלו. מדען בריטי מתאר את ליסנקו כבור בנושאים כמו גנטיקה ופיזיולוגיה של הצמח. "לדבר עם ליסנקו זה כמו לנסות להסביר חשבון דיפרנציאלי לתלמיד שאינו יודע את לוח הכפל". ליסנקו מצידו תיעב את ה"מדע המערבי" ותוך שימוש במונחים אידאולוגיים של התקופה תיאר את המדע המערבי כ"מכשיר בשירות הדיכוי האימפריאליסטי". בהתייחסו לשימוש של הגנטיקאים במערב בזבובי הפירות כמודל מחקר, הוא טען שהגנטיקאים האלה הם "אוהבי זבובים ושונאי אנשים". מדע הגנטיקה הוכרז בברית המועצות כ"מפעל בורגני ריאקציוני". [3]
הדים לאידאולוגיה של ליסנקו במדינת ישראל מופיעים בספר "גנטיקה" שתורגם מרוסית והתפרסם בהוצאת ספריית הפועלים בשנת 1950[4]. בסוף הספר מובאת בתרגום הרצאה של ליסנקו מ 1948 בה הוא דוחה את "מדע הכרומוזומות". להדגיש את המעורבות הפוליטית העמוקה בעבודתו, ליסנקו מציין בפתיח כי קיבל את אישור המפלגה להרצאתו.
השלכות מדיניותו
עריכהההשלכות של רדיפת הגנטקיאים ויישום שיטותו של ליסנקו היה כישלון נרחב של הגידולים ורעב קשה שהרג מיליונים. סם קין כתב כי "למרות שאי אפשר לומר בוודאות, טרופים ליסנקו כנראה הרג יותר בני אדם מכל מדען בודד בהיסטוריה."[1] שיא התמותה מרעב היה בשנים 1932-1933. השיטה של ליסנקו יושמה לגידולי החיטה, שעורה, תפוחי אדמה, סלק וכו'. לקראת סוף שנות ה-30 גדלו השטחים שישמו את השיטות של ליסנקו פי 163, אבל תפוקת היבולים הייתה קטנה מאשר לפני כן. סין הקומוניסטית אימצה גם היא את השיטות בשנות ה – 50 ואלה גרמו לרעב המוני בקנה מידה גדול עוד יותר. דבר מאלה לא שינה את מעמדו של ליסנקו שהמשיך להנות מהתמיכה של סטלין. התמונה שלו התנוססה במכונים מדעיים בכל ברית המועצות, מנגינות נוגנו לכבודו. בברית המועצות שאחרי מלחמת העולם השנייה כוחו רק התגבר, ומעמדו התחזק. במשך כעשרים השנים בהן היה ליסנקו בעמדת ההשפעה שלו לא חל כל שינוי בתפוקת היבולים למרות שינוי שיטות והגדלה דרמטית בהיקף השטחים המעובדים. גל שני של רעב קשה היה בשנים 1946-47 עם הופעה של בצורת. [5]
הוקעתו
עריכהעם מותו של סטלין ב-1953 נשאר ליסנקו בתפקידו ונהנה מתמיכה מסוימת של חרושצ'וב, אך כעת ניתנה למדענים אחרים האפשרות לבקרו בפומבי. בשנת 1956 עם פרסום זוועותיו של סטלין, נזנחה גם שיטתו של ליסנקו[6].
בשנת 1962 יצאו שלושה מבכירי המדענים של ברית המועצות, יעקב בוריסוביץ' זלדוביץ', ויטאלי גינזבורג ופיוטר קאפיצה כנגד ליסנקו, המדע הכוזב שלו, ואחריותו לרצח פוליטי של מדענים מתחרים. מהלך זה היה חלק ממהלך רחב יותר של התנערות מההשפעה האידאולוגית הקומוניסטית על המדע בברית המועצות. בשנת 1964 כבר התמלאו העיתונים במאמרים כנגד ליסנקו ותורתו, מאמרים שדרשו להשיב את המחקר המדעי לתחומי החקלאות והביולוגיה. ליסנקו הודח מתפקידו והיה במעצר בית בחווה חקלאית בלניננסקי גורי, ליד מוסקבה. לאחר פרישתו של חרושצ'וב ב-1965, הודיע רשמית נשיא האקדמיה למדעי החקלאות כי חסינותו של ליסנקו לביקורת פגה, וועדת מומחים תישלח לחוותו לבדיקת ממצאיו.
