יאסר עבד רבו
יאסר עבד רבו (בערבית: ياسر عبد ربه; נולד ב-1944 ביפו) הוא פוליטיקאי פלסטיני, חבר בוועד המנהל של הארגון לשחרור פלסטין ולשעבר מזכ"ל הוועד הפועל של הארגון[1]. היה ממנהיגי ארגון הטרור של נאיף חוואתמה ויושב ראש יוזמת השלום, יוזמת ז'נבה, הפלסטינית[2].
 | |
| לידה |
17 בספטמבר 1945 (בן 79) יפו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
מדינה פלסטינית |
| מקום מגורים |
Birecik |
| השכלה |
האוניברסיטה האמריקאית בקהיר |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
הדרך השלישית |
| השקפה דתית |
אסלאם |
| בן או בת זוג |
ליאנה בדר |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה
עריכהעבד רבו החל את פעילותו המדינית בתנועת הלאומיים הערבים. בשנת 1967, הענף הפלסטיני של התנועה, התפתח והפך להפך לחזית העממית לשחרור פלסטין, היה עבד רבו לאחד ממנהיגי התנועה. בשנת 1969 התפלגה החזית העממית והפלג בראשות נאיף חוואתמה יצר את "החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" (זו שינתה את שמה החל משנת 1974 להחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין) אשר ביצעה מספר פעולות טרור בשטחי ישראל ביניהם הפיגוע במעלות ב-1974. עבד רבו היה מן הבולטים במנהיגי התנועה.
בשנות ה-80 התקרב עבד רבו בדעותיו לאלה של יאסר ערפאת, מנהיג הארגון לשחרור פלסטין, ותמך במאמצים לקיום משא ומתן להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. עמדותיו אלה הובילו לקרע גלוי ולפילוג בתוך החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, כאשר ערפאת נתן ברכתו לקיום וועידת מדריד. עבד רבו, בתמיכת יאסר ערפאת, ניצב בראש פלג שעיקר בסיס כוחו בגדה המערבית, ואשר תמך בקיום הוועידה. חוואתמה, מנגד, נותר בראש פלג של החזית אשר בסיסו בסוריה ואשר התנגד לקיום הוועידה. הפלג של עבד רבו, אשר נקרא עתה האיחוד הדמוקרטי הפלסטיני (פיד"א), זנח את האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית של החזית ואף את התמיכה בשימוש בכוח לשחרור פלסטין. עבד רבו הפך לנציג פיד"א בוועד המנהל של הארגון לשחרור פלסטין. למרות זאת, בשנת 1993 עזב עבד רבו את תפקידו כחבר המשלחת הפלסטינית לוועידת מדריד במחאה על כך שערפאת יזם מסלול שיחות מקביל (מסלול אשר הוביל בסופו של דבר להסכמי אוסלו).
לאחר חתימת הסכמי אוסלו, אשר זכו לתמיכת עבד רבו למרות נטישתו את משלחת מדריד, התירה לו ממשלת ישראל לשוב לתחום הגדה המערבית. עבד רבו היה לחבר בממשלתו של ערפאת ברשות הפלסטינית. עבד רבו אף שימש חבר במספר משלחות פלסטיניות למשא ומתן עם ישראל, כולל המשלחת הפלסטינית לועידת קמפ דייוויד. הוא יזם מספר יוזמות שלום, בברכת ערפאת, ביניהן יוזמת ז'נבה. יוזמת אלה, יחד עם הגינויים הפומביים שהשמיע כנגד פיגועי התאבדות במהלך האינתיפאדה השנייה, חיזקו את מעמדו כמנהיג פלסטיני מתון ותומך בשלום. למרות זאת, לאחר הקרב בג'נין בשנת 2002, בעת שכיהן כשר התקשורת בממשלה הפלסטינית, הוא האשים את ישראל בכך שכרתה קבר המוני ל-900 פלסטינים במחנה הפליטים בג'נין[3]. בהמשך התברר כי להאשמות אלה לא היה כל בסיס עובדתי. עבד רבו אף השתתף במימון הסרט השנוי במחלוקת ג'נין ג'נין[4].
