ויקיפדיה

יאנוש קומלוש

סופר, מנהל תיאטרון, הומוריסט הונגרי-יהודי

יאנוש קומלוש (בהונגרית: Komlós János; בודפשט, 9 בפברואר 1922 – בודפשט, 18 ביולי 1980) היה עיתונאי יהודי-הונגרי, במאי קברט, קומיקאי, מנחה קברט, מבקר, סופר, מתרגם ספרותי, מחזאי, חוקר המשטרה החשאית ההונגרית (ÁVH), שוטר וקצין סיכול ריגול.

יאנוש קומלוש
Komlós János
לידה 9 בפברואר 1922
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 1980 (בגיל 58)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
התיאטרון הלאומי של סגד – קומלוש, שהתעניין בחיי התרבות, ביקר בקביעות בהצגותיו

קומלוש נולד כילד של משפחה בורגנית יהודית מהמעמד הבינוני. הוא למד בבית המדרש לרבנים בבודפשט לקריירה של רב. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה נלקח לשרות העבודה (עבודות כפייה ליהודים עבור הצבא ההונגרי) בתור "עלית-אינטלקטואלי". הוא הצליח להימלט והיה שותף להקמת המשטר החדש אחרי המלחמה. בין 1947 לבין 1953 היה קצין חקירות ותשאול של המשטרה החשאית ההונגרית (ÁVH).[1] לאחר שעזב את ה-ÁVH עבד כמתרגם לרוסית במשך כשנתיים ולאחר מכן היה קצין מודיעין בסיכול ריגול של השירות החשאי במסווה של עובד משרד החוץ ההונגרי.[2] ב-23 באוקטובר 1956 הוא היה בתוך הקהל שמחה מול התחנת רדיו הונגריה בתחילת המרד ההונגרי. לבסוף, מבוהל משינוי המשטר האמיתי, הוא חווה את האירועים (המרד ההונגרי) כ"מהפכה נגד". לאחר מכן הגיע לתחום התרבות: בשנת 1957 היה עורך המחלקה הספרותית של הרדיו ההונגרי, משנת 1958 עמד בראש מדור התרבות של העיתון "מאדיאר נמזט" (Magyar Nemzet (napilap, 1938–2018), ובין השנים 1962–1967 עמד בראש מדור התרבות של העיתון נפסאבדשאג (Népszabadság) שהיה העיתון הפוליטי-חברתי הגדול והנפוץ ביותר בהונגריה עד סגירתו בשנת 2016. בין 1965 לבין 1980 הופיעו הסאטירות, ההומורסקות והמערכונים שלו. משנת 1967, כמייסד תיאטרון בימת מיקרוסקופ, היה מנהלו והמנחה שלו עד למותו בשנת 1980. הוא זכה לתהילה לאומית בקברט הרדיו ובטלוויזיה "בצד השלישי של המדליה" ו"הערוץ שלי", וכמנחה מוביל של קברט הסילבסטר. הוא מילא תפקיד מכריע ביצירת הקברט הפוליטי הסוציאליסטי ההונגרי המיוחד ויוצר הגישה של "לומר, לבקר באישור מלמעלה".

בינתיים הוא נחשב לאיש אמונה של ההנהגה הבכירה של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית. הידיעה על מעשיו ב- ÁVH, הרקע שלו בשירות החשאי, היחסים האישיים שלו עם הנהגת המפלגה הבכירה, האינטלקט הניהולי שלו,[3][4][5][6] הפכו אותו כמשפיע על חיי התרבות בתקופת שלטון יאנוש קאדאר.

