יהודה בן סעדיה
רבי יהודה בן סעדיה היה רב ורופא ששימש כנגיד יהודי מצרים. לפי חלק מהחוקרים, הוא היה הנגיד הראשון של יהודי מצרים.
| לידה | קהיר |
|---|---|
| פטירה |
1078 ד'תתל"ח פוסטאט, האימפריה הפאטמית |
| מדינה | האימפריה הפאטמית |
| תקופת הפעילות |
?–1078  |
| רבותיו | אביו רבי סעדיה בן מבורך |
| בני דורו | רבי עלי בן עמרם ורבי מבורך בן סעדיה. |
| צאצאים | רבי סעדיה סגן הישיבה. |
  | |
קורות חיים
עריכהרבי יהודה נולד בעיר פוסטאט שבמצרים (אז חלק מהאימפריה הפאטמית) לאביו רבי סעדיה בן מבורך ששימש כדיין בבית הדין של הקהילה. ככל הנראה למד רבי יהודה אצל אביו ואצל חכמים נוספים בקהילה. כשגדל נהיה רבי יהודה עצמו לחכם חשוב והוא מונה לשמש כחבר מטעם הישיבה הארץ ישראלית, ובמקביל קבל מאחת מישיבות בבל את התואר ריש כלה.
בנוסף לעיסוקיו התורניים, עסק רבי יהודה ברפואה ושימש כרופא החצר של השלטונות הפאטמים בקהיר. בעקבות עיסוקו כרופא יצר קשרים אם אנשי הממשל, וקשרים אלו הובילו למינויו ל"ראיס אל-יהוד" (ראש היהודים) ובמקביל העניק לו הגאון את התואר העברי נגיד. לפי השערתה של ההיסטוריונית אלינער ברקת[1] מינויו של רבי יהודה לנגידות התרחש בסביבות שנת 1064.
רבי יהודה הוא האדם הראשון שמוזכר במסמכי הגניזה בתואר "נגיד" בשל כך, יש חוקרים (למשל מרק ר כהן) שסבורים שרבי יהודה הוא הנגיד הראשון. לעומת זאת חוקרים אחרים (למשל אלינער ברקת[2]) סבורים שהנגידות הייתה קיימת כמשרה מנהלית החל מהכיבוש הפאטימי של מצרים, אך עם החלשותה של ישיבת ארץ ישראל, (שהחלה בתקופתו של רבי יהודה, בעקבות הכיבוש הסלג'וקי של ארץ ישראל) התחזק מעמדו של הנגיד והוא החל לשמש גם כסמכות רוחנית.
החוקר מרק ר כהן מציין, שלמרות הסמכויותי שהיו בידיו של רבי יהודה, הוא השתדל לא לנכס לעצמו סמכויות שעל פי המסורת היו בסמכותו של הגאון, כגון שיפוט ומינוי דיינים ומנהיגים בקהילות האימפריה. כהן מציע שתי סיבות למדיניותו זו של רבי יהודה. הראשונה – רבי יהודה היה חלק בלתי נפרד ממערכת ההנהגה של הישיבה הארץ ישראלית ושימש כחבר מטעמה ולכן העדיף לא ליטול לעצמו סמכויות השייכות לגאון הישיבה. השנייה – המצב הביטחוני והמדיני במצרים היה רעוע והזמן לא היה מתאים לשינויים מפליגים בצורת הנהגת הקהילות.
כחלק מתפקידו כנגיד, הופנו לרבי יהודה אגרות מרחבי האימפריה הפאטמית בבקשה שיסייע ליהודים שנקלעו למצוקה. בגניזה הקהירית נמצא מכתב שבו מתבקש רבי יהודה לסייע בפדיונם של קבוצת יהודים שנפלו בשבי, והיה חשש שהם ימכרו לעבדות ביוון אם לא יאסף הסכום הדרוש לשחרורם[3].
רבי יהודה היה ידידו של המשורר רבי עלי בן עמרם, מנהיג קהל הירושלמים בפוסטאט, שאף כתב שיר לכבודו של רבי יהודה[4].
בשנת 1078 נפטר רבי יהודה, ואחיו רבי מבורך בן סעדיה ירש אותו בתפקידיו כנגיד וכרופא החצר.
משפחתו
עריכהמשפחתו של רבי יהודה, הייתה מהמשפחות המיוחסות בקרב יהודי מצרים.
כבר סבו של רבי יהודה, מופיע במסמכי הגניזה כ"מורינו ורבינו מבורך צורבא מרבנן". אביו של רבי יהודה, רבי סעדיה בן מבורך, שימש כדיין בבית הדין בפוסטאט ובנוסף לכך עסק ברפואה ומתואר במסמכי הגניזה כתלמיד חכם וחסיד.
אחיו של רבי יהודה, רבי מבורך, ואחיינו רבי משה, היו תלמידי חכמים ומראשי הקהילה ושימשו כנגידים וכרופאי החצר.
גם בנו של רבי יהודה, רבי סעדיה, היה מחכמי ומנהיגי הקהילה, אף שלא ירש מאביו את הנגידות, ובמסמכי הגניזה הוא מופיע כ"מורנו סעדיה סגן הישיבה ומשושה".[5]
קישורים חיצוניים
עריכה- מרק ר. כהן, המקורות לראשית מישרת ראש־היהודים (הנגידות) במצרים, פעמים 2 (קיץ תשל"ט), עמ' 5–14
- הרב יהודה לייב מימון, הנגידות בישראל, ירושלים תרפ"ג, עמודים כב–כה, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
עריכה- ^ אלינער ברקת, הנגידות
- ^ אלינער ברקת, "ראש היהודים במצרים תחת השלטון הפאטימי", זמנים 64 (1998), עמ' 34–44.
- ^ איגרת אל יהודה הנגיד בן סעדיה, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני.
- ^ שיר תהילה לכבוד יהודה בן סעדיה, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני.
- ^ ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, אוסף אלקן נתן אדלר, 2592.6