יוסף ספיר

פוליטיקאי ישראלי

יוסף ספיר (27 בינואר 190226 בפברואר 1972) היה חבר הכנסת ושר בממשלות, מראשי מפלגת הציונים הכלליים, ממקימי המפלגה הליברלית וגח"ל.

יוסף ספיר
צילום מ-1969
צילום מ-1969
צילום מ-1969
לידה 27 בינואר 1902
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית יפו, האימפריה העות'מאנית
פטירה 26 בפברואר 1972 (בגיל 70)
אוסטרליהאוסטרליה סידני, אוסטרליה
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית הקברות סגולה, פתח תקווה
מפלגה גח"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית, גח"ל
שר הבריאות ה־3
24 בדצמבר 195229 בדצמבר 1952
(6 ימים)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
שר התחבורה ה־6
29 בדצמבר 195229 ביוני 1955
(שנתיים)
תחת ראשי הממשלה דוד בן-גוריון, משה שרת
שר המסחר והתעשייה ה־9
15 בדצמבר 19696 באוגוסט 1970
(235 ימים)
תחת ראש הממשלה גולדה מאיר
שר בלי תיק
5 ביוני 196715 בדצמבר 1969
(שנתיים)
תחת ראשי הממשלה לוי אשכול, יגאל אלון, גולדה מאיר
חבר הכנסת
14 בפברואר 194926 בפברואר 1972
(23 שנים)
כנסות 1 - 7
יו"ר ועדת הפנים ה־2
1 בנובמבר 19501952
ראש עיריית פתח תקווה ה־2
19401951
(כ־11 שנים)
יו"ר מרכז השלטון המקומי ה־6
19471948
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה
 
הלווייתו של יוסף ספיר

ספיר הוא יליד הארץ, נצר למשפחת פרדסנים, בנו של העסקן הציוני אליהו ספיר ונינו של הרב החוקר יעקב ספיר. לספיר היה פרדס בפתח תקווה, והוא חבר הוועד החקלאי בשנות ה-20 של המאה ה-20. בימי המאבק למען עבודה עברית, הביע עמדה תומכת בהשתדלות למען עבודה עברית, אך ספג ביקורת מצד הפועלים העברים בטענה שהוא עצמו מעסיק רק ערבים בפרדסיו וכי הנתונים שהוא מציג, כאילו רוב העובדים המועסקים בפרדסים הם יהודים, שגויים[1][2]. בשנות ה-30 היה פעיל בהתאחדות האיכרים. בשנת 1936 נדרש לשלם קנס, לאחר שנמצא מחזיק אקדח ללא רישיון[3].

בבחירות למועצת עיריית פתח תקווה שהתקיימו ביולי 1940 זכתה ההסתדרות ב-6 מתוך 15 מנדטים, הדתיים ב-4 מנדטים (רשימת המזרחי והפועל המזרחי זכתה ב-2 מנדטים וסיעת החרדים ופועלי אגודת ישראל ב-2 מנדטים) והגוש האזרחי ב-5 מנדטים (רשימתו של יוסף ספיר, הגוש האזרחי, זכתה ב-2 מנדטים, ויצו - מנדט 1, צעירים - מנדט 1 והמרכז - מנדט 1)[4]. בכינוס המועצה שלושה שבועות לאחר הבחירות התמודד ספיר נגד נציג סיעת הפועלים, גרבובסקי, על ראשות העירייה, לאחר ששלמה יצחק שטמפפר הודיע שבגלל השלטונות לא יתמודד. שני המתמודדים קיבלו 7 קולות כל אחד[5], ולבסוף זכה ספיר בתפקיד[6]. ספיר החזיק בתפקיד ראש עיריית פתח תקווה עד שנת 1951. ספיר היה שנים רבות מראשי המחנה האזרחי ומפלגת הציונים הכלליים בתקופת היישוב.

באפריל 1947 חתם עם ראשי מועצות אחרות על עצומה המגנה את פעולות האצ"ל ולח"י נגד הבריטים[7]. בשנים 1947–1948 שימש כיו"ר מרכז השלטון המקומי.

בשנת 1949 נבחר לכנסת הראשונה וכיהן עד למותו בעת כהונתו בכנסת השביעית. בתחילה מטעם הציונים הכלליים ובהמשך מטעם המפלגה הליברלית הישראלית וגח"ל. היה חבר בוועדות הכנסת השונות ויו"ר ועדת הפנים.

ספיר שימש מספר פעמים בתפקידי שר בממשלות ישראל:

ספיר נפטר בעת ששהה בשליחות באוסטרליה. חבר המשלחת ראובן ברקת ליווה את ארונו בחזרה לארץ.

ספיר נקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה ב-1 במרץ 1972.

הוקרה והנצחה

עריכה
  • בשנת 1946 מונה לחבר כבוד במסדר האימפריה הבריטית[8].
  • היישוב כרמי יוסף נקרא על שמו
  • שכונת רמות ספיר בחיפה נקראת על שמו
  • המכון לחקר החברה והכלכלה, לקידום משנתו הכלכלית הליברלית נקרא על שמו. אוריאל לין עמד בראשו. בשנת 2015 פורסם על ידי המכון הספר "מערכת המיסים של מדינת ישראל", שנכתב על ידי יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה.

כתביו

עריכה
  • דרכה של מפלגה ליברלית בישראל, תל אביב: מחלקת ההסברה המרכזית של הסתדרות הציונים הכלליים, תשי"ז-1957.
  • מבחר מאמרים ונאומים, תל אביב: המכון לחקר החברה והכלכלה בישראל ע"ש יוסף ספיר, תשל"ז.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יוסף ספיר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
יוסף ספיר - תבניות ניווט
ראשי עיריית פתח תקווה  
שלמה שטמפפר יוסף ספיר מרדכי קראוסמן פנחס רשיש ישראל פיינברג דב תבורי גיורא לב יצחק אוחיון אורי אהד איציק ברוורמן רמי גרינברג
1937–1940 1940–1951 1951 1951–1966 1966–1978 1978–1989 1989–1998 1998–2013 2013 2013–2018 2018 ואילך