ביוגרפיה

עריכה

נעוריו, משפחתו

עריכה

קומלוש נולד בשנת 1922 בבודפשט למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני.[7] אמו הייתה אירמה שטראוס, קלדנית-קצרנית.[8] אביו, ז'יגמונד קומלוש, שהיה יהודי בעל תפיסה שמרנית מהזרם הניאולוגי, שהייתה לו סוכנות סחר בקמח בקישפשט, אחד מרבעי בודפשט היום (אולי עבד גם בחברה לסחר קמח כפקיד). על אף הרווחה היחסית, המשפחה גרה ב"בית דירות גדול והומה"[9] במרכז העיר ברחוב קיראי (Király utca) על גבול רובע 6 ורובע 7. היא הושפעה גם מבעיות כלכליות, בתלות במצב העסקי והכלכלי הכללי. המשפחה שמרה שבת, ביקרה בבית הכנסת בשבתות ובחגים וניהלה משק בית כשר. סבו מצד אביו, ז'יגמונד קוֹהְן (כהן), היה מורה של העמותה היהודית בכפר זאוור, ואילו דודו, הרב זולטאן קוהן (כהן), היה מורה בבית המדרש לרבנים בבודפשט.[10] אביו הורשע בשנת 1938 (או בשנת 1943–1944, על פי מקורות אחרים) בספסרות בכרטיסי קמח בתקופת הגבלות המזון. בתוך ריצוי עונש המאסר שלו, בשל יהדותו, הוא גורש לאושוויץ ומת במחנה ההשמדה.

קומלוש קיבל חינוך דתי קפדני במשפחה עם אבות רבנים ומלמדים. בהשגחת סבו היה עליו ללמוד לכתוב ולקרוא עברית כבר בגיל שלוש בחדר.[3] כילד צעיר הוא נאבק בגמגום,[11] בתחילה היה צריך להתמודד עם זה גם כמנחה קברט.

את לימודיו החל בשנת 1928 בבית הספר הריאלי של הקהילה היהודית של פשט שהיה בית ספר של י"ב כיתות (היום נקרא בית הספר הריאלי על שם מיקלוש רדנוטי של אוניברסיטת אטווש לוראנד). המחנך של כיתתו היה דודו.[12] קומלוש היה ילד בעל יכולות טובות, חרוץ, מכור לקריאה, התנהגותו הייתה קצת מרוחקת, יהירה משהו, על פי חבריו.[7] לאחר סיום ארבע כיתות של בית הספר היסודי, היה עליו להחליט האם להמשיך את לימודיו במסלול הרגיל של בית ספר הריאלי היהודי או במסלול של ההכשרה לרב. לנוכח הישגיו הלימודיים הטובים וככל הנראה בהתאם לרצון מחנחו-דודו, אביו בחר בבית המדרש הרבני. במסגרת המחמירה של בית המדרש ניתן גם חינוך מעולה בעיקר בתחום מדעי הרוח. מכיוון שהיו לימודים הן בשעות הבוקר והן בשעות אחרי הצהריים, עברה המשפחה לרחוב ואש, בסמוך לבית המדרש. יאנוש למד היטב, אך לא היה תלמיד מכור לדת ולרצון להיות רב. הוא היה אהוב על בני גילו, בקיץ חי את חייהם הצבעוניים של בני הנוער העשירים ממוצא בורגני, שחה, פגש חברים וחיזר אחרי בנות. כתלמיד בהכנה לבית המדרש סיים את לימודיו במגמה הריאלית כשנה מאוחר יותר, כדי לקבל גם תעודת הבגרות כללית ביחד עם תעודת בגרות בעברית בשנת 1940.[7] בשנת 1941 החל את לימודיו באוניברסיטת אטווש לוראנד ובבית המדרש לרבנים של בודפשט לקבלת תואר משולב של רב ודוקטור לפילוסופיה, שהשלמתם והשגת תואר דוקטור בפקולטה למדעי הרוח היו חובה לתואר הרב. כתלמיד שחי בפשט, שהלך ללימודים בלבד, הוא לא השתייך לחוג התלמידים בפנימייה שגרו בבית המדרש יום ולילה, אך רבים הכירו אותו וחיבבו אותו. הוא לא באמת התכונן לתפקיד רב, הוא עשה הרבה דברים בנוסף ללימודי רבנות ומדעי הרוח במשרה מלאה, כדי לעזור למשפחה שסבלה כלכלית בשל היות אביו בכלא. בחופשת הקיץ הוא היה מורה פרטי בקצ'קמט. בנוסף ללימודים במשרה מלאה עבד בלילה במועדון הלילה "אריזונה" כנער מדיח כלים וגם כברמן בפאב של רחוב סאבולץ', וצבר ניסיון חיים מעשי.