כמה חודשים לאחר מכן פורסם מאמר ביקורתי מדעי שמחק לחלוטין את המוניטין (הכוזב ממילא) של ליסנקו בברית המועצות, אם כי השפעתו בסין עוד נמשכה לאחר מכן, עד מותו בשנת 1976.
עניין מחודש בליסנקו ומורשתו
עריכהבשנים האחרונות יש עניין מחודש במורשתו של ליסנקו בטענה שהליסנקואיזם מוסבר על ידי תופעת האפי-גנטיקה (תגלית המסבירה באמצעות שינויים מולקולריים את קיומה של השפעה סביבתית מוגבלת על תורשת תכונות דרך ויסות הביטוי של גנים). באווירת הלאומנות הגוברת ברוסיה תחת פוטין יש ניסיון לשיקום תדמיתו של ליסנקו וקשריו למשטר הסובייטי, ולהעמיד את הליסנקואיזם כתיאוריה מדעית רלוונטית, במעמד זהה למדע הגנטיקה והאבולוציה. קיימים נימוקי נגד רבים המדגישים כי ליסנקו לא חזה בשום אופן את האפי-גנטיקה, והתיאוריה שלו ששללה גנים ופסלה את הגנטיקה המדעית לא מאפשרת הבנה של האפי-גנטיקה. אבל יותר מכל, יש לשים לב בוויכוח המתעורר שוב להשפעה הקשה של הכנסת אידאולוגיה פוליטית לתוך הדיון המדעי. [7]
ראו גם
עריכה- פוליטיזציה של המדע
- פסאודו-מדע
- איך להפוך לרודן, פרק 4 (סדרת נטפליקס)
קישורים חיצוניים
עריכה
- רועי צזנה, טרופים ליסנקו: המדען הקטלני ביותר של ברית המועצות, באתר האייל הקורא
- רועי צזנה, השילוב הקטלני של פוליטיקה ומדע. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3854065,00.html
- מאמר באנגלית על יחסי סטלין-ליסנקו
- ״יש ברירה״ - סיפור עלייתו ונפילתו של ליסנקו בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- biography/Trofim-Denisovich-Lysenko טרופים ליסנקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 The Soviet Era's Deadliest Scientist Is Regaining Popularity in Russia, האטלנטיק,
- ^ השיטה ההיסטורית בביולוגיה, דבר, 16 בפברואר 1951
- ^ Sam Kean, The Soviet Era's Deadliest Scientist Is Regaining Popularity in Russia, The Atlantic, 2017-12-19 (באנגלית)
- ^ גנטיקה / נ"נ גרישקו, ל"נ דלונה ; מרוסית - ישראל רוזצויג | גרישקו, ניקולי ניקוליויץ, 1901-1964 (דלונה, ל. | דלונה, ל. ;רוזנצווייג, ישראל, 1902-1969 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Semyon Reznik, Victor Fet, The destructive role of Trofim Lysenko in Russian Science, European journal of human genetics: EJHG 27, 2019-09, עמ' 1324–1325 doi: 10.1038/s41431-019-0422-5
- ^ סופו של סטלין המדעי, מעריב, 13 באפריל 1956
- ^ Edouard I. Kolchinsky, Ulrich Kutschera, Uwe Hossfeld, Georgy S. Levit, Russia's new Lysenkoism, Current biology: CB 27, 2017-10-09, עמ' R1042–R1047 doi: 10.1016/j.cub.2017.07.045