יוחנן סוקניק
יוחנן סוקניק (1909 – 18 בינואר 1986) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי, אחד מסמליו של מועדון הכדורגל הפועל תל אביב, ובנוסף שחקן נבחרת ארץ ישראל בכדורגל[1].
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
1909 לודז', האימפריה הרוסית (ארץ הוויסלה) | |||
| פטירה |
18 בינואר 1986 (בגיל 77 בערך) ישראל  | |||
| עמדה | קשר אחורי, חלוץ, מגן | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
  | ||||
ביוגרפיה
עריכהסוקניק נולד בשנת 1909 בלודז' שבפולין (הייתה חלק מהאימפריה הרוסית) ועלה לארץ ישראל ב-1923. בגיל 14 הצטרף לקבוצת הנוער נורדיה תל אביב, שהשתייכה לאגודת מכבי. מאוחר יותר הצטרף לקבוצת "הפועל "אלנבי" תל אביב", שהייתה הגלגול המוקדם והקבוצה הראשונה של המועדון הפועל תל אביב, אליו הצטרף מהקמתו ושיחק בקבוצה הראשונה.
סוקניק שיחק ב-3 תפקידים על מגרש הכדורגל, אך נודע יותר מכל בתפקיד הקשר האחורי (אז כונה תפקיד זה "רץ מרכזי"). הוא זכה לפני קום המדינה בין השנים 1928 - 1940 בארבע אליפויות הראשונות של ליגת ארץ ישראל בכדורגל, החל מעונת 1933/1934 בליגת ארץ ישראל בכדורגל, ובחמשת גביעי המדינה הראשונים של המועדון, החל מגביע העם 1928.
לסוקניק גם היה חלק נכבד בנבחרת ארץ ישראל שם שיחק ארבעה משחקים, שניים נגד נבחרת מצרים במסע לקהיר ב-1934[2] (שם כבש את השער היחיד שלו בנבחרת בהפסד 1–4), ושני משחקים נגד נבחרת יוון ב-1938. בשנים אלו נכלל סוקניק גם בנבחרת "הפועל" הארצית, ונסע לייצג אותה בתחרויות הפועלים הבינלאומיות האולימפיות באירופה ("אולימפיאדת הפועלים").
סוקניק שיחק בהפועל תל אביב כ-14 עונות רצופות לפרישתו ממשחק פעיל ב-1940 עקב כאבים ברגליים. ולאחר מכן התגורר ברמת גן, שם עבד כבנאי בין היתר. סוקניק אף ניסה לפתוח בקריירת אימון ב-1945 כשאימן בהפועל רמת גן, אך התפטר כעבור חודשיים מכיוון שחשב כי השחקנים לא מתאמצים כפי שהוא דורש מהם.
תארים כשחקן
עריכההפועל תל אביב
קישורים חיצוניים
עריכה- יוחנן סוקניק, באתר Transfermarkt
- יוחנן סוקניק, באתר WorldFootball.net
- "5 שנים לא ראיתי את הפועל תל אביב", מאת משה טרסי, חדשות הספורט, 2 באוקטובר 1957
הערות שוליים
עריכה- ^ פרופיל השחקן, באתר ההתאחדות לכדורגל, ארכיון הנבחרת
- ^ אשר גולדברג, * זיכרון צילומי, באתר הארץ, 30 ביוני 2002