הוא עבד גם כחניך עיתונאי במשך תקופה קצרה בשבועון הספרות הפופולרי ביותר בעידן הורטי, שערך הסופר המהולל פרנץ הרצג ב"זמנים חדשים" (Új Idők). הרצג חיבב את קומלוש הצעיר.[13] בינתיים קומלוש בא במגע עם אנשים בעלי דעות קומוניסטיות, כמו יאנוש קאדאר ואז בסביבות שנת 1941 היה מעורב יותר ויותר בפעילויות הארגונים האנטי-ממשלתיים, האנטי-גרמנים והאנטי-מלחמתיים של הקבוצות האינטלקטואליות של התנועה הקומוניסטית ההונגרית הבלתי חוקית. ככל הנראה השתתף בפעילותם של שירותי ריגול זרים אנטי-גרמנים שפעלו במועדון הלילה אריזונה בהונגריה. בזמנו הפנוי שיחק כדורמים במועדון הספורט (כדורמים) של פרנצווארוש, יוצא דופן ליהודי במועדון זה. בשנת 1944, לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, הוא חזר לעיתים קרובות מאוחר לביתו מכיוון שפגש באנשי הקשר הקומוניסטיים שלו. בשנה זו קיבל את התואר בהונגרית-לטינית במדעי הרוח.

בשירות העבודה

עריכה

שנתון ההכשרה לרבנות של קומלוש הצליח להתחמק ממחנות שירות העבודה (עבודות כפייה ליהודים במסגרת הצבא ההונגרי) בשנת 1943 באמצעות קבלת דחייה ואחר כך גם בשנת 1944, אך בסופו של דבר נלקח גם קומלוש לשירות.[7] בהשוואה לעובדי כפייה יהודים אחרים, שובץ ליד בודפשט בפלוגה יהודית מובחרת של אינטלקטואלים מבודפשט ובה היו 16 תלמידים של בית המדרש לרבנות. כמה דמויות הפכו מאוחר יותר מוכרות מאוד, בעלי שם כמו המשורר ג'רג' שומיו, פרנץ קארינתי, לאסלו אוראי (אז אונגאר), לימים פרופסור לרפואה, ופאל שומודי (הומוריסט)).[14] עבודתם כללה בהתחלה ניקוי סביבתי ותרגילים, לאחר מכן העמיסו משלוחי מזון בבודפשט עבור החזית המזרחית וכן בנו שדה תעופה גרמני בפומאז, עיירה צפונית לבודפשט. בשהותו במחנה הכפייה, בניגוד לחניכים אחרים של בית המדרש לרבנות, קומלוש לא נהג כמצוות הדת, לא התפלל ולא חבש כיפה. עם התקרבות החזית, יחד עם הבלבול שהלך וגבר בבודפשט, המשמעת המשיכה להתרופף במחנה, ויותר ויותר אנשים ברחו. קומלוש לא המתין להעברת פלוגת העבודה שלו מערבה לכיוון אוסטריה וגרמניה, הוא ברח והסתתר באופן בלתי חוקי בבודפשט במשך כמה חודשים עד הגעת הצבא האדום הסובייטי.

