יהדות ברסלאו
הקהילה היהודית בבְּרֶסְלַאוּ (או "בְּרֶסְלוֹי", כיום ידועה בשם ורוצלב; אצל היהודים רווח הכתיב "ברעסלא" ו"ברעסלוי") הייתה מהקהילות היהודיות הוותיקות באירופה. הקהילה הייתה משכנם של משכילים ואף היוותה ערש ליצירה יהודית ברוח ההשכלה. העיר, ששוכנת כיום בדרום מערב פולין, על גדות נהר האודר, הייתה עד לאחר מלחמת העולם השנייה בשליטת גרמניה, ועל כן יוצאי הקהילה היום רואים עצמם כיהודים ממוצא גרמני ולא פולני.
 | |
| בית הכנסת 'החדש' בברסלאו, בציור משנת 1870 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
  | |
היסטוריה
עריכההתיישבות של יהודים באזור ידועה החל מראשית המאה ה-13; בבית העלמין היהודי נמצאה מצבה שתאריך הפטירה שרשום עליה הוא כ"ה אב ד' אלפים תתקס"ג, ובתיארוך הלועזי - שנת 1203 - לפני למעלה מ-800 שנה, והיא העדות הפיזית לחיים יהודיים הקדומה ביותר בפולין כולה.[1]
ב-13 בפברואר 1453 (ה'רי"ג) הגיע לברסלאו שליח האפיפיור ג'ובאני דה קפסטראנו. הוא הסית נגד היהודים, ובתחילת חודש מאי גרם לנוצריי העיר להעליל על ראשי הקהילה היהודית שהם שלחו אישה נוצרייה לגנוב עבורם את לחם הקודש. 318 מבני הקהילה נתפסו ובהוראת קפיסטרנו נחקרו בעינויים. קפיסטרו פסק גזר דין מוות על 41 מנכבדי הקהילה היהודית, שהועלו על המוקד בכ"ז בתמוז (4 ביולי). שאר היהודים גורשו מן העיר. העלילה גרמה להתפרצויות אנטישמיות בכל רחבי שלזיה, עד שהביאה לגזירת גירוש כללית על יהודי שלזיה והחרמת ילידהם הקטנים ומטלטליהם.[2] קהילה יהודית בברסלאו קמה מחדש לאחר גזירות ת"ח-ת"ט.[3]
בשנת 1870 חיו בעיר כ-17,500 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה עברו לברסלאו יהודים רבים ממחוזות פוזן ושלזיה העילית-הדרומית, שסופחו לפולין, וכך גדלה קהילת יהודי ברסלאו לכ-23,240 נפשות בשנת 1925, שהיוו כ-4.2% מכלל תושבי העיר. בזאת הייתה העיר לקהילה היהודית השלישית בגודלה בגרמניה. במאה ה-19 בלטו בין יהודי העיר: מנהיג הזרם הרפורמי אברהם גייגר, מנהיג הקונסרבטיבים זכריה פרנקל וההיסטוריון היינריך גרץ.
קהילת ברסלאו נותרה בגודל זה עד לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה (בשנת 1933 התגוררו בעיר 20,202 יהודים).[4]
אירועי אנטישמיות כלפי יהודי הקהילה
עריכה
יהודי הקהילה סבלו מאנטישמיות עוד לפני השואה: כבר באמצע תקופת רפובליקת ויימאר הואשמו יהודי ברסלאו ברצח ילד נוצרי ומצבות בבית-הקברות היהודי חוללו. לקראת סוף 1932 אירעו באוניברסיטה בעיר מעשי אלימות בקשר למינוי מרצה יהודי, עד שהנהלת האוניברסיטה הסתלקה מן המינוי.[4]
רבני העיר
עריכה- הרב יחזקיה יהושע פייבל תאומים (1718–1731~)
- הרב יצחק יהושע העשיל (סביבות 1749) - כיהן גם כרב בווילנה
- הרב ברוך ויזל (? - 1754) - מחבר שו"ת "מקור ברוך"
- הרב יצחק יוסף תאומים (1754–1793) - גם אביו, הרב חיים יונה תאומים היה רב בברסלאו אך נפטר בחיי אביו הרב יחזקיה יהושע פייבל ולא התמנה כרבה הראשי של העיר. הרב יצחק יוסף היה הרב הראשון מבין רבני העיר שגם נקבר בה, עד אז קברו יהודי ברסלאו את מתיהם בבית הקברות של קרוטושין.
- הרב ישעיה פיק ברלין (1793–1799)
- הרב יוסף מייא (1799–1810) - חתנו של הרב פיק ברלין
- הרב אברהם טיקטין (~1816–1821)
- הרב שלמה זלמן טיקטין (גר') (1821–?)[5]
ב-1849 התפצלה רבנות הקהילה: הרב גדליה טיקטין, בנו של הרב שלמה זלמן, הנהיג את הקהילה האורתודוקסית. והרב ד"ר אברהם גייגר שהתמנה עוד בחיי אביו של הרב טיקטין כמשנה-לרב, הנהיג את הקהילה הרפורמית. ב-1856 אוחדה שוב הקהילה.
- הרב ד"ר פרדיננד רוזנטל, יליד הונגריה, היה רבה האורתודוקסי של ברסלאו. ב-1887 הגיע לברסלאו ונתמנה לרב על כל מחוז שלזיה עילית. היה בעל השכלה ענפה לא רק בנושאים יהודיים אלא גם בתחומים כלליים. בתקופתו שימש כרב הקהילה הרפורמית יעקב גוטמן. נפטר ב-1921.
- הרב שרגא פייש רוזנטל (~1898) - מהדיר ספר הישר לרבנו תם, חלק השו"ת
- בשנות ה-20 כיהנו הרב האורתודוקסי משה הופמן לצד הרב הרפורמי הרמן פוגלשטיין (אנ')
- הרב ישראל מאיר סימונזון (? - 1936)
- הרב יששכר (ברנרד) המבורגר[6] (שימש כרב האורתודוקסי), והרב ריינהולד לוין (גר'); שניהם היו בין אחרוני המובלים לגטו טרזיינשטאט, ב-16 ביוני 1943.[7] שניהם נרצחו באושוויץ, כנראה במהלך שנת 1943.
מוסדות מרכזיים
עריכהקהילת ברסלאו הקימה מוסדות ציבור וחינוך, ביניהם בית החולים היהודי המודרני הראשון בגרמניה. התבלט במיוחד בית המדרש לרבנים של הרב זכריה פרנקל, שהוקם בשנת 1854 והיה הראשון מסוגו בגרמניה, שילב לימודי יהדות ברוח קונסרבטיבית עם לימודים כלליים לקראת התואר דוקטור. בית המדרש נסגר בהוראת הגרמנים בשנת 1938.
בברסלאו הוקמו גם כמה בתי כנסת מפוארים:
- בית הכנסת 'החדש' - הוא החל להיבנות בברסלאו בשנת 1865 ונחרב בשנת 1938 בליל הבדולח, והיה מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים ביותר בגרמניה,[4] ושימש בעיקר את הקהילה הליברלית בעיר;
- בית הכנסת החסידה הלבנה, ששימש בעיקר את בני הקהילה ה'ייקית'
- 'השטיבל' - היה צמוד לבית הכנסת 'החסידה הלבנה', ושימש בעיקר את יהודי מזרח אירופה, ה'אוסטיודן', שכאמור היו אוכלוסייה ניכרת בעיר הניצבת סמוך לגבול בין פולין לגרמניה. ה'שטיבל' היה קטן יותר ופשוט יותר בסגנונו משני בתי הכנסת האחרים, בהתאמה לקהילה שהתפללה בו - קהילת מהגרים מה'מזרח' האירופי, שהייתה פחות מבוססת מקהילת המקור של ברסלאו. שני בתי הכנסת הסמוכים הללו, 'החסידה הלבנה' ו'השטיבל', שרדו את השואה, מכיוון שהיו סמוכים לבתי מגורים ועל כן בליל הבדולח ניצלו משריפה.