בשנת 2002, לאחר שנתגלעו מחלוקות פנימיות בארגון, התפטר עבד רבו מפיד"א. זוהירה כמאל, פעילת זכויות נשים פלסטינית נבחרה על ידי הארגון להחליפו כנציגת הארגון בממשלה הפלסטינית[5]. אולם עבד רבו סירב להתפטר מן הממשלה והוסיף לכהן כשר עצמאי בתמיכת ערפאת.
בשנת 2003 הקים עבד רבו ברמאללה את ארגון "קואליציית השלום הפלסטינית"ועמד בראש צוות פלסטיני מטעמו, אשר גיבש ביחד עם צוות ישראלי לא-רשמי, בראשות יוסי ביילין ובפיקוח של ממשלת שווייץ את יוזמת ז'נבה, המתבססת על מתווה קלינטון והבנות ביילין-אבו מאזן. היוזמה מציעה פתרונות כוללים לכל הסוגיות שבהם דנו במשא ומתן, בראשן סוגיית הגבולות, המבוססת על קווי 67' תוך חילופי שטחים. אבו מאזן החליט על סגירת הארגון, חרף התנגדות דיפלומטים מהאיחוד האירופי, שמכספיו ממומן הארגון, כתוצאה מסכסוך עם עבד רבו[6].
לאחר מותו של ערפאת פוטר עבד רבו מן הממשלה בידי מחמוד עבאס ומשמש היום כיועצו. הוא מוסיף לכהן בוועד המנהל של אש"ף.
ב-2009 מונה כאחראי על רשות השידור הפלסטינית. עבד רבו הבהיר באוקטובר 2010 שבתמורה לנסיגה ישראלית לגבולות הקו הירוק (כולל מזרח ירושלים) והכרה במדינה הפלסטינית, תכיר הרשות בישראל בכל צורה שתבקש[7]. למרות זאת, תמך בשנת 2011 בקמפיין הדיפלומטי הפלסטיני להכרה במדינה פלסטינית באו"ם מאחר שלדבריו, מוצו כל האפשרויות המדיניות עם ישראל[8]. במהלך מבצע צוק איתן הצטרף לדרישות חמאס להפסקת אש וקרא לישראל להסיר את הסגר על רצועת עזה[9].
חייו האישיים
עריכהיאסר עבד רבו נולד ביפו, נשוי לסופרת ליאנה בדר ואב לשניים.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ יאסר עוקבי, דיווח: יאסר עבד רבו פוטר מתפקידו כמזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, באתר מעריב אונליין, 1 ביולי 2015
- ^ יוזמת ז'נבה, יו"ר יוזמת ז'נבה הפלסטינית יאסר עבד רבו: "להקים ועידה בינלאומית", 31 במאי 2015
- ^ Caroline B. Glick, Our World: Washington’s israeli allies, 31 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ^ מיכאל דבורין, מוחמד בכרי מאשר: עבד רבו השתתף במימון הסרט "ג'נין ג'נין", באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 בדצמבר 2004
- ^ עלי ואקד, הסכמה מ"קיר לקיר": ממשלת אבו עלא תוצג בקרוב, באתר ynet, 29 בספטמבר 2003
- ^ אמיר תיבון, למרות הלחצים מאירופה - ייסגר ארגון השלום הפועל ברמאללה, באתר וואלה, 20 באוגוסט 2015
- ^ אבי יששכרוף, יאסר עבד רבו: נכיר במדינת ישראל בכל צורה שהיא תמורת גבולות 67', באתר הארץ, 13 באוקטובר 2010
- ^ מעין שריג, עבד רבו: "ממשלת נתניהו ביקשה שיחות חסויות", באתר מאקו, 7 בספטמבר 2011
- ^ גלעד גמליאלי, הרשות הפלסטינית מצטרפת לדרישות חמאס, באתר מאקו, 23 ביולי 2014