יוסף רומנוביץ' בומאגין

יוסף רומנוביץ' בּוּמַאגִיןרוסית: Иосиф Романович Бумагин; ‏17 באוקטובר 1907[5] - 24 באפריל 1945) היה יהודי סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות לאחר מותו, בגין פועלו כמפקד מחלקת מקלעים של חיל רגלים במהלך מלחמת העולם השנייה.

יוסף רומנוביץ' בּוּמַאגִין
Иосиф Романович Бумагин
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 17 באוקטובר 1907
הרדוק, גוברניית ויטבסק, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
נהרג 24 באפריל 1945 (בגיל 37)
ברסלאו, כעת פולין פוליןפולין
מקום קבורה Soviet officers cemetery in Wrocław עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום הצבא האדום
תקופת הפעילות 19291933
19411945
דרגה לייטננט לייטננט (סגן משנה)
תפקידים בשירות
מפקד מחלקת מקלעים ברגימנט סיור מס' 396 של אוגדת הסיור מס' 135
פעולות ומבצעים
עיטורים
גיבור ברית המועצות (27.06.1945)[1][2][3]
עיטור כוכב הזהב
עיטור לנין
תפקידים אזרחיים
פועל במפעל עגלות
הנצחה
יד זיכרון במפעל "דאלסלמאש" בו עבד
אנדרטה לזכרו במפעל הוצבה ב-1966 (הוחלפה לאנדרטה לכלל חיילי המפעל ב-1975 ועל שמו נקרא גן לידה[4]
שיר "יוסף בומאגין" פרי עטו של עורך מגזין "בירוביג'אן" חיים מלטינסקי
ציורו של ו. אובצ'יניקוב "הרימון האחרון"
ציורו של א. נוסקוב
על שמו רחובות בויטבסק, הרדוק ובירוביג'ן
בית הספר מס' 1 בעיר הרדוק נקראה על שמו ב-1964
הצבת יד זיכרון עם שמו באנדרטת הגיבורים בעיר בירוביג'ן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בעיר הרדוק של גוברניית ויטבסק של האימפריה הרוסית במשפחתו של פועל. למד שבע שנים בבית ספר. בהמשך עבר לבירוביג'ן שם עבד במפעל עגלות. שירת בצבא האדום בין השנים 19291934 ובמהלך השירות הצטרף למפלגה הקומוניסטית בשנת 1932.

ב-1941 גויס שוב עם תחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות. ב-24 באפריל 1945 במהלך כיתור כוחות ורמאכט שנותרו באזור העיר ברסלאו (כיום ורוצלב שבפולין) שיתק עמדת אש אחת עם רימונים ונפגע במהלך ניסיון שיתוק עמדת אש נוספת. נפטר מפצעיו.

נקבר בבית הקברות בדרום-מערב ורוצלב בחלק של הקצינים הסובייטיים[6].

על בסיס החלטת מפקד הרגימנט מ-26 באפריל 1945, בצו נשיאות ברית המועצות מ-27 ביוני 1945 הוענק על פועלו עיטור "גיבור ברית המועצות" בתוספת עיטור לנין ועיטור "כוכב הזהב" לאחר מותו[7].

משפחתו

עריכה

אשתו גניה ובת ליובוב[8].

הערות שוליים

עריכה