אחרי המלחמה

עריכה

בשנת 1945, לאחר הכיבוש הסובייטי של המדינה, הקומוניסטים הבלתי חוקיים לשעבר, בתמיכת ההנהגה הצבאית הסובייטית, כבשו במהירות את עמדות אכיפת חוק והסדר. מספר רב של אינטלקטואלים יהודים פנו לארגוני אכיפת החוק, במיוחד כדי לחפש, לתפוס, להעמיד לדין, לשפוט ולהעניש את האלמנטים הפשיסטים, האמטישמים בקרב העם ההונגרי ובמיוחד את אנשי צלב החץ והז'נדרמריה.[13] דרך זו נבחרה גם על ידי יאנוש קומלוש, שהפך לאנטי-פשיסט בהכרה ובחר בצד השמאלי של המפה הפוליטית. האיש שאיבד במלחמה את אביו שנרצח.[7] כשהוא נחוש לנקום ב"במבצעי השמדת היהודים: ההונגרים אנשי צלב החץ והפשיסטים",[15][16][17][18] הוא הצטרף לכוחות הביטחון החדשים והשתתף במרדף הנקמה הלאומי נגד אנשי צלב החץ ופושעי המלחמה האחרים.[19][20] הוא סיפר לאחר מכן שבפברואר 1945 הוא תלה את פטר רוטיש ואת שאנדור סיבוש, פושעי המלחמה שהורשעו והוצאו להורג בפומבי, בכיכר אוקטוגון (רס"ר המילואים פטר רוטיש ורב"ט מילואים שאנדור סיבוש – ביצעו 124 רציחות של חברי פלוגת העבודה (כפייה) המיוחדת 401)[21] למעשה קומלוש לא היה אחד המבצעים הרשמיים של ההוצאות להורג. הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית (SZDP) בשנת 1945. במאי 1945 הצטרף למשטרת ההגנה של המדינה[22] בשנת 1946 עבר מהסוציאל-דמוקרטים למפלגה הקומוניסטית ההונגרית.

סגד – סגן מפקד וקצין חקירות (1947–1950)

עריכה

לאחר שהוכיח את עבודתו בשטח, הוצב כסגן מפקד המשטרה בסגד בשנת 1947, שם עמד בראש מחלקת החקירות הפוליטיות.[1][23] חלק חשוב מעבודתו היה ניהול הבילוש והחקירות. בשל אכזריותו כלפי משתפי הפעולה הפשיסטיים צבר במהרה מוניטין אימתני.[19][24]

פץ', מפקד ÁVH במחוז באראניה 1950–1953

עריכה

בפברואר 1950 מונה למפקד[1] העיר פץ' ומפקד מחוז באראניה של ה-ÁVH.[25] הוא המשיך בפץ', מה שהפסיק בסגד. בשנת 1952[8] הורד מדרגת רב-סרן לסרן בשל ידו הקשה והועבר מפץ' לבודפשט למחלקה המרכזית לריגול של ÁVH, לקבוצת החקירות. אז – אולי אפילו "כהכרת תודה" – התחתן עם חברתו שהצילה אותו מהעמדה לדין.[26]

עזיבת ה-ÁVH: קצין שירות חשאי עד 1956

עריכה

הוא הצליח להימלט ממאבקי הכוח המסוכנים שהתרחשו במסגרת ÁVH (משפט לאסלו רייק, משפט יאנוש קאדאר). בשנת 1953 הוצב קומלוש בעל ידע בינוני ברוסית כמתרגם ועורך במכון הלאומי למחקר חקלאי, ואחר כך כמתרגם טכני במכון המחקר לטלקומוניקציה ובמכון לטכנולוגיה המרכזית להנדסה.[8]

אחרי 1956: תחילת הקריירה בתחום התרבותי

עריכה

בפברואר 1957 העבירה אותו הנהגת המפלגה ממשרד סחר חוץ למחלקה הספרותית ברדיו ההונגרי, תוך התחשבות בשאיפותיו וביכולותיו. בגלל הדיכוי והנקמה של המרד ההונגרי ברדיו, רוב הסופרים ההונגרים סירבו לקחת על עצמם תפקיד ובאווירה הקפואה כמעט ולא ניתן היה לאסוף חומר לתוכנית רדיו ספרותית. לעומת זאת, קומלוש קיבל עבודה כעיתונאי הקשור לתרבות, בהתאם לשאיפתו.[26]

