ויקיפדיה

יורם בילו

פרופ' לאנתרופולוגיה

יורם בילו (נולד ב-6 במרץ 1942) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה, לאנתרופולוגיה ולפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וחתן פרס ישראל בחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לשנת תשע"ג.

יורם בילו
יורם בילו
יורם בילו
לידה 6 במרץ 1942 (בן 82)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטה העברית בירושלים.
פרסים והוקרה פרס ישראל בחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לשנת ה'תשע"ג, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (החל משנת 2015)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בנעוריו שיחק בקבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב.

בילו למד את שלושת תאריו באוניברסיטה העברית. הוא סיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ולאחר מכן המשיך לתואר שלישי באנתרופולוגיה. עבודת הדוקטורט שלו הייתה שילוב בין אנתרופולוגיה לפסיכולוגיה ונושאה היה: "פסיכיאטריה מסורתית בישראל: פניות של בני מושבים יוצאי מרוקו עם בעיות חיים והפרעות נפשיות לרבנים ולחכמים בישראל". הדוקטורט, שמדריכיו היו הפרופסור לפסיכולוגיה זאב קליין והפרופסור לאנתרופולוגיה הרוי גולדברג, אושר ב-1979. עבודת הדוקטורט עסקה באתנופסיכיאטריה של יהודי מרוקו בישראל, בעיקר יוצאי הרי האטלס שהגיעו לארץ בשנות החמישים והשישים. הוא ראיין בני מושבים יוצאי הרי האטלס ואת המרפאים המסורתיים שאליהם פנו עם מצוקות חיים והפרעות נפשיות. הדוקטורט התפרסם בסדרת מאמרים.

בילו עבד כפסיכולוג קליני בשנים 1968–1978: בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים בירושלים, בתחנה לטיפול בילד ובנוער במשרד הבריאות בירושלים ונתן ייעוץ פסיכולוגי בבית הספר הניסויי בירושלים ובקיבוץ רביבים. בילו לימד באוניברסיטאות בן-גוריון והעברית. החל משנת 1980 היה מרצה באוניברסיטה העברית. ב-1996 מונה לפרופסור מן המניין, ב-2001 מונה כמופקד הקתדרה על שם סילביה באומן בפסיכולוגיה. עמד בראש החוג לפסיכולוגיה וכיהן כנשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. כיהן באוניברסיטה כיו"ר הרשות לתלמידי מחקר, המטפלת בכל ענייני הדוקטורנטים באוניברסיטה. שהה כעמית מחקר וכפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, באוניברסיטת סן דייגו בקליפורניה, באוניברסיטת מדינת וושינגטון בבלינגהם ובבית המדרש לרבנים באמריקה. בשלהי שנת 2010 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס.

בילו חבר באגודה הישראלית ובאגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה ומשמש כחבר במערכת העיתונים המדעיים הבאים: Transcultural Psychiatry, Anthropology and Medicine, Contemporary Jewry.

בילו זכה בפרס ברייס בויאר על המאמר הטוב ביותר לשנת 1985 באנתרופולוגיה פסיכואנליטית מהאגודה האנתרופולוגית האמריקאית, בפרס מרטין דה לה קרוז עבור שירות ראוי לשבח ברפואה מסורתית שהוענק בקונגרס הבינלאומי השביעי לרפואה עממית ומסורתית, במרידה שבמקסיקו ב-1993, בפרס סטירלינג עבור מסה מצטיינת שלא פורסמה באנתרופולוגיה פסיכולוגית, עם יהודה גודמן, מהאגודה האנתרופולוגית האמריקאית. ב-1997, הוזמן לשאת את סדרת ההרצאות היוקרתית על שם לואיס הנרי מורגן באוניברסיטת רוצ'סטר. ב-1994, זכה בפרס בהט מטעם הוצאת אוניברסיטת חיפה עבור ספר העיון המצטיין בעברית, "שושביני הקדושים: חולמים, מְרפאות וצדיקים בסְפר העירוני בישראל", ב-2003.

ב-2013 זכה בילו בפרס ישראל בחקר הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה לשנת תשע"ג.

ביוני 2015 נבחר כחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

יורם בילו נשוי לתמר, שעסקה בעבודה סוציאלית ושימשה כפסיכותרפיסטית, להם שני ילדים.

מחקריו

עריכה

תיאור מחקריו

עריכה

מחקריו של יורם בילו עוסקים בהיבטים שונים של המפגש שבין פסיכולוגיה ותרבות: אתנו-פסיכיאטריה וההקשר התרבותי של בריאות הנפש; תופעות דתיות שונות, כמו הערצת קדושים ומשיחיות מפרספקטיבה אנתרופולוגית-פסיכולוגית; ההבניה התרבותית של מצבי תודעה מיוחדים, כמו מצבים דיסוציאטיביים וחלימה, וקידוש המרחב בישראל.

ללא מצרים: חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה

עריכה

ספרו זה של יורם בילו ראה אור לראשונה ב-1993 בהוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, גרסה מעודכנת שלו יצאה לאור באנגלית בהוצאת אוניברסיטת ויין סטייט ב-2000 והוא יצא לאור שוב במהדורה מעודכנת בשפה העברית ב-2004 בהוצאת מאגנס.

הספר עוסק בדמותו המסתורית של ר' יעקב ואזנה, מרפא יהודי שחי באזור האטלס המערבי הגבוה במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ושם גם הלך לעולמו. ואזאנה היה מעין שאמאן יהודי, בעל כוחות ריפוי אדירים, שיוחסו לקשרים האינטימיים שרקם עם עולם השדים. דמותו המיוחדת, ובמיוחד סיפור מותו הטראגי (המיוחס גם הוא לשדים) ממשיכים לחיות בעוצמה רבה בזיכרונם של מכריו החיים בישראל. בילו ערך מסע בעקבות ואזאנה בין מכריו ברחבי הארץ ובנה על סמך סיפוריהם "ביוגרפיה מתווכת". הספר מפרש את דמותו של ואזאנה, את כוחות הריפוי המיוחסים לו ואת המיתולוגיזציה שעברה דמותו בארץ באמצעות כלי ניתוח הלקוחים מן הפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה והאנתרופולוגיה הסמלית. במהדורה האחרונה נוספו לספר ארבעה פרקים, המתארים את גלי התהודה שהתעוררו בקהילת המאמינים בעקבות הופעת המהדורה הראשונה של הספר, ובמיוחד בניסיונות להפוך את ואזנה לצדיק מקומי ולחדש את מסורות הריפוי שלו.

שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל

עריכה

ספרו זה שראה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה בשנת 2005, מציג את חידוש פולחן הקדושים בישראל באספקלריה של יוצאי מרוקו בארץ. במוקד הספר ניצבים 4 אמרגני קדושים, שני גברים ושתי נשים מן הפריפריה העירונית בישראל - צפת, בית שאן (שני מקרים) וירוחם - אשר בעקבות חלומות או חוויות אחרות של התגלות, העבירו צדיק יהודי ממרוקו לביתם בישראל או חידשו בביתם מסורת של צדיק מקומו. סיפורי החיים של הארבעה, ששיאם בהתגלות ובהקמת האתר המקודש, מנותחים במישור הפסיכולוגי לאור נסיבות החיים והמצוקות של היזמים שהניעו את הקמת האתרים החדשים; אך הם גם מוצבים בהקשר ההיסטורי והתרבותי של הערצת צדיקים במרוקו ובהקשר החברתי והפוליטי של ההגירה מצפון אפריקה לישראל: קשיי הקליטה שחוו המהגרים, במיוחד בערי הפיתוח, התעוררות התודעה העדתית בקרבם וההתקשרות למקום המגורים והפרקטיקות הלאומיות והדתיות של קידוש המרחב בישראל. השילוב בין דיון מקצועי לכתיבה נרטיבית נועד להפוך את הספר לנגיש לציבור המשכיל הרחב.

Grasping Land: Space and Place in Contemporary Israeli Discourse and Experience

עריכה

זוהי אסופת מאמרים שעורכיה אייל בן ארי ויורם בילו. הקובץ עוסק בתהליכים המגוונים שבאמצעותם מבנים ומקדשים את המרחב בישראל. תורמי המאמרים מתמקדים בניתוח ביקורתי של הדרכים שבהן הנופים והאתרים הממוקמים בהם משחקים תפקיד בעיצוב הזהות, הנוכחות, הזיכרון הקיבוצי התודעה ההיסטורית של קבוצות שונות בישראל. בין הנושאים הנדונים בקובץ: חידוש מסורות של ביקורים בקברי קדושים בישראל, נסיעות של ישראלים לקברי אבות בחו"ל, הקמת מוזיאונים להנצחת ההתיישבות בקיבוצים, מסורת המסעות והטיולים בארץ ותחימת גבולות הטריטוריה בערים מעורבות (יהודיות-מעורבות).

השד בישראל

עריכה

שדים תפסו מקום מרכזי באתנו-פסיכיאטריה של יהודים כגורמי מחלות ומצוקות. במספר מאמרים מנתח בילו מפרספקטיבה כפולה, אנתרופולוגית-פסיכולוגית, את התפקיד שמלאו השדים בהסבר מצוקות נפשיות ובהתמודדות עמן. ביסוד העבודות עומד הניסיון להבין את המודל המסביר הדמוני על כל מרכיביו בתוך ההקשר התרבותי שבו הוא נטוע. מפרספקטיבה זו ההסברים הדמוניים מתגלים כהגיוניים, בעלי עקביות פנימית, שזורים היטב במציאות האמפירית ובעלי כוח פרשני רחב-היקף. קבלת תפקידו של השד כגורם מחלה מאפשרת לנקוט כנגדו מגוון של פעולות ובכך מסייעת לצד הטיפולי. מבין המאמרים, מאמר אחד מציג את מערכת המשמעות התרבות של השדים כמסבירי מחלות. [1] מאמר אחר עוסק בטכניקה דיאגנוסטית עתיקת יומין, הנזכרת בתלמוד הבבלי כ"שרי שמן" והנקוטה גם כיום בידי מרפאים מסורתיים בארץ. הטכניקה המשתמשת בילדים כבמדיומים, מזמנת שדים לסייע בגילוי הבעיה ומבוססת על הכנסת הילד למצב של טראנס היפנוטי. [2] מאמר נוסף עוסק בסיבות להיעלמותה של מחלת האיחוז היהודית-מרוקאית (מעין דיבוק), שבה השד נכנס לגופו של החולה ומדבר מפיו, מהנוף הישראלי[3].

הדיבוק

עריכה

הדיבוק הוא הגרסה היהודית של מחלת איחוז (possession) על ידי רוח. התופעה מתועדת בטקסטים מסורתיים יהודיים החל מהמאה ה-16 ועד לתחילת המאה ה-20. היא הופיעה תחילה בקרב קהילות של יהודים ספרדים באגן הים התיכון (צפת הייתה זירה מרכזית), אך במאות הבאות הפכה מזוהה עם תרבות השטעטל וקהילות חסידיות במזרח אירופה. בילו חקר את התופעה המורכבת הזאת מכמה זוויות ניתוח. מנקודת ראות פסיכיאטרית מחלת הדיבוק היא סוג של הפרעה נפשית, המזכירה תופעות היסטריות מן העבר, ואת הפרעת הזהות הדיסוציאטיבית, המעסיקה את הפסיכיאטריה האמריקנית בהווה. מנקודת ראות פסיכולוגית, תיאורי הדיבוק מאפשרים לעמוד על הגורמים הנפשיים שביסוד ההפרעה, אם בצורה של משאלות מיניות ותוקפניות בלתי ממומשות, שההסתתרות מאחורי הרוח מאפשרת לבטאן, ובין כביטוי של טראומות מיניות ותוקפניות מן העבר הרחוק והקרוב. העובדה שקורבנות הדיבוק הן בדרך כלל נשים והרוחות החודרים – גברים, מדגישה מאוד את האופי המיני של ההפרעה. טקס גירוש הדיבוק יובן מפרסקטיבה זו כסוג של ריפוי יעיל במיוחד. מנקודת ראות של היסטוריה תרבותית ניתן להתחקות אחרי המשנות המיסטיות (שפותחו בעיקר בקבלה של המאה ה-13), שהיוו את התשתית הרעיונית לעיצוב התנהגויות סוטות על פי מילון מושגים תרבותי (כך הרוח נתפסת כרוח של חוטא גדול בחייו, שאפילו לגיהנום לא זכה להיכנס, וכדי להינצל מהעונשים האיומים שהושתו עליו הוא "מתעבר" בגוף הקורבן). חשובה מכל, אולי, היא הפרספקטיבה החברתית באמצעותה ניתן להראות כי מה שהחל כסטייה חריפה במיוחד – הופעת הרוח המחללת כל עיקר קדוש – הופך להיות למכשיר להגברת קונפורמיות וחיזוק ערכים דתיים-שמרניים. טקס הגירוש, שבו הרוחות מתוודות על חטאיהן ועליונות המגרש הצדיק על עולם הטומאה מוכחת, הפך למנוף לחיזוק האמונה הדתית וחזרה בתשובה. מאמר אחד מציג את תופעת הדיבוק מהפרספקטיבות שהוצגו כאן[4], במאמר זה הוא מתבסס על 63 דוחות אודות דיבוקים בהיסטוריה היהודית שליקט ד"ר גדליה נגאל.

