יהודה בן עטר
הרב יהודה אבן עטר (אלול ה'תט"ו, 1655 - י"ט בסיוון ה'תצ"ג, 22 במאי 1733), היה אב בית דין ודיין בערים פאס ומקנס שבמרוקו, פרשן מקרא[1], ומרבניה הגדולים של המדינה.
 | |
| קברו של רבי יהודה בן עטר בבית העלמין היהודי בפאס | |
| לידה |
1655 ה'תט"ו  פאס, מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
1733 (בגיל 78 בערך) ה'תצ"ג  פאס, מרוקו |
| כינוי | אב בית דין פאס |
| מקום קבורה |
 פאס, מרוקו |
| תקופת הפעילות |
?–1733  |
| תחומי עיסוק | פרשנות על התורה, פסקי הלכה, דרושים. |
| תפקידים נוספים | מורה צדק, אב בית דין, דיין (הלכה), דרשן, פוסק |
| רבותיו | רבי וידאל הצרפתי (השלישי), רבי מנחם סירירו |
| תלמידיו | רבי אליהו הצרפתי, רבי שם טוב בן אמוזג |
| בני דורו | רבי יעקב אבן צור |
| חיבוריו | 'מנחת יהודה', שיר מכתם, ספר על דיני גט וחליצה, פירוש על מדרש רבה, ספר שו"ת. |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים
עריכהנולד בעיר פאס. שם משפחתו "עטאר" - 'בשמים' בערבית, הוא על שם עיסוקם של אבות המשפחה.
אביו יעקב (בן אברהם[2]) נפטר בגיל 23, על כן יצא לעבוד לפרנסתו והיה צורף מומחה. כל חייו, גם כשכיהן ברבנות, התפרנס מיגיע כפיו ולא חפץ לקבל שכר מקופת הציבור.
למד מרבי וידאל הצרפתי השלישי, ורבי מנחם סירירו, ובהיותו כבן 43, בשנת ה'תנ"ח (1698), מונה לכהן כדיין בפאס יחד עמם. נודע כגאון ובקי בכל מקצועות התורה, ובאותה שנה חתם יחד עם גדולי חכמי דורו על תקנה האוסרת להפריז בנדוניה שהכלה צריכה להעניק לחתן.
בשנת ה'תס"א (1701) נאלץ לנדוד לעיר מקנס, יחד עם רבים מיהודי פאס, לאחר שהיהודים נרדפו והמלך איסמעיל הטיל עליהם מס כבד. גם במקנס ישב בדין יחד עם רבותיו ועם חכמי המקום.
ישב בבית הדין גם עם הרב שמואל הצרפתי וכיהן גם כאב בית דין. משנת ה'תע"ג (1713), לאחר פטירת רבי וידאל ורבי שמואל הצרפתי, כיהן כדיין יחידי במקנס.
חזר לעיר פאס בשנת ה'תס"ד, עמד בראש הקהילה היהודית בה. תיקן תקנות שונות עבור קהילתו בענייני מיסים, מסחר, הוצאות עבור מסיבות, הלוואות מגויים, ועוד[3]. ובשנת ה'תפ"ג (1723) ישב ראשון בדין עם רבי יעקב אבן צור (יעב"ץ), שהיה לו תלמיד חבר.
היה רגיש מאוד לסבלו של הציבור, פעל לרווחת היהודים וביתו היה פתוח לפני כל שואל ומר נפש.
נפטר בהיותו כבן שבעים ושבע שנה, ביום שלישי, י"ט סיוון ה'תצ"ג. עם פטירתו החליף אותו כאב בית דין, חברו לדיינות, רבי יעקב אבן צור המכונה היעב"ץ, והוא נשא עליו קינה שנדפסה לימים בספר שיריו 'עת לכל חפץ'.
שלושת בניו הם, ר' חיים, ר' משה ור' עובד. נכדו הוא רבי יהודה בן עטר השני.
מתלמידיו, הרבנים אליהו הצרפתי, שם טוב בן אמוזג, רבי יעקב אבן צור המכונה היעב"ץ הנ"ל, ועוד.