מנהל מדור התרבות בנפסבדגאג (1962–1967)

עריכה
 
בניין מערכת היומון נפסבדשאג בשנת 1964, בניהול הדסק התרבותי של קומלוש

בזכות אמינותו ובתמיכת חבריו במפלגה, הוא קיבל תפקיד חשוב בשנת 1962. הוא מונה לראש הדסק התרבותי של היומון מספר אחת, ה"נפסבדשאג", ונכלל במערכת בדרגה גבוהה עוד יותר, מה שכבר דרש אישור הגוף המחליט הגבוה ביותר של המפלגה, הוועדה המדינית. קומלוש זכה בהדרגה להשפעה משמעותית לצד העורך רניי בנפסבדשאג. כראש הדסק הוא הצליח להשתתף בישיבות של גוף ההחלטות העליון של המפלגה, הוועד המרכזי, וקיבל באופן קבוע דוחות מודיעיניים מסכמים וכן אפשרות לקרוא את העיתונות הזרה, ולכן היה לו מידע יוצא דופן על המצב הפוליטי במדינה ובעולם.

הכרה לאומית – תוכניות רדיו וטלוויזיה

עריכה

בנוסף לנפסבדשאג, קומלוש היה מבקר קבוע של חיי הספרות וכתב טקסטים לתוכניות טלוויזיה ותסריטים לסרטים. הוא הפך לאישיות ידועה לאומית לאחר שהופיע בקברט הרדיו עם ההנחיות ההומוריסטיות שלו. בין 1965 לבין 1981 התפרסמו הסאטירות, ההומורסקות והמערכונים שלו בכמה כרכים.[26]

הקמת בימת מיקרוסקופ

עריכה
 
גזה הופי, הכוכב מספר אחד של קומלוש בבימת מיקרוסקופ במהלך הקלטת רדיו של קברט בשנת 1979

בשנת 1967 קיבל קומלוש, בתמיכתו של ג'רג' אצל (בשמו הקודם הנריק אַפֶּל) שהשתייך לחוג העליון של ה-MSZMP, אפשרות להגשים את שאיפתו הישנה, את אישור המפלגה להקים תיאטרון קברט עצמאי. כדי להוכיח את כישוריו התיאטרליים, הוא אפילו כתב הצגה על ולדימיר מאיאקובסקי (הוצג 3–4 פעמים בתיאטרון הלאומי של בודפשט). בעידן הראשון של תיאטרון בימת מיקרוסקופ, רוב התוכניות נכתבו והונחו על ידי מנהל התיאטרון קומלוש עצמו. הנחית הקברט הפוליטי האופיינית של קומלוש היוותה את המסגרת לתוכנית, וסצינות הקברט בוצעו על ידי להקת השחקנים בין דברי ההנחיה. כמנהל קברט, קומלוש היה בקיא במיוחד בכל המתרחש במדינה. הוא הצליח להמשיך לקבל מהוועד המרכזי של המפלגה, כראש בימת מיקרוסקופ, את הדיווחים הסודיים היומיומיים שיועדו למנהיגים ולעורכי נפסבדשאג בלבד, אלה שהיו נחוצים להפקת הומור פוליטי.[26]

השחקנים המרכזיים של התקופה הראשונה של בימת מיקרוסקופ היו אנדרה הרקאני, זולטן גרא, אדית שוש ו ז'וז'ה גורדון (גארטנר). טמאש מאיור וגאבור אגארדי היו חברי להקה חיצוניים וכן היו עוד שחקנים צעירים מוכשרים רבים כמו טמאש הלר למשל ועוד אחרים. קומלוש השתמש בהשפעתו גם לרכישת שחקנים במידת הצורך. הוא ראה את הרקאני הצעיר בהופעה בתיאטרון הקומדיה של בודפשט. הוא דיבר במיניסטריון התרבות על העברתו של הרקאני לבימת מיקרוסקופ, ומנהל תיאטרון הקומדיה, זולטאן וארקוני, שלא הייתה לו השפעה פוליטית ונחשב ל"אזרח", נאלץ להעביר את הרקנאי, שנאלץ לשנות קריירת משחק לקברט במקום תפקידים דרמטיים.[6]