גורל יהודי הקהילה בשואה
עריכהעם עליית הנאצים לשלטון גברו ההתפרעויות ופעילים יהודים צעירים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית נרצחו. כבר לפני חרם האחד באפריל 1933 חדרו אנשי ס"א לבניין בית-המשפט המחוזי וגירשו בכוח שופטים ועורכי-דין יהודים. חוקי ההפליה של השלטון נגד היהודים הוצאו לפועל במלוא חומרתם. במרוצת הזמן נאלצו הסוחרים היהודים, בלחץ החרם הרשמי והבלתי רשמי, לחסל את עסקיהם או שהללו נכללו באריזציה הרשמית. משנה לשנה גדל מספר העובדים היהודים המפוטרים.
ליל הבדולח
עריכהבליל הבדולח נהרסו כל בתי הכנסת בעיר,[8] כולל בית-הכנסת הליברלי ('בית הכנסת החדש') המפואר. בעקבות המעצרים והפגיעות בנפש וברכוש גברה ההגירה, ועד אמצע 1939 ירד מספר היהודים בכמחצית (10,309 נפש).
תגובות פנימיות בקהילה
עריכהההתדרדרות במצבם של יהודי ברסלאו הובילה גם שינויים פנימיים בתוך הקהילה, שנבעו מתגובות למצב וניסיון להתמודד עמו. במטרה להתמודד עם קשיי התקופה, הנהגת הקהילה הרחיבה את רשת מרכזי ההכשרה וההסבה המקצועית כדי לקדם את העלייה לארץ-ישראל וההגירה. בברסלאו ניכרה באותן השנים עלייה בכוח התנועה הציונית בתוך הקהילה, כתגובה למאורעות. כך חל גידול מתמיד במספר התלמידים שלמדו בבית הספר הציוני שהוקם בשנת 1920, וכן בני נוער רבים הצטרפו לתנועות הנוער החלוציות שבעיר. לאחר פרסום חוקי נירנברג בסוף 1935 הושווה מספר הנציגים הציונים בוועד הקהילה למספר הנציגים הליברלים, נוכח גידול בכוח השפעת הציונים על חברי הקהילה. שני העיתונים היהודיים שיצאו לאור בעיר בחל משנת 1924 – ביטאון הקהילה (Gemeindeblatt Jüdisches Breslauer), ו'העיתון היהודי למזרח גרמניה' (Jüdische Zeitung für Ostdeutschland), תרמו לחיזוק התודעה היהודית ולעמידה הנפשית של היהודים נוכח האנטישמיות הגואה.[4]
השילוחים להשמדה
עריכהב-31 במרס 1941 עדיין נותרו בברסלאו 9,184 יהודים. בספטמבר אותה שנה רוכזו רובם ב'בתי יהודים' מיוחדים, ובנובמבר הוחל בהעברת היהודים למחנות מעבר זמניים בשלזיה. בין המגורשים היו מורים, והם ניסו לקיים מסגרת לימודים גם בתנאי המחנה, ואולם, כעבור ימים מספר הופסק הניסיון, עם שילוח המגורשים למזרח. מאז תכפו גירושים ישירים מברסלאו, רובם אל מחנות ההשמדה ומיעוטם לגטו טרזינשטט. מתוך כ-2,500 המגורשים לטרזינשטט שרדו כ-160 בלבד.[4]
לאחר השואה
עריכהבשנות המלחמה נותרו בעיר כ-150 יהודים, כמעט כולם בזכות בני זוגם הארים.[4] אחרי כיבוש ברסלאו בידי הצבא האדום וסיפוחה לפולין התרכזו בעיר כ-10,000 יהודים, רובם ככולם פליטים ממזרח אירופה, וזמן מה חודשה פעילותם של מוסדות הקהילה. אך ב-1968 מנהיגה של המפלגה הקומוניסטית הפולנית, גומולקה, איפשר ליהודים לעזוב את פולין, רוב יהודי ורוצלב ניצלו אפשרות זאת. כיום מתגוררים בוורוצלב כ-70 יהודים בלבד.
הנצחת הקהילה
עריכהבוורוצלב כיום ישנם מספר אופני הנצחה לקהילה היהודית שאיננה עוד, מהם ייחודיים למקום.
- בברסלאו הוקם מוזיאון לזכר החיים היהודים שנגדעו, ובו אף בית כנסת.
- בברסלאו יצא סרט על הקהילה היהודית שאיננה, בשם "אנחנו יהודים מברסלאו" ("Wir sind Juden aus Breslau"). הסרט מתמקד בשנים-עשר ניצולים יוצאי הקהילה, שהיגרו לישראל, לארצות הברית ולמקומות נוספים, ובאמצעות סיפורם האישי משחזר את קורותיה של הקהילה. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בברסלאו בנובמבר 2016, סביב אירועי הזיכרון לליל הבדולח בעיר.
- בשנים האחרונות נערכת ב-9 בנובמבר, בליל הזיכרון לליל הבדולח, צעדת זיכרון בעיר להנצחת חורבנה של הקהילה.[9] הצעדה יוצאת מרחבת בית הכנסת 'החסידה הלבנה', ששרד את השואה, עוברת ברחובות היהודיים הריקים מתושביהם המקוריים, ומסתיימת ברחבת בית הכנסת 'החדש' של ברסלאו, שנחרב בליל הבדולח. הצועדים נושאים נרות זיכרון בידיהם, ובמהלך הצעדה נישאים דברים לזכר הקהילה, בטקס קצר שנערך במקום.
- בברסלאו ישנם לוחות זיכרון לזכר הקהילה היהודית שחייתה בעיר, שהבולט שביניהם הוא לוח הזיכרון שניצב על חורבותיו של בית הכנסת 'החדש', שנחרב בליל הבדולח.
- בעיר קיימים גם אתרי הנצחה שונים, שאינם קשורים בהכרח לגורל יהודי הקהילה, אלא לכלל יהודי אירופה בשואה, כמו אתר הנצחה ללוחמי מרד גטו ורשה שהוקם בעיר.
ראו גם
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- Till van Rahden: Juden und andere Breslauer. Die Beziehungen zwischen Juden, Protestanten und Katholiken in einer deutschen Großstadt von 1860 bis 1925. Vandenhoeck & Ruprecht, Göttingen 2000, ISBN 3-525-35732-X, עמוד 111.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ הסדרה "קהילות ישראל באירופה", באתר www.hebrewbooks.org, 13/2/2017
- ^ שמעון ברנפלד, ספר הדמעות ב, הוצאת אשכול, ברלין תרפ"ד, עמ' רעט–רפא; דוד תמר, דמותו הרוחנית של ר' ישראל איסרלין, סיני ל"ב (תשי"ג). אזכור לתוצאות עלילה זו נשמר גם בתרומת הדשן, פסקים ותשובות, סימן סט.
- ^ דב ברילינג, חורבן יהדות אירופה לפני 500 שנה, דבר, 23 ביולי 1950
- ^ 1 2 3 4 5 6 יד ושם, אודות הקהילה ב'יד ושם', באתר http://www.yadvashem.org, 12/2/2017
- ^ עליו ראו: רבי שלמה זלמן טיקטין, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ^ ראו: הרב יששכר המבורגר, באתר ויקיטקסט
- ^ על-פי ה-The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust
- ^ מה ראתה נוצרייה בשלאזיה, דבר, 13 בדצמבר 1938
- ^ מרדכי רוטנברג, "האחד-עשר בספטמבר היהודי", 6/1/2017