ידותון

יְדוּתוּן הוא דמות מקראית, אבי משפחת משוררים מהלויים, הנושאת שם זה. שמו מוזכר בספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק ט"ז וכן בפרק כ"ה, פסוק ג'.

ידותון מוזכר שלישי לפי סדר משפחות המשוררים ”לִידוּתוּן – בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָהוּ חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ שִׁשָּׁה, עַל יְדֵי אֲבִיהֶם יְדוּתוּן בַּכִּנּוֹר, הַנִּבָּא, עַל-הֹדוֹת וְהַלֵּל לַה'”. השירה בספר דברי הימים נתפסה כהינבאות. ייתכן כי הנביאים נמנו עם אנשי הקודש במשכן ובבמות הפולחן וזאת בנוסף על תפקידם כמשוררים. ידותון מונה לתפקידו בבית ה' בימי דוד המלך יחד עם הימן, ואסף. עוד מסופר בספר דברי הימים שידותון היה "חוזה המלך". רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר: ”חוזה המלך - כל אחד ואחד היה חוזה”. ששת בניו שימשו בראש משמרות הקודש כפי שקבע דוד המלך. צאצאי ידותון תיפקדו כמשוררים בימי בית שני בימיו של נחמיה.

בכותרת שלושה מזמורי תהילים, מופיעה הכתובת המייחסת את המזמורים לידותון. חלק מהפרשנים, דוגמת האבן עזרא, סוברים שמזמור ל"ט בתהילים חובר על ידי ידותון. יש הטוענים כי דוד חיבר את המזמור ומסר אותו לידותון שינגנו. הסיבה לקושי בזיהוי המחבר נעוצה בכך שבכותרות המזמורים מופיע שם נוסף לידותון. לדעת אחרים, ידותון הוא מושג מוזיקלי אשר שימש בפולחן באותה עת. רש"י מפרש את השם ידותון כשם של כלי נגינה, על פי צירוף המילים: ” עַל-יְדוּתוּן”.: ” על ידותון - שם כלי שיר ומדרש אגדה על הדתות ועל הדינין הנגזרים על ישראל מאויביהם.” לעומת זה, בתחילת ספר תהילים כותב רש"י: ”וחלוקין על ידותון – יש אומרים: אדם היה, כמו שכתוב בדברי הימים, ויש אומרים: אין ידותון שבספר זה אלא על שם הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל.”

במסכת בבא בתרא שבתלמוד הבבלי, מייחסים את כתבי דוד בין היתר לידותון: ”דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי-צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלושה בני קורח”.