ידידי רועי מקימי

פיוט מאת רבי ישראל נאגאר׳ה

יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי הוא פיוט שחיבר רבי ישראל נג'ארה (1628-1555). הפיוט מבטא את הכיסופים של עם ישראל בגלותו לאלוהיו כצאן המשתוקק לידו המכוונת והתומכת של הרועה, ולגאולה.

ידִידִי רוֹעִי מְקִימִי


יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי / מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן
     הַגִּידָה נָא לִי אַתָּה עַל מִי / נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן;[1]
שׁוּב וֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ / כִּי הֵם זֶרַע אֲהוּבֶיךָ[2]
     רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ / וְגַם אֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן;[3]
רְעֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים / תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָאִים[4]
     בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים[5] / וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן;[6]
אֱמֹר נָא פּוֹדִי מַצִּילִי / עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי
     יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי[7] / וַיְהִי הֶבֶל רוֹעֵה צֹאן;[8]
לְעִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ / הֲבִיאֵנוּ וּמְשׁוֹל בָּנוּ
     נֹאמַר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ / כִּי שָׁם אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן;[9]
חוֹן עֲנִיִּים מְרוּדִים[10] / צָבְאוּ עֲלֵיהֶם גְּדוּדִים
     הַבֵּט וּרְאֵה הָעַתּוּדִים / כָּל הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן;[11]
זְכֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח / וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח[12]
     לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח / יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַצֹּאן;[13]
קַבֵּץ אֲלָפִים וְצֹאנֶה / וְחַלְּצֵם מִיַּד שׂוֹנֵא
     מְהֵרָה עַל יְדֵי מוֹנֶה / עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן;[14]
בְּנֵה מִקְדָּשׁ אֲרִיאֵל / וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל
     וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל[15] / וְהִנֵה רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן;[16].

הפייטן קורא לאורך השיר להקב"ה המשול בפיוט לרועה לשוב ולגאול מן הגלות את עמו ישראל המשול בפיוט לצאן, הבית האחרון עוסק בבקשה לבנין בית המקדש ובביאת המשיח והשורה האחרונה מדברת על הגאולה כבר בלשון הוה.

בראש הבתים, האקרוסטיכון: ישראל חזק. כל בית בפיוט נגמר בשיבוץ מפסוקי התנ"ך הנגמר במילה 'צאן'.

ישנן קהילות בהן נהוג לשורר את הפיוט כחלק מזמירות השבת. השיר נדפס פעמים רבות בשינויי נוסח קלים, וזכה למספר לחנים.

יש הנוהגים לשיר פיוט זה בלחנו של הרב שלמה קרליבך הידוע למילים "שפכי כמים ליבך" בסעודה שלישית בשבתות בין המצרים או רק בשבת חזון.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה