יורם לוי פורת
יורם לוי פורת (1939 - 10 בנובמבר 2006) היה מחזאי, במאי ומשורר ישראלי.
 | |
| לידה |
1939 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
10 בנובמבר 2006 (בגיל 67 בערך) ישראל |
| פרסים והוקרה |
פרס היצירה לסופרים עבריים (2006) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהלוי נולד וגדל בתל אביב ואת לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה גאולה. כבר בגיל 18 החלו שיריו להתפרסם בעיתון על המשמר ומאוחר יותר אף החל לפרסם במסגרת זו טור שבועי בו ראיין אמנים שונים וכן ביקורות ספרות[2]. לאחר תקופה קצרה עזב את הארץ לשוודיה ולאחר מכן לארצות הברית שם התמקם בניו יורק. בכל אותה העת כתב מחזות ועבד בבימוי. בתחילת שנות ה-80 חזר לוי לישראל.
בשנת 1985, כתב את המחזה 'אהבתו הראשונה של המורה לטבע' שהוצגה בתיאטרון הבימה. ברגע האחרון, כמה שעות לפני הצגת הבכורה, פסלה המועצה לביקורת סרטים ומחזות ("הצנזורה") את ההצגה מאחר שהיה בה עירום מלא[3]. אך יומיים אחר כך, חזרה בה ואישרה את ההצגה[4][5].
בשנת 1987 ביים את המחזה "אמריקה" שכתב עם שלמה גרוניך שהתבסס על ספרו של פרנץ קפקא (שירי המחזה אותם הלחין גרוניך הופיעו באלבומו קונצרט)[6]. המחזה הופק במסגרת פסטיבל ישראל[7]. במקור ביקשו השניים להעלות את המחזה בברודוויי בסוף שנות ה-70[8].
בשנת 1988, תרגם וביים את המחזה 'סטיות מיניות בשיקגו' של דייוויד מאמט בתיאטרון הסימטה[9].
כתב מספר מחזות ובהם: "הצגת הגולם האחרונה", "אופרת היהודים" ו"שלוש רבעיות" וכן את ספר הילדים "דובי הארנב" לו התלוו איוריו של אמי רובינגר. לוי פרסם שלושה ספרי שירה: "אוניות התה", "העיר התחתית" ו"החיים הם עניין מקומי". על שירתו כתב המשורר והמבקר אורי הולנדר: "פורת הצליח לאלף את מרחב השיר ולהביא בו לידי ביטוי את רשמיו המקוטעים, התמונתיים, הנעים בין סטטיות לדינמיות, במסגרת שרק השירה יכולה לספק לאמן המלים".
בשנת 2006 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובאותה שנה נפטר לאחר מחלה קשה[10].
אחיו של יורם לוי פורת הוא ארנון פורת - משורר ומנכ"ל אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.
ספריו
עריכה- אמריקה - מחווה לפרנץ קאפקא (תל אביב: מודן, 1987)
- שלוש רביעיות: מחזה (תל אביב: תג, תשנ"ו 1995)
- אמצעוני: מסע שמתחיל באמצע ומסתיים בחלזון אחרית הימים (ירושלים: כרמל, תשס"א 2001)
- אוניות התה: שירים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"א 2001)
- העיר התחתית (תל אביב: קשב לשירה, תשס"ד 2004)[11]
- דובי הארנב (רעננה: אבן חושן, תשס"ה 2005)[12]
- החיים הם עניין מקומי (תל אביב: קשב לשירה, תשס"ו 2006)
קישורים חיצוניים
עריכה- יורם לוי פורת, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אורי הולנדר, תקשיב לנגינת הקרקעית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2007
- אורי הולנדר, לחיות ולמות בעיר התחתית, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2006
- מאיה בז'רנו, כי בחושך נמצא הסוד, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
- רות נצר. משהו שביר – על 'אוניות התה' של יורם פורת לוי. פורסם במוסף ספרים של הארץ. 2001. באתר של רות נצר
יורם לוי פורת, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יורם לוי פורת, דף שער בספרייה הלאומית
- יורם לוי פורת, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ השמיים מחכים למוצא פה, למרחב, 21 באפריל 1961
- ^ שיר של פורת, על המשמר, 2 במרץ 1962[1]
- ^ אייל ברטונוב, הצנזורה נבהלה מהמורה לטבע, חדשות, 4 באוגוסט 1985
אירית רותם, דעת קהל, מעריב, 4 באוגוסט 1985 - ^ אייל ברטונוב, ההצגה הזאת לא תהיה שלאגר מטורף, חדשות, 7 באוגוסט 1985
- ^ ביקורת: שוש אביגל, יופיה של ריקנות, כותרת ראשית, 21 באוגוסט 1985
- ^ יוסי עוזרד, מיקי קם שואו, חדשות, 7 ביוני 1987
חיים נגיד, יורם פורת באיזור הדמדומים, מעריב, 10 ביוני 1987 - ^ יובל ניב, "אמריקה": יש הצלחה – אין המשך, חדשות, 9 ביוני 1987
- ^ בן שלו, מתגעגעים לקוקו של שלמה גרוניך, באתר הארץ, 8 בינואר 2010
- ^ שוש אביגל, אומרים "פאק" במקום לנשום, חדשות, 19 באוקטובר 1988
- ^ שירי לב-ארי, 14 סופרים זכו לראשונה בפרס היצירה ע"ש אשכול, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2005
- ^ קציעה עלון, ניצחון (זמני) של המלים על ההוויה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2004
אמוץ גלעדי, אודיסיאה בשתי סירות, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2004 - ^ יעל דר, להקשיב טוב ולא להחמיץ אף מלה, באתר הארץ, 13 ביוני 2006