לבקשתו של ג'רג' אצל הוא מינה תחילה את פטר גאל לבמאי ראשי, אך מהר ככל שהתאפשר לו, אחרי שלוש שנים, מינה את פרידייש מרטון, שעזר בעבודתו המעשית גם קודם. איתו עבד במשך 10 שנים, עד למותו. בסביבות 1970, על פי הצעתו של מרטון, הוא התקשר עם גזה הופי, שהפך פופולרי יותר ויותר באמצעות הופעותיו ברדיו ובטלוויזיה כשחקן צעיר עצמאי, אם כי קומלוש היה מסויג תחילה מההומור של הופי, הופי הפך לכוכב המכונן של התיאטרון, הופעותיו היו מוצלחות בעליל יותר מההנחיה של קומלוש, עם זאת קומלוש תמך בו, וחיזק בכך את הצלחת בימת מיקרוסקופ. יחסי קומלוש-הופי הידרדרו בשנים שקדמו למותו של קומלוש.[26]

בריאות בירידה, מוות

עריכה

במהלך שנות כהונתו כמנהל תיאטרון ניהל אורח חיים מיוחד, מלא מתח ובוהמי בו זמנית, הרסני. "תמיד היה בו ליטר קוניאק. לפחות. הוא לא היה יכול לפעול בלעדיו. פשוטו כמשמעו. אבל הקהל מעולם לא שם לב."[27] הוא עבר התקף לב בשנותיו האחרונות, אך הוא לא שינה את אורח חייו. ב־18 ביולי 1980, בגיל 58, נפטר פתאום מהתקף לב בבודפשט.

חייו הפרטיים, אופיו

עריכה

גם ככתב בעיתון הוא לבש בגדים שנתפרו על ידי החייט הטוב ביותר בבודפשט, אלגנטיים ומהודרים בצורה מעוררת תשומת לה. כמנהל הוא התגורר בווילה מפוארת והכין את תוכניות הבית שלו באמצעות רודולף יאנש, האדריכל הראשי של בודפשט. הוא אהב נשים, וגם הנשים אהבו אותו. המשקה האהוב עליו היה קוניאק, והוא הכיר את כל הקוניאקים הטובים בעולם. כאוהד פראדי (פרנצווארוש), היה לו מנוי קבוע למשחקי הכדורגל של הקבוצה ב- Üllői út. הוא היה גאה, אף יהיר לגבי יכולותיו הן יכולת הכתיבה שלו, הן לגבי יכולת החשיבה שלו, הן לגבי ההד של כתביו, ולהשפעתו על הקוראים-השומעים-הצופים.[26]

בשיא הצלחתו, הוא השתייך למנהיגות של חיי התרבות של משטר קאדאר, לג'רג' אצל ולמעגל הפנימי הצר ביותר שהתקבץ סביבו.[8] לפיכך, כנציג המפלגה – שהיה אופייני למשטר קאדאר – הוא נהנה מסמכות מלאה בתחומו, תוך שהוא לא סבל התנגדות אינטלקטואלית. ג'רג' אצל תמיד דיבר על יאנוש קומלוש כאלף אחוז אמין, פשוטו כמשמעו:חייל של המערכת הרעיונות ושל המאמץ הפוליטי.[19]

לדברי פרידייש מרטון, הוא היה חסר רחמים כנגד האנטישמיות, וגם נגד התופעה הקלה ביותר שהזכירה את הפשיזם מלפני המלחמה. "לו היה בחיים, הוא היה מכריח את לאסלו צ'ורקה (שחקן) לשטוף את המסדרון."[17] הוא גם לא אהב את המשורר ג'ולה אייש, את הסופרים יאנוש קודולאני, ולאסלו נמט, משום שהוא ראה בהם אנטישמים.[26]

זיכרון, אנקדוטות

עריכה

על פי אנקדוטה ידועה בחוגים אמנותיים, בשנת 1976 זולטאן לטינוביץ' ביקר פעם אחת בבימת מיקרוסקופ כדי לצפות בהופעה.

