יה שמך ארוממך

יָהּ שִׁמְךָ אֲרוֹמִמְךָ הוא פיוט שחובר על ידי רבי יהודה הלוי כרשות לפני תפילת הקדיש שבין ישתבח ליוצר. באקרוסטיכון חתום שם המחבר (יהודה), וכל בית מסיים במילים מתוך הקדיש "יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא". ככל הנראה, במקור לא נועד הפיוט למועד מסוים, ונכתב כרשות לקדיש סתם. בנוסח איטליה הוא משמש כרשות לקדיש ביום הראשון של פסח. בנוסח הספרדים לענפיו נקלט הפיוט בתפילות ראש השנה (ברובן בתפילת שחרית של היום השני), בחלקן בתפקידו המקורי כרשות לקדיש (למשל בנוסח פרובנס), ובחלקן הוא עבר לשמש אופן (למשל במנהג אלג'יר). כיום, מרבית הקהילות הספרדיות אינן אומרות את הפיוט במקומו המקורי אלא אחרי חזרת הש"ץ. לפיוט לחנים מסורתיים רבים.

יה שמך ארוממך
יָהּ שִׁמְךָ / אֲרוֹמִמְךָ / וְצִדְקָתְךָ לֹא אֲכַסֶּה הֶאֱזַנְתִּי וְהֶאֱמַנְתִּי לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה וְאֵיךְ יֹאמֶר / יְצִיר חֹמֶר / אֱלֵי יוֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה קְרָאתִיהוּ / דְּרַשְׁתִּיהוּ / לְמִגְדַּל עֹז וְצוּר מַחְסֶה הַבָּהִיר / וְאוֹר מַזְהִיר / בְּאֵין מָסָךְ וְאֵין מִכְסֶה יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא הֲדַר כְּבוֹדְךָ / וְעֹז יָדְךָ / מְסַפְּרִים הַשָּׁמַיִם בְּעֵת עֲלוֹתָם / וְעֵת פְּנוֹתָם / וְעֵת שְׁחוֹתָם אַפַּיִם וּמַלְאָכִים / נֶהֱלָכִים / בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ וּמַיִם יְעִידוּךָ / וְיוֹדוּךָ / בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם כִּי תִסְבֹּל / וְלֹא תִבֹּל / בְּלִי זְרוֹעַ וְיָדַיִם תַּחְתִּיּוֹת / וְעִלִּיּוֹת / וְהַחַיּוֹת וְהַכִּסֵּא יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וּמִי יְמַלֵּל / כְּבוֹד מְחוֹלֵל / שְׁחָקִים בֶּאֱמוּנָתוֹ חַי עוֹלָם / אֲשֶׁר נֶעְלָם / בְּגָבְהֵי רוּם מְעוֹנָתוֹ וּבִרְצוֹתוֹ / בְּבֶן בֵּיתוֹ / בְּאָהֳלוֹ שָׂם שְׁכִינָתוֹ וְשָׂם מַרְאוֹת / לִנְבוּאוֹת / לְהַבִּיט אֶל תְּמוּנָתוֹ בְּאֵין תַּבְנִית / וְאֵין תָּכְנִית / וְאֵין קֵץ לִתְבוּנָתוֹ רַק מַרְאָיו בְּעֵין נְבִיאָיו כְּמֶלֶךְ רָם וּמִתְנַשֵּׂא יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא דְּבַר גְּבוּרוֹת / בְּלִי סְפוּרוֹת / וּמִי יְסַפֵּר תְּהִלּוֹתָיו אַשְׁרֵי אִישׁ / אֲשֶׁר יָחִישׁ / לְהַזְכִּיר עֹז גְּבוּרוֹתָיו וְיִסָּמֵךְ / בְּאֵל תּוֹמֵךְ / עוֹלָם עַל גְּבוּלוֹתָיו וְיַעֲרִיצוֹ / שׁוֹב וְרָצוֹא / וְיַצְדִּיק דִּין פְּעֻלּוֹתָיו וְיוֹדֶה עַל / אֲשֶׁר פָּעַל / כִּי לְמַעֲנוֹ עֲלִילוֹתָיו וְכִי יֵשׁ יוֹם / לְאֵל אָיֹם / וְדִין עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא הִשְׁתּוֹנֵן / וְהִכּוֹנֵן / וְהִתְבּוֹנֵן בְּסוֹדֶךָ וְהִבַּטְתָּ / מָה אַתָּה / וּמֵאַיִן יְסוֹדֶךָ וּמִי הֱכִינְךָ / וּמִי הֱבִינְךָ / וְכֹחַ מִי יְנִידֶךָ וְהַבֵּט אֶל / גְּבוּרוֹת אֵל / וְהָעִירָה כְבוֹדֶךָ חֲקוֹר פְּעָלָיו / רַק אֵלָיו / אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ כִּי תִּדְרֹשׁ / בְּסוֹף וּבְרֹאשׁ / בַּמֻּפְלֶא וּבַמְּכֻסֶּה יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא

תוכן הפיוט

הפיוט עוסק בהתבוננות בגדלות הבורא, בטבע ובגרמי השמים. ההתפעלות מהטבע מביאה את האדם לבירור מקומו ותפקידו מול הבורא - "אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יָחִישׁ לְהַזְכִּיר עֹז גְּבוּרוֹתָיו". דרך ההתבוננות על מעשי הבורא שאליה קורא רבי יהודה הלוי מתייחדת בכך שהיא אינה מתיימרת להשיג את המכוסה מהאדם "הֶאֱזַנְתִּי וְהֶאֱמַנְתִּי לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה", "חֲקוֹר פָּעֳלוֹ אַךְ גָּדְלוֹ תָּשִׂימָה נֶגְדֶּךָ, אַל תִּדְרֹשׁ בְּסוֹף וּבְרֹאשׁ בַּמֻּפְלֶא וּבַמְּכֻסֶּה".

בדרך דומה כותב ריה"ל בספר הכוזרי שעדיפה הימנעות ממחקר על דבר טעמי המצוות, ואם נזקק האדם למחקר כזה עליו להיזהר במקורותיו ובתכניו: ”תוֹרָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים יִתְבָּרָךְ, וּמִי שֶּׁקִּבְּלָהּ קִבּוּל שָׁלֵם מִבְּלִי שֶׁיִּתְחַכֵּם בָּהּ בְּשִׂכְלוֹ, הוּא מְעֻלֶּה מִמִּי שֶׁיִּתְחַכֵּם בָּהּ וְחָקָר. אַךְ מִי שֶׁנָּטָה מֵהַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה הַהִיא אֶל הַמֶּחְקָר, טוֹב שֶׁיּוֹצִיא בָּהֶם מוֹצָאֵי הַחָכְמָה מִשֶּׁיַּעַזְבֵם לִסְבָרוֹת רָעוֹת וְלִסְפֵקוֹת מְבִיאוֹת אֶל אֲבַדּוֹן.”

קישורים חיצוניים

• יה שמך ארוממך האתר הפיוט והתפילה
• יה שמך ארוממך, במסורת יהודי דנציג, באתר בית התפוצות
• הרב מאיר מאזוז, ביאור הפיוט – ’יה שמך ארוממך', באתר ישיבת כסא רחמים