הערצה לדמותו בקרב יהודי מרוקו
עריכההערצת בני קהילתו אליו הייתה גדולה, ויוחסו אליו סיפורי מופת. יהודים וגם גויים כינו אותו "רבי אל-כביר" - "הרב הגדול" בערבית, לאחר שבהוראת מושל המדינה הוא הושלך לכלא, וכשלא היה לקהילת היהודים את הכסף הנדרש לפדיונו, המושל השליכו לגוב אריות, והוא שהה שם יממה ללא פגע[4].
אנשים נשבעו בשמו, ומקובל היה שהוא זכה לגילוי אליהו. בחגי ישראל הגיעו אנשי הקהילה אל ביתו לנשק את ידיו ולזכות בברכתו.
כמו כן סיפרו אודותיו שכאשר קיבל שכר עבור תכשיטיו, לא קיבל עבודה חדשה עד שהפרוטה אזלה מכיסו, ושקד יומם וליל על התורה.
קברו
עריכהתחילה נקבר בבית הקברות היהודי שבמלאח בעיר פאס, אך כשהיהודים עזבו את המקום ועברו לקסבא די זירארא בשנת ה'תק"ן, הם נטלו עימם את עצמותיו וקברו אותו באלגיסא. עם שוב היהודים למלאח שבפאס הם החזירו את עצמותיו בשבט ה'תקנ"ב. בשנת ה'תרמ"ח, כאשר נטל מלך מרוקו את שטח בית הקברות הנמצא סמוך לארמונו, הוא העניק ליהודים שטח חדש לצורך קבורה, ושוב העבירו את עצמותיו למקום קבורתו הנוכחי שבבית הקברות היהודי בפאס.
הוא קבור לצד חשובי רבני מרוקו, כרבנים אבנר הצרפתי, וידאל הצרפתי, יעב"ץ, ועוד. קבריהם מהווים אתר עלייה לרגל לקבוצות יהודים הבאים להתפלל.
מספריו
עריכה- מנחת יהודה, דרשות על התורה, (מקור החיבור הוא בשנת ה'תמ"ד (1684), כשהרב בן עטר ראה שתלמידיו אינם יודעים את מלאכת הדרשנות למרות גדלותם התורנית, והחל ללמדם את תורת הנאום והדרוש, כשהתאספו בכל שבת במנחה, הוא דרש בפרשת השבוע, כשאחריו, לפי התור, היה דורש תלמיד אחר). נדפס לראשונה בפאס בחיי המחבר על ידי הרב יעקב אבן צור שהעתיק וכתב את הספר, ובשנית בשנת ה'ת"ש על ידי הרב רפאל ברוך טולדנו. בפירוש זה ציטט בהרחבה מדברי "ר"מ מקוצי", שייתכן שהוא הרב משה מקוצי. לאחרונה נדפס מחדש על ידי הרב פרופסור משה עמאר.
- שיר מכתם, על הלכות שחיטה וטריפות, נדפס בשנת על ידי יששכר דב סג"ל מירושלים, בוורשה, בשנת ה'תר"ם.
- ספר על דיני גט וחליצה
- פירוש על מדרש רבה
- ספר שאלות ותשובות, השו"ת יצא לאור לראשונה בשנת 1733, ובשנייה על ידי הרב משה עמאר בשנת ה'תשנ"א (1991)[5]
חלק מספריו נותרו בכתב יד. כמו כן תשובות ממנו פזורות בספרי רבני מרוקו באותם ימים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- יהודה בן עטר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי יהודה בן עטר באתר "MyTzadik"
- יהודה בן עטר, באתר "החכם היומי"
יהודה בן יעקב אבן עטר (1655-1733), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ עיינו בספרו 'מנחת יהודה'.
- ^ בן רבי יעקב, מחכמי העיר פאס שמת ברעב בשנת ה'שמ"ו (חנוך ריגל, "נר המערבי", עמוד י"ד, הערה 3)
- ^ עיינו בספר 'כרם חמר' לרבי אברהם אנקווה, מביא תקנות רבות ממנו.
- ^ החיד"א בשם הגדולים, ערך 'יהודה בן עטר' - רבים מייחסים בטעות את הסיפור לקרוב משפחתו הרב חיים בן עטר
- ^ ראה שער הספר תחת הכותרת 'ריב"ע שו"ת', באתר אור החמה (בעמוד 9)