בפגישתם אמר קומלוש ללטינוביץ:

”אני לא יודע איך לברך אותך כאן: בתור זולטאן לטינוביץ', השחקן המפורסם, כבן של בעל האחוזות לטינוביץ', או כנכדו הבכור של המסעדן גונדל?”

ולטינוביץ' ענה לו:

”גם אני לא יודע איך להודות לך האם בתור יאנוש קומלוש מנהל בימת מיקרוסקופ או כקצין צבא בשרותי הביטחון של המדינה או כ(בנו של) רב יהודי.”[28]

עבודות התיאטרון שלו

עריכה

מספר ההופעות בכורה שלו שנרשמו במאגר התיאטרון: כמחבר: 38 ; כשחקן: 14.

כסופר

עריכה
  • Sok téma keres egy szerzőt (1961)
  • Így írunk mi! (1962)
  • Bohózat-album (1962)
  • Lélektől lélekig (1963)
  • Ezek a mai fiatalok (1963)
  • Tiszta szóval (1963)
  • "A humor: a teljes igazság" Mikes Lilla előadóestje (1963)
  • Nem félünk a tv-től (1963)
  • Nem politizálunk (1963)
  • Ez van! (1964)
  • A könyvek és én (1964)
  • Így szerkesztünk mi! (1964)
  • Made in Hungary (1966)
  • Paródia-parádé – Mikes Lilla estje (1967)
  • Az Édent bezárták (1967)
  • Mindenre Képes Újság (1967)
  • Lear király (1967)
  • Tessék tovább menni (1969)
  • Kiszera méra bávatag (1969)
  • A tetőn dolgoznak! (1970)
  • Aki néző akar lenni (1971)
  • Tiszta vizet a fejekbe... (1972)
  • A versenyló halála (1973, 1977)
  • Iván hajója (1974)
  • Magától nem megy (1974)
  • 'Folyt.köv.' (1975)
  • Thália kabaré (1975)
  • Fehér hajó (1976)
  • Ki fog gólt lőni? (1976)
  • 60. szimfónia (1977)
  • Minek néz engem? (1978)
  • Az első vadászat (1979)
  • Jóból is megárt a kevés (1983)
  • Csendesek a hajnalok (1984, 2003)

כשחקן

עריכה
  • Nem félünk a tv-től....
  • Nem politizálunk....
  • Ez van!....
  • Mindenre Képes Újság....
  • Fő a fejünk....Konferanszié
  • Tessék tovább menni....Konferanszié
  • A tetőn dolgoznak!....
  • Aki néző akar lenni....
  • Tiszta vizet a fejekbe....
  • Magától nem megy....Konferanszié
  • Thália kabaré....Vendég
  • Ki fog gólt lőni?....Konferanszié
  • 60. szimfónia....
  • Minek néz engem?....Konferanszié}

סרטיו

עריכה
  • כל התחלה קשה (1966)
  • אני לא יכול לחכות למחר ... (1967)
  • זו פשוט אופנה

יצירותיו הספרותיות

עריכה
  • מדינה נבגדת (הכיבוש הגרמני בשנת 1945 וכרוניקה היסטורית וניתוח תקופת ההורטי, 1961)
  • יותר עם סיבה מאשר בלעדיה (1962)
  • הצד השלישי של המטבע (1964)
  • רק מאה השנים הראשונות קשות (1965)
  • למה לנפח אריה? (1966)
  • על הביקורת. 1959/60; בית הספר לעיתונאות של האגודה הלאומית לעיתונאים הונגרית, 1966
  • עדן סגורה (מחזה, 1967)
  • אתה לא יכול ללכת בלי מטרה (הומור, סצינות, 1967)
  • בעיניים פקוחות (מחקרים, ביקורות; סגד, 1969)
  • הראש שלנו הוא ראש (הומור, 1970)
  • מיקרוסקופ ; ההתאחדות הלאומית של עיתונאים הונגרים, 1972
  • אירופה אקספרסː הכלה חשבה שהיא סוס. 1973 (ספריית שחקנים קטנה)
  • כמה פעמים עלי לומר? (הומור, 1974)
  • מים צלולים בראש (הומור, 1981)

