יון סיגורדסון
יון סיגורדסון (באיסלנדית: Jón Sigurðsson; 17 ביוני 1811 - 7 בדצמבר 1879) היה מנהיג התנועה הלאומית האיסלנדית במאה ה-19 (באיסלנדית: Þjóðernishyggja או Föðurlandsást). מכונה "החוק של איסלנד, חרבה ומגנה" (Sómi Íslands, sverð þess og skjöldur).
 | |
| לידה |
17 ביוני 1811 Hrafnseyri, איסלנד, דנמרק-נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1879 (בגיל 68) קופנהגן, דנמרק |
| מדינה |
איסלנד |
| מקום קבורה |
Holavallagarður |
| השכלה |
אוניברסיטת קופנהגן |
  | |
תולדות חייו
עריכהנולד בכפר קטן באזור הפיורדים המערביים של איסלנד (וסטפיורדס; Westfjords) והיה בנו של כומר. ב-1833 עבר לקופנהגן על מנת ללמוד היסטוריה באוניברסיטת קופנהגן, שם נחשף לכתבי היד של הסאגות האיסלנדיות, החל לחקור אותן והיה למומחה להן. בשנת 1845 שב לאיסלנד והחל לכהן כציר באלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי, שפעל בחסות דנית) כנציג אזור איסאפיירד'ור. מבחינה פוליטית וכלכלית היה ליברל קלאסי והתרחק מהרומנטיקה של הלאומנות בסגנון הגרמני. הוא ביקש לקדם מודרניזציה, דמוקרטיזציה, זכויות אדם וקידמה כלכלית רציונליסטית.
בעקבות אביב העמים של 1848 גיבשה דנמרק ב-1849 חוקה שהעניקה לאיסלנדים מספר זכויות. השלטון הדני ביקש שהאלת'ינגי האיסלנדי יאשרר את החוקה. אולם סיגורדסון הוביל תנועת סירוב, כיוון שהחוקה החדשה לא כללה אוטונומיה וזכויות אזרח מלאות לאיסלנדים. סיגורדסון וליברלים אחרים גיבשו הצעת החלטה חליפית שתהפוך את איסלנד למדינה עצמאית, כאשר יחסיה עם דנמרק יהיו במסגרת של אוניה פרסונלית (כלומר מערכת יחסים בין שתי ישויות הנחשבות למדינות שונות וריבוניות, אשר אותו האדם (מלך דנמרק) עומד בראשן, בעוד גבולותיהן, חוקיהן והאינטרסים שלהן נותרים שונים). ההצעה נידונה בכינוס לאומי מיוחד של הנציגים שהתכנס ב-1851 במטרה לאשרר את החוקה החדשה (Þjóðfundurinn 1851). מושל האי מטעם דנמרק הכריז על ההתכנסות כבלתי חוקית וביקש לפזרה. אז הוביל סיגורדסון את המתכנסים לקום ולהצהיר שהם מוחים על החלטת המושל ויתלוננו בפני המלך. מנקודה זו ועד הגדרת האוניה הפרסונלית בין איסלנד לדנמרק ב-1918, נותרה מצבה החוקתי של איסלנד לא פתור.
על אף היותו איש התנועה הלאומית האיסלנדית, חי סיגורדסון ופעל רוב זמנו בקופנהגן. את דבריו לעם האיסלנדי פרסם בכתב העת שייסד, Ný félagsrit (כתב עת לחברה חדשה), שראה אור מדי שנה בין 1841 ל-1873 במימונו של סיגורדסון, שהיה גם תורם התוכן העיקרי. מ-1851 כיהן כנשיא האגוד הספרותית האיסלנדית (Hið íslenska bókmenntafélag) ונשיא (יו"ר) האלת'ינגי ולפיכך זכה לכינוי "הנשיא יון" (Jón forseti).
חייו האישיים
עריכהב-1845 נשא לאשה את בת-דודו, אינגיביורג איינארדוטיר (Ingibjörg Einarsdóttir). לזוג לא היו ילדים, אך הם גידלו את אחד מאחייניהם שהתייתם כבן מאומץ. ביתם בקופנהגן היה פתוח לכל איסלנדי שביקר בעיר, כך נפוצה האמרה ש"כל האיסלנדים הם ילדיו של יון סיגורדסון".
מורשתו
עריכהיום הולדתו נקבע כיום החג הלאומי של איסלנד. כאשר איסלנד הכריזה על יציאתה לעצמאות ב-1944 נעשה הדבר ב-17 ביוני, כך שיום העצמאות של איסלנד מתלכד עם יומו של יון סיגורדסון.
דמותו מתנוססת על שטר 500 קרונות ובעבר עיטרה את שטר 10 קרונות.
בשנת 1967 העניקה עיריית קופנהגן את הבית בו התגוררו יון סיגורדסון ואשתו לממשלת איסלנד ומאד הבית, שנקרא Jónshús, הוא נכס של ממשלת איסלנד ומשמש כמרכז תרבות ומרכז אקדמי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ביוגרפיה באתר האוסף על שמו
- יון סיגורדסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יון סיגורדסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)