יהודה קן-דרור
יהודה קן-דרור (8 בפברואר 1935 – 3 בינואר 1957) היה חייל צה"ל, שנפצע במבצע קדש, בקרב המיתלה, עת נהג בג'יפ לאורך המיצר כדי למשוך אליו את אש החיילים המצרים על מנת שייחשף מסתורם. הוא נפטר מפצעיו כעבור כחודשיים. על מעשה זה זכה לאחר מותו בשני צל"שים: עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, וצל"ש הרמטכ"ל.
 | |
| לידה |
8 בפברואר 1935 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרג |
3 בינואר 1957 (בגיל 21) מעבר המיתלה, מצרים |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | דצמבר 1953 – 3 בינואר 1957 (כ־3 שנים) |
| דרגה | טוראי |
| תפקידים בשירות | |
| לוחם בחטיבת הצנחנים | |
| פעולות ומבצעים | |
 מבצע קדש | |
| עיטורים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהיהודה קן-דרור נולד בירושלים, בן לשמחה ושלמה קן-דרור, ילידי ישראל שמקור משפחתם ביהדות עיראק. יהודה היה אחד מעשרה ילדים במשפחה. אחיו, אליהו מזרחי[1], נהרג בקרב הקסטל במלחמת העצמאות.
בדצמבר 1953, כ-5 שנים לאחר נפילת אחיו, יהודה התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הצנחנים. במבצע קדש לחם, כחייל מילואים, בתור נהג הג'יפ של סא"ל אהרן דוידי, מפקד גדוד מילואים, ונמנה עם הכוחות שלחמו במעבר המיתלה.
ב-31 באוקטובר 1956, הסכים לנהוג בג'יפ אל תוך מעבר המתלה, בפעולה שהסיכויים לצאת ממנה חי היו קלושים ביותר, על מנת למשוך אליו את אש הלוחמים המצרים שהסתתרו במעבר, ובכך לסייע לאתר את עמדותיהם. קן-דרור נסע לאורך 500 מטרים, ובמהלך נסיעתו נורתה עליו אש עזה. במהלך נסיעתו ספג קן-דרור פגיעות רבות מאש המצרים, ונפצע באורח אנוש. חבריו ליחידה חשבו שנהרג, אך לאחר שעות אחדות הצליח לזחול אליהם. כעבור חודשיים, ב-3 בינואר 1957, מת מפצעיו ונקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
ישנו ויכוח לגבי השאלה האם פעולתו של קן-דרור תרמה לניצחון בקרב, או להצלת חיי אדם[2]. כך או כך, על פעולה זו זכה לאחר מותו בצל"ש הרמטכ"ל שהומר לעיטור הגבורה[3], העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה נוכח פני האויב, תוך חירוף נפש".
על פי גרסתם של שני לוחמים ביחידה[4], שפורסמה בשנת 2007, לא התנדב קן-דרור למשימה, אלא הסכים לבצעה לאחר שמפקד הגדוד אהרן דוידי פקד עליו כן. על טענה זו הגיב לוחם אחר ביחידה[5]: ”ההתנדבות, לפי הכתבה, היא התייצבות לפני מפקד והכרזה פומבית על נכונות לבצע מטלה. התנדבות כזאת הייתה נחשבת כבדיחה גרועה בימים ההם... במונח 'התנדבות' ראינו, ראשית לכל, 'נכונות'. מי שפנו אליו ולא רצה לגלות נכונות, הצהיר על כך וקיבל פטור. כל האחרים, היו מתנדבים”. תת-אלוף (בדימוס) יצחק יעקב (יצה) הגיב אף הוא בעניין זה: ”כאשר אומרים למישהו לך להיהרג, והוא הולך מבלי להגיב במלים או בתנועה, יש בכך משום גבורה עילאית והתנדבות”.
קישורים חיצוניים
עריכה- קורות החיים של יהודה קן-דרור, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- עיטור הגבורה שהוענק ליהודה קן-דרור, באתר "בעוז רוחם" של צה"ל
- יהודה קן-דרור, באתר הגבורה
- צבי גילת, "חייו ומותו של יהודה קן דרור", באתר עוצבת הצנחנים – פורסם לראשונה בעיתון "חדשות" ב-17 באוקטובר 1986
- יוסי גמזו, בָּלָדָה לְגִבּוֹר, "חדשות בן עזר" 219, 19 בפברואר 2007
- זיכרון איורי: סיפורו של יהודה קן דרור, באתר ynet, 21 באפריל 2015
הערות שוליים
עריכה- ^ לאחר נפילתו של בנם הבכור אליהו, החליט אביו שלמה, מתוך הערכה למשפחתה של רעייתו, לאמץ את שם נעוריה "קן-דרור", במקום שם משפחה שהודבק באותה עת ליהודים שעלו מעיראק. זוהי הסיבה לכך שבמצבתו של האח אליהו נכתב השם "מזרחי" כשם המשפחה
- ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל שנים ראשונות תש"ח-תש"ך, מפה 219 בעמוד 129: "הקרב במעבר מתלה 31 באוקטובר 1956 המלכודת", פרט 10 במפה: "יהודה קן דרור בג'יפ וזחל"מ אחריו נוסעים לבד במעבר כדי למשוך את האש המצרית וכך לאתר את עמדותיהם. מאמצם אינו מסייע לאיתור העמדות"
- ^ קורות החיים של יהודה קן-דרור, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ מירון רפופורט, סע, קן דרור, סע, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007
- ^ מה זו התנדבות, באתר הארץ, 13 בפברואר 2007 (מכתב למערכת)