פרסים והוקרה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יאנוש קומלוש בוויקישיתוף
  •   יאנוש קומלוש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Bálint László: A kommunista párt öklei. Államvédelmi és állambiztonsági tisztek Szegeden és Csongrád megyében 1944–1990. Budapest, 2014, Kárpátia Stúdió. 128–130. p.
  2. ^ Sinkovics Ferenc: Rutinszerűen megküldtek bizonyos anyagokat, Magyar Hírlap, 2012. április 12. >>
  3. ^ 1 2 Komlósné Molnár Klára 55-60. p.; in Kertész Péter: A Komlós.
  4. ^ Surányi Lili 254. p. in Kertész Péter: A Komlós.
  5. ^ Szilágyi János 265. p. in Kertész Péter: A Komlós.
  6. ^ 1 2 Harkányi Endre 350. p. in Kertész Péter: A Komlós.
  7. ^ 1 2 3 4 5 Schweitzer József, 23-29. p., Kertész Péter: A Komlós
  8. ^ 1 2 3 4 Dr. Ilkei Csaba: Televíziósok, rádiósok és az állambiztonság. 176-186. old. Szerzői kiadás, Budapest, 2015.
  9. ^ Komlós János: Tiszta vizet a fejekbe / Látogatás, 8-9. old.; Szépirodalmi Könyvkiadó, 1981
  10. ^ Apai nagyapja működési Bizonyítványa, Nagyszombat, Kerületi Főrabbiság, fotó, in Kertész Péter: A Komlós, 218. p.
  11. ^ Kertész Péter: A Komlós, 5. p.
  12. ^ Osztálykép, apai nagyapjával, mint osztályfőnökével, Kertész Péter: A Komlós, 220. p.
  13. ^ 1 2 Molnár Gál Péter, in A Komlós, 175-185. p.
  14. ^ Várkonyi Tibor, 45-46. p., in A Komlós
  15. ^ Rényi Péter, Népszabadság főszerkesztője volt, 201. p., in A Komlós.
  16. ^ Lakatos Ernő, 203. p. in A Komlós.
  17. ^ 1 2 Marton Frigyes, 298. p. in A Komlós.
  18. ^ Görgey Gábor, 426. p. in A Komlós.
  19. ^ 1 2 3 Hajdú János, 196. p. in A Komlós.
  20. ^ Tamás István, 196. p. in A Komlós.
  21. ^ E. Fehér Pál, in A Komlós, 153-169. p.
  22. ^ Államrendőrség Politikai Rendészeti Osztály, az ÁVO elődje.
  23. ^ Farkas Csaba szegedi levéltáros közlése in Arany Mihály: Mozaikok a szegedi ’56 történetéből, Szegedma, 2012. október 23. >>
  24. ^ Angyal János író, színművész interjúja a Pannon Rádióban 2012 táján. A beszélgetést Szőcs Zoltán, a Havi Magyar Fórum egykori főszerkesztője vezette.
  25. ^ Blasszauer Róbert: A pécsi „Sahti-per”, Pécsi Szemle, 2006, tél. p. 60–81.
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Kertész Péter: A Komlós, Ulpius Ház, 2001
  27. ^ Farkasházy Tivadar: 22 bolond a Rádiókabaréból, 1987, szerző kiadása
  28. ^ "1931. szeptember 9-án született Latinovits Zoltán színész | Magyar Irodalmi Lap". www.irodalmilap.net. אורכב מ-המקור ב-2016-10-06. נבדק ב-2016-10-05.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=יאנוש_קומלוש&oldid=39422457"