יהדות טורוב

הקהילה היהודית בטורוב (Turov) , עיר באזור ז'יטקוביץ' במחוז הומל במדינת בלארוס, ליד נהר פריפייטס, התקיימה החל מהמאה ה-16 ועד להשמדתה בשואה. מקהילה יהודית תוססת, שלקראת סוף המאה ה-19 היוותה למעלה ממחצית מתושבי העיר, נותרו שרידים בודדים.

בית הכנסת בטורוב (1929), נחרב על ידי הנאצים בשואה (1941-1944) (מארכיון משפחת ל. סמילוביצקי)

אובדן תושביה היהודים, שהיוו חלק כה מרכזי מאוכלוסייתה, השפיע באופן ניכר על העיר: בשנת 1962 ירדה טורוב ממעמדה כעיר, בשל מיעוט תושבים, והפכה לעיירה; רק בשנת 2004 הוכרזה מחדש כעיר.

נכון ל-2017, מתגוררים רק שני יהודים בעיר, ואזור בית הקברות היהודי מוזנח. בעיר לא קיימת אנדרטה המציינת באופן ספציפי את רצח היהודים בשואה.

תולדות הקהילה

על קיומה של קהילת יהודי טורוב ישנן עדויות כבר מהמאה ה-16. על פי רישומים ב-1897 חיו בטורוב 20,252 יהודים, שהיוו 52.3% מאוכלוסיית העיר.

בתי כנסת בטורוב

ב- 1852 היו רשומים בעירייה שלושה בתי כנסת בעיר, כאשר בפועל פעלו שני בתי כנסת ובית ספר יהודי אחד, תחת אותו רישום.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החלה הגירה רבה של יהודי בלארוס לארצות הברית.

Ornament - design element of the Turov Synagogue in 1929 From Family archives of Dr. L.Smilovitsky

Jewish life in Turov before Holocaust. Jewish School in Turov 1917.

במלחמת העולם השנייה הושמדה רוב אוכלוסיית טורוב היהודית.

גורל יהודי הקהילה בשואה

מלחמת העולם השנייה באזור טורוב:

ב-1940 טורוב הייתה עיר מרכזית במחוז פולסיה.

בקיץ 1941 העיר נכבשה על ידי הגרמנים, ובאוקטובר אותה שנה החלה פעילות אנטי-גרמנית על ידי המקומיים בעיירה.

ב-1939 התגוררו בטורוב 1528 יהודים. הם היוו 28% מכלל התושבים.

תקיפות הצבא הגרמני על העיר טורטוב התחילה בתאריכים 6–10 ביולי 1941. חיילי הגבול הגינו על העיר, עם גדודים של הצבא האדום, לוחמים של שייטת דנייפרוב, לוחמים לסיירת נלקחו מתושבי האזור ומהפרטיזנים. ההגנה הייתה מאוד קשה. השליטה בטורטוב עברה מספר פעמים מיד ליד^{[דרוש מקור]}. התושבים היהודים חשבו שיזכרו להם את היחס הנאמן שלהם לגרמנים ב-1918 ולכן לא חששו ולא מיהרו לעזוב. חלק מהתושבים שעזבו, נסעו ברכבות למרחק 25 ק"מ משם. אלה שנשארו לא רצו לעזוב בגלל החשש מקשיי הדרך, או בגלל החשש לעזוב את הרכוש שלהם ולברוח. דרכי ההישרדות עברו דרך הים ודרך היבשה. רוב התושבים נסעו במעבורות, דרך נהר פריפייטס לנהר הגדול דנייפר.

חלקם עברו דרך יערות וביצות. שיירה של עשרות משפחות הלכו כמעט ללא תחנות. בצומת הדרכים יילסק-ללשיץ הם התפצלו. חלק הלכו ללשיץ וחלק לתחנת הרכבת ביילסק, ובקושי רב הספיקו להגיע לקרון האחרון שעזב למזרח, עם ציוד של מפעל. משפחות אלה ניצלו. המשפחות שפנו ללשיץ התגלו על ידי האויב, הוקפו בגרמנים, ונספו.

פעם ראשונה שהנאצים השתלטו על טורטוב 14.7-4.8.41 . אלה היו לוחמים של הוורמכט, שלא היו מיועדים להשמדת התושבים היהודים. היו אף מקרים שהחיילים הנאצים הזהירו את היהודים על ההשמדה המתקרבת. בתקופה זו הנאצים בחרו את המפקד המקומי וכמה נציגים מתושבי ביילארוסים ומהיהודים. יחידת השוטרים הייתה בבניין ששימש בעבר את המשטרה של יחידת הגבול של טורטוב. למפקד העליון (בורגומיסטר) נבחר מורה לשעבר של בית ספר מקומי- מקסים ברוייה, המכונה "עז" בגלל הקול הדק שהיה לו.

בשלב הראשון עוד לא הוקם הגטו, אך כל הגברים היהודים נשלחו לעבודות כפייה בניקוי היערות מעצים שנכרתו, ניקוי הזבל, וכל עבודות השרות של היחידה הנאצית.

The last Turov Rabbi Leib Hirsh Goldberg before 1917.

חלק מהיהודים עבדו אצל גרמנים, תמורת מזון. במקומות העבודה הם חוו ייסורים והשפלה, הגרמנים גזרו את פאותיהם וגילחו את זקניהם.

הקורבנות הראשונים של הכיבוש היו 18 יהודים ופעילים סובייטים.

התקיפה השנייה של הגרמנים על טורוב הייתה ב-14.8.41 . העיר נכבשה על ידי הגרמנים, אך כבר בערב הם יצאו מהעיר. בחצי השני של אוגוסט 1941 העיר הייתה באזור קרבות של פרטיזניים סובייטים. לפחות 20 בני אדם נהרגו בפעילות הגנה על טורוב ומהפצצות מהאוויר.

בשלב זה התחילו פעולות לשחרור העורף הגרמני מהפרטיזנים הסובייטים. יחידות תגמול גרמניות עברו מספר פעמים ממערב למזרח באזור פינק פולסיה מינסק והומל. במקומות בהם הם פגשו התנגדות הם השמידו כפרים שלמים. ב-18 באוגוסט בכפר רידצ'ה שעל יד טורוב, הנאצים רצחו 92 גברים יהודיים מתושבי טורוב. מספר גברים ביילארוסים שנחשבו בטעות ליהודים הוצאו מקבוצת הנרצחים ברגע האחרון וניצלו.

כיבוש טורוב בפעם השלישית התרחש בלילה 23.8.41 על ידי צנחנים גרמנים. יחידות ההוצאה להורג שרפו את החלק המרכזי של העיר, בו גרו ביהודים, ותוך כדי השריפה ירו למוות ב-80 יהודים, ללא הבדלי גיל ומין. הרצח התבצע על חוף נהר סטרומין, ועל הגשר, משם השליכו הגרמנים את גופות הנרצחים לנהר.

תושבי המקום הורשו להוציא את הגופות מהנהר לקבורה. עוד כ-160 הובלו באיומי נשק מטורוב לבית הקברות של הכפר סטורז'בצי. את חלקם הרגו במקום, וחלקם נשרפו חיים במבנה נטוש. לפי הנתונים שאינם שלמים בכיבוש השלישי של טורוב נהרגו 464 יהודים ושאינם יהודים.

Chechik, Aron (1870-1941) Was born in Turov and was engaged in fishing, had "ledovnyu" (big ice cellar), fished himself and also bought fish from peasants from Pripyat river, neighboring ponds, which he dried and sold.      Aron and his son Shleime (born in 1904) were killed by Nazis with family  Data about their killing was received from the letter of Aron’s son Samuel (born 1908) to USA in 1943 with a description of the killing in Turov.

ישנן הוכחות כתובות על תושבים מקומיים ששרתו במשטרה, 36 שוטרים, שבלטו באכזריותם כלפי היהודים. הם התעללו והוציאו להורג יהודים על משפחותיהם. ידוע לשמצה סווא קרסניק שקיבל אותות הצטיינות מגרמניה הנאצית על אכזריותו.