מאמר נוסף הוא ניתוח מקרה מרתק שבו רוח של צדיק חסידי נכנסת בבתו ומגורשת על ידי אחיה[5].

מאמר אחר משווה שלוש מחלות איחוז בקרב קהילות יהודיות שונות: הדיבוק, מחלת האיחוז של יהודי מרוקו (אסלאי) והמחלה המקבילה של יהודי אתיופיה, המכונה זאר[6].

חלומות בהקשר תרבותי

עריכה

חלומות נתפסים בחברה המערבית המודרנית כנובעים מעולמו הנפשי-פנימי של האדם, ולכן מובנים כפרטיים וסובייקטיביים. אולם כנגד הבנה פסיכולוגית זו, בהקשרים מסורתיים שונים, חלומות נתפסים כמסרים אובייקטיביים מעולמות אחרים. בעבודותיו בנושא החלום משלב בילו גישה פסיכולוגית ואנתרופולוגית כדי להבין את פשר החלומות הנטועים במסגרות דתיות או חברתיות-פוליטיות מובהקות. כך חקר מסורת משפחתית של פרוש חלומות אצל מקובלים יוצאי בגדד המזכירה באופן מפתיע תובנות פסיכואנליטיות לחלימה. כיוון שהמקובלים הנדונים לא הכירו את הגישה הפרוידיאנית לחלימה עולה השאלה האם פרויד לא הושפע ממסורות יהודיות של פירוש חלומות[7]. בעבודה אחרת, בצוותא עם הנרי אברמוביץ', חקר בילו את הדפוס התרבותי של "חלומות ביקור", שבו צדיק מופיע בחלום, מעביר מסר או ממלא משאלה, בהקשר של הביקורים בקבר רבי שמעון בר-יוחאי במירון[8]. בהקשר דומה, הוא חקר את תפקיד החלום בהעברת צדיקים ממרוקו לישראל[9], ואת היווצרותה של קהילת חולמים סביב האתר המקודש שנברא בעצמו בעקבות חלום[10]. ולבסוף, במחקר רחב היקף על חלומות ילדים יהודים וערבים בישראל ומעבר לקו הירוק עמד בילו על דימוי האויב כפי שמופיע בחלומות של הקבוצות השונות. כפי שניתן לצפות, הביטויים השליליים הבוטים ביותר של האחר הופיעו בהתנחלויות ובמחנות פליטים, מעבר לקו הירוק[11].

תוקפם של מבחנים גרפולוגיים

עריכה

יורם בילו ערך מספר מחקרים עם מיה בר-הלל, גרשון בן-שחר וגבי שפלר מהאוניברסיטה העברית בנושא אמינותם של מבחנים גרפולוגיים, וכן של מבחני אישיות בשימוש של פסיכולוגים. באחד ממחקריהם הם הראו שיכולתם של גרפולוגים לנבא התאמה מקצועית בתחומים שונים – נושא שבו עזרתם של גרפולוגים מאוד מבוקשת – היא חסרת ביסוס. כאשר התבקשו הגרפולוגים לחלק כתבי יד, שנאספו מאנשים מהשורה הראשונה בתחומים מקצועיים שונים (אנשי משפט, פילוסופים, כלכלנים וכו') הצלחתם לא חרגה מן התחום המקרי[12]. במחקר אחר הם הראו כי כאשר נותנים לפסיכו-דיאגנוסטיקאים תוצאות של סדרת מבחני אישיות שנערכה לנבדק מסוים (שלמעשה אינו קיים, והמבחנים שלו מומצאים), המסקנות שלהם מוטות באופן משמעותי בהתאם לסיפור הרקע שנמסר להם. אם, למשל, יש בסיפור הרקע רמזים למצב דיכאוני, המבחנים יפורשו כך שתתקבל מתוכם תמונה דיכאונית[13].

עבודה טיפולית עם אוכלוסייה חרדית

עריכה

תחום זה קשור לזיקה שבין בריאות הנפש ותרבות. בילו והפסיכיאטר אלי ויצטום הציעו, על בסיס של עבודה טיפולית עם חרדים שסבלו מבעיות פסיכיאטריות שונות, קווי הנחיה למערכת טיפולית רגישת-תרבות המותאמת לקודים החברתיים, הדתיים והאתיים של קהילה זו. במוקד העבודות עמד הניסיון להשתמש בניבים, מטפורות, טקסים ופרקטיקות הלקוחות מן המסורת היהודית, ובעיקר מהמשנות המיסטיות שבתוכה, כדי לייצר שפה טיפולית שתהיה מקובלת על הפונים, ולא תנכר ותרחיק אותם מהטיפול[14][15][16]. עבודה אחרת בתחום זה, עם יהודה גודמן, עסקה בשימושים שעושים חרדים בטכניקת תקשורת בתמיכה (Facilitated Communication) כדי להציג ילדים אוטיסטים כנביאים המסוגלים לתקשר עם עולמות עליונים[17].

טקסי ילדות בחברה החרדית

עריכה

יורם בילו ערך מספר מחקרים על סוציאליזציה בחברה החרדית שבמוקדם עמדו טקסי הילדות של גיל שלוש: התספורת הראשונה (חאלאקה) והכניסה ללימודים בחדר, בזיקה לטקס ברית המילה בראשית החיים. העבודות מתבססות על תצפיות בחדרים של הקהילה החרדית הליטאית בצפון ירושלים. הפרספקטיבה התרבותית היא פסיכו-תרבותית (גישת האנתרופולוגיה הפסיכולוגית) והניסיון הוא להציג את המעבר מהרמה הגופנית, חסרת המבע (מילת הגוף) אל הרמה המילולית, הסמלית של המילה המורכבת מאותיות. המשמעויות שניתנו לטווח זה ולשינויים החלים בו במקורות היהודיים מייצגות סוג של אתנו-פסיכולוגיה התפתחותית יהודית. המסגרת היא השוואתית מובהקת בניסיון להבין את טקסי הילדות היהודיים לאורם של טקסי חניכה בחברות פשוטות בפפואה גינאה החדשה ובמקומות נוספים. הטענה המרכזית היא שלמורת ההבדלים הברורים בין הקהילות המושוות הם מבצעים טקסים אלה כדי לחזק את הזהות הגברית של הילדים לנוכח האיום לזהות זו שמציבות הסביבה הנשית שבה הילד ממוקם בראשית החיים והריחוק ממודלים גבריים בתקופה זו. באופן ספציפי, התספורת הראשונה נראית כסוג של "מילה משנית", לאור העובדה שהמשמעויות והמסרים הסמליים של ברית המילה מועברים מוקדם מדי מכדי שיופנמו[18][19].

המשיחיות של חב"ד

עריכה

בשנות האלפיים החל בילו לחקור את המשיחיות של חסידות חב"ד. במוקד עבודתו עומד הפלג של "המשיחיסטים" הקיצוניים הטוענים כי הרבי מלך המשיח חי וקיים בגוף ובנפש, למרות מותו בשנת 1994. העבודה משלבת ניתוח טקסטים משיחיים עם ראיונות ותצפיות במטרה לתעד את מסלולי ההנכחה המגוונים שבהם משתמשים המאמינים, תוך ניצול מתוחכם של אמצעים טכנולוגיים (תמונות, סרטי וידאו), כדי להפוך את הרבי הנפקד למוחשי ומורגש במרחב החיים שלהם, להתקשר איתו ואפילו לראותו[20][21].

ספריו

עריכה
  • Ben-Ari, E., and Y. Bilu, eds. 1997. Grasping Land: Space and Place in Contemporary Israeli Discourse and Experience. Albany: SUNY Press.
  • Bilu, Y., Without Bounds: The Life and Death of Rabbi Ya'aqov Wazana. Detroit: Wayne State University Press. 2000.
  • שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2005.
  • אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית, הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, פברואר 2017[22]
  • בעקבות אלחנן: מסע משפחתי, כרמל, 2022.

לקריאה נוספת

עריכה
  • אנדרה לוי (עורך), על מלאכים, שדים ובני אדם, ספר היובל לכבוד יורם בילו, הוצאת רסלינג, 2022

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יורם בילו בוויקישיתוף
ממאמריו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בילו, י., 1982. "מקומו של השד בהסברי מחלות ובעיות בקרב יוצאי מרוקו בישראל. מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי 2, עמ' 102–123. באנגלית: Bilu, Y., 1979. "Demonic Explanations of Disease Among Moroccan Jews in Israel", Culture, Medicine and Psychiatry 3: 363-380.
  2. ^ בילו, י., 1982. "פסיכולוג מתבונן ב'שרי שמן': הקשר בין דיוויניציה והפנוזה באספקלריה יהודית. מגמות כ"ז(3), עמ' 251–261. באנגלית: Bilu, Y., 1982. "Pondering the `Princes of Oil': A New Light on an Old Phenomenon", Journal of Anthropological Research 37(3): 269-278.
  3. ^ Bilu, Y., 1980. "The Moroccan Demon in Israel: The Case of `Evil Spirit Disease'", Ethos 8(1): 24-38.
  4. ^ בילו, י., 1983. "הדיבוק ביהדות: הפרעה נפשית כמשאב תרבותי". מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 2, עמ' 529–563. באנגלית: Bilu, Y., 1985. "The Taming of the Deviants and Beyond: An Analysis of Dybbuk Possession and Exorcism in Judaism", The Psychoanalytic Study of Society 11: 1-32
  5. ^ . Bilu, Y., 1985. "The Woman Who Wanted to Be Her Father: A Case Study of Dybbuk-Possession in a Hassidic Community", Journal of Psychoanalytic Anthropology 8(1): 11-27. Reprinted in: Across the Boundaries of Belief: Contemporary Issues in the Anthropology of Religion, M. Class and M. K. Weisgrau (eds.), Boulder: Westview Press, 1999, pp. 196-210. Reprinted again in: Women, Gender, Religion: A Reader, E.A. Castelli (ed.), Palgrave, 2001, pp. 331-345. Translated into French in: "La Femme Qui Voulait Être Son Père," Cahiers du Judaisme 13: 54-65, 2003.
  6. ^ בילו, י., 2000. "דיבוק, אסלאי, זאר: נבדלות תרבותית ומיקום היסטורי של מחלות איחוז בשלוש קהילות יהודיות". פעמים 85, עמ' 131–148. באנגלית: Bilu, Y., 2003. “Dybbuk, Aslai, Zar:The cultural Distinctiveness and Historical Situatedness of Possession Illnesses in Three Jewish Milieus.” In: Spirit Possession in Judaism, M. Goldish, ed. Detroit: Wayne State University Press, 346-365.
  7. ^ Bilu, Y., 1979. "Sigmund Freud and Rabbi Yehudah: On a Jewish Mystical Tradition of `Psychoanalytic' Dream Interpretation." The Journal of Psychological Anthropology 2(4): 443-463.
  8. ^ Bilu, Y., and A. Abramovitch, 1985. "In Search of the Saddiq: Visitational Dreams Among Moroccan Jews in Israel", Psychiatry 48(1): 83-92.
  9. ^ בילו, י., 1998. "חלומות ומשאלותיו של הקדוש". החוויה הבין-תרבותית, משה שוקד ושלמה דשן, עורכים, ירושלים: הוצאת שוקן, עמ' 77–100 באנגלית: Bilu, Y., 1986. "Dreams and the Wishes of the Saint", in: Judaism Viewed From Within and From Without. Anthropological Exploration in the Comparative Study of Jewish Culture, H. Goldberg (ed.), New York: SUNY Press, 285-314.
  10. ^ Bilu, Y., 2000. “Oneirobiography and Oneirocommunity in Saint Worship in Israel: A Two-Tier Model for Dream-Inspired Religious Revivals.” Dreaming 10 (2): 85-101.
  11. ^ Bilu, Y., 1989. "The Other as a Nighmare: The Israeli-Arab Encounter as Reflected in Children's Dreams in Israel and the West Bank", Political Psychology 10(3): 365-389.
  12. ^ בילו, י., ג. בן-שחר, מ. בר-הלל, 1987. "תוקפם של שיפוטים גרפולוגיים". מגמות 30, עמ' 257–275. באנגלית: G. Ben Shakhar, M. Bar Hillel, Y. Bilu, E. Ben-Abba and A. Flug, 1986. "Can Graphology Predict Occupational Success?" Journal of Applied Psychology 71(4):
  13. ^ Ben-Shakhar, G., M. Bar-Hillel, Y.Bilu, and G. Shefler, 1998. “Seek and Ye Shall find: Test Rusults Are What You Hypothesize They Are.” Journal of Behavioral Decision Making 11: 235-249.
  14. ^ בילו, י., וא. ויצטום, 1994. "רגישות תרבותית בטיפול: קווי הנחיה לעבודה עם מטופלים חרדים", חלק א', שיחות 8 (2), עמ' 114–119. חלק ב', שיחות 8 (3), עמ' 190–199. באנגלית: Bilu, Y., and E. Witztum, 1993. "Working with Jewish Ultra-Orthodox Patients: Guidelines for Culturally Sensitive Therapy." Culture, Medicine and Psychiatry 17:197-233.
  15. ^ Bilu, Y., E. Witztum and O. Van der Hart, 1990. "Paradise Regained: `Miraculous Healing' in the Psychiatric Clinic", Culture, Medicine and Psychiatry 14: 105-127.
  16. ^ בילו, י., וא. ויצטום, 1994. "הציץ ונפגע: על אמונות ופרקטיקות מיסטיות אצל פונים לטיפול פסיכיאטרי ויישומן בטיפול"., אלפיים 9, עמ' 21–43.
  17. ^ Bilu, Y., and Y. Goodman, 1997. "What Does the Soul Say? Metaphysical Uses of Facilitated Communication in the Jewish Ultraorthodox Community." Ethos 25 (4): 1-31
  18. ^ בילו, י., 2000. "ממילה למלה: ניתוח פסיכותרבותי של הבניית זהות גברית בטקסי ילדות בחברה החרדית". אלפיים 19, עמ' 16–46. באנגלית: Bilu Y., 2003. “From Milah (“Circumcision”) to Milah (“Word”):Male Identity and Rituals of Childhood in the Jewish Ultraorthodox Community.” Ethos 32 (2): 172-203
  19. ^ Bilu, Y., 2000. “Circumcision, The First Haircut and the Torah: Ritual and Male Identity in the Ultraorthodox Community of Israel.” In: Imagined Masculinities: Male Identity and Culture in the Modern Middle East, M. Ghoussoub and E. Sinclair-Webb (eds.), London: Saqi Books, pp. 33-64.
  20. ^ בילו, י., "אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית", האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ז. מנהיגות וסמכות בחברה החרדית: היבטים חדשים, קימי קפלן ונורית שטלדר, עורכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד וון-ליר.
  21. ^ Kravel M., and Y. Bilu, 2008. “The Work of the Present: Constructing Messianic Temporality in the Wake of Failed Prophecy among Chabad Hasidim.” American Ethnologist 35 (1): 1-17.
  22. ^ דוד אסף‏, יומן קריאה: על ספרו של יורם בילו 'אתנו יותר מתמיד', בבלוג "עונג שבת", אוגוסט 2018
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=יורם_בילו&oldid=40151441"