יוסף מינור
יוסף מינור (1885–1966) היה אדריכל שפעל במחצית הראשונה של המאה ה-20 בתל אביב. ידוע בעיקר הודות לבית ביאליק אותו תכנן בשנת 1924.
 | |
| לידה |
1885  |
|---|---|
| פטירה |
1966 (בגיל 81 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
פעילות
עריכהמינור נולד במוסקבה לאב נוירולוג, ונכד לרב הראשי של העיר. את לימודי האדריכלות השלים במוסקבה בשנת 1917 ולאחר תקופה קצרה עבר להתגורר בברלין, שם עבד אצל האדריכל אלכסנדר ברוולד ועבד על תכנון קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. מינור נבחר על ידי המשורר חיים נחמן ביאליק לתכנן את ביתו בתל אביב והשניים נפגשו בברלין. מינור הגיש לביאליק בהזדמנות זו תרשים ראשוני של הבית.
שנה לאחר מכן, בשנת 1923, עלה לארץ ישראל. הוא השתלב במפעל הבניה בתל אביב, והיה ממובילי הסגנון האקלקטי שביקש לשלב בין מזרח למערב.
בשנת 1924 החלה בניית בית ביאליק, שהפך לאחד הבתים הבולטים בעיר, והיווה עם חנוכתו ב-1925 מרכז תרבות. לאחר מותו של ביאליק הפך למוזיאון, ספרייה וארכיון. לכבוד שנת המאה לתל אביב, שופץ הבית בהליך מוקפד ועתיד לשוב ולהיפתח במתכונת חדשה.
מבנים נוספים אותם תכנן:
- בית יעקב גרבוב ברחוב מונטיפיורי 22, 1924
- בית קצמן ברחוב אחד העם 35, 1925
- בית סולומון ברחוב רמב"ם 9.
- בית אוסישקין: הוספת קומה שלישית למבנה, בשנות ה-30