שחרור טורוב היה ב-5.7.44 על ידי הצבא האדום והפרטיזנים. הכפר נחרב כולו. מרכז הכפר שהיה בעבר מאוכלס ביהודים נשרף כולו, אך כמה רחובות צדדיים לא נפגעו.

ע"פ דיווח ורישום חלקי, בשנות 41–44 באזור טורוב כולו נהרגו 1785 תושבים מתוכם 520 נשים ו-641 ילדים. רק בטורוב עצמו כולל זפיסוצ'י וסטורוזובצ'י הושמדו 685 בני אדם. ביניהם יהודים 570 בני אדם- 83.2% מכלל ההרוגים.

אפשר לשער שבכפרים שבאזור טורוב נהרגו עוד עשרות יהודים.

מקום מרכזי של ההשמדה היה קזרגאט - 3 ק"מ מטורוב. במקום זה נרצחו מלבד יהודים גם צוענים, שבויים של הצבא האדום, חיילי משמר הגבול ופעילים סובייטים.

בטורוב הושמדו 1500 יהודים. כל התושבים היהודים של המקום, אך ע"פ המחקרים של פרופסור א.ג. יופה וד"ר מ.ב בוטביניק מספר זה אינו מדויק.

מתוכם 900–1000 נהרגו בעת הגרוש. או כפרטיזנים ולוחמים בצבא האדום.

לאחר השואה

טורוב שוחררה מהגרמנים ב-5.7.44 .

בשנת 1962 העיר הפסיקה להתקיים כעיר, בגלל מיעוט תושבים, והפכה לעיירה, כחלק מאזור ז'יטקוביץ.

ב-10 באוגוסט 2004 חזרה העיירה לפעול כעיר.

ב- 1.1.16 חיו בעיר 2795 תושבים, מתוכם יהודי אחד.

הנצחת הקהילה

Turov Holocaust, mass victims' grave 1946

בשנת 1946 יהודים שחזרו לאחר השואה סידרו את בית הקברות בקזרגאט, 3 ק"מ מטורוב לכיוון חילצ'יץ. הם חיפשו את שרידי גופות הנרצחים בטורוב עצמה, ובכל אזור טורוב, והביאו אותם לקבורה בקבר אחים. הם הקימו במו ידיהם אנדרטה לנרצחים. מסביב לבית הקברות שתלו אלונים. מאחר שלא נשארו יהודים לתחזק את בית הקברות, הוא נשאר מוזנח, ואנדרטת העץ בלתה והתפוררה^{[דרוש מקור]}.

ב-1980 שודדי קברים הרסו כמה מהקברים של קזארגט בחיפוש אחרי זהב יהודי. לאחר מקרה זה השלטון המקומי גידר את בית הקברות מסביב. האנדרטה הרשמית בטורוב נפתחה ב-1972 בכיכר המרכזית של העיר טורוב, במקום בו עמד בית כנסת דו קומתי מאבן, שנשרף בזמן הכיבוש.

נבנתה אנדרטה נוספת לכלל תושבי המקום ולחיילים של טורוב שנהרגו על ידי הנאצים. שמותם של 222 תושבים נכתבו על האנדרטה וביניהם כמה עשרות של שמות משפחה יהודיים.

ב-1991 השלטון המקומי לא אישר הקמת אנדרטה לזכר יהודי טורוב שהושמדו על ידי הנאצים, במרכז טורוב ליד בית הספר התיכון בעיר, והציעו להקים את האנדרטה ליד בית הקברות המקומי.

יהודים יוצאי טורוב ששרדו את השואה וחיים עם משפחותיהם בישראל, ארצות הברית וגרמניה, אוספים בכל שנה תרומות לצורך שימור ותחזוק בתי הקברות היהודיים והאנדרטאות לזכרם באזור.

כיום בבית הקברות היהודי בטורוב נשמרו קצת יותר מ-30 קברים שלמים.

עדיין חסרה אנדרטה לציון ספציפי ליהודים שנרצחו בשל יהדותם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהדות טורוב בוויקישיתוף