יותם רימוני
טומי יותם רימוני (1927 – 5 באפריל 2021) היה תעשיין ישראלי, מייסד החברות רימוני תעשיות ורימוני פלסט.
יותם במפעל התבניות מרכיב את אחת התבניות הראשונות בדרך לרבות נוספות לאורך שנות פעילותו | |
לידה |
1927 רומניה |
---|---|
פטירה |
5 באפריל 2021 (בגיל 94 בערך) ישראל |
פעילות בולטת | מייסד החברות רימוני תעשיות ורימוני פלסט |
ביוגרפיה
עריכהיותם נולד בשנת 1927 ברומניה. בשנת 1940 הצליח עם הוריו ואחותו הבכורה להימלט מציפורני הנאצים ולעלות לארץ ישראל. לאחר סיום כיתה ח' הלך לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה במקביל ללימודי ערב בבית ספר מקצועי. לאחר השירות הצבאי בפלמ"ח התחיל את דרכו המקצועית בתעשייה הצבאית (תע"ש). תאונת דרכים הובילה אותו לשיקום ארוך בבית חולים, האחות המטפלת בו, אסתר גליק, הפכה לימים לאשתו ושותפתו בחיים ובקריירה. ביחד הביאו לעולם שלושה בנים: רפי, גדי ודני. המשפחה הענפה השתלבה גם היא במפעל חייו ובתעשייה.
בשנת 1954 עזב יותם את התעשייה הצבאית והקים בית מלאכה בתל אביב, שבו ייצר תבניות להזרקת פלסטיק. בית המלאכה התפתח לחברת רימוני תעשיות שהתאגדה בשנת 1966 וצמחה להיות אחד ממפעלי ההזרקה וייצור התבניות המובילים בישראל. עם צמיחת העסק הצטרפו שלושת הבנים לניהול לצד הוריהם. בשנת 1973 העתיקה רימוני תעשיות את משכנה לפתח תקווה ובשנת 1979, העסק התרחב גם להזרקת מוצרי פלסטיק. בשנת 1994 החברה הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב, נפתח מפעל נוסף בקריית שמונה והפעילות בתחום ההזרקה התרחבה עוד יותר.
בשנת 2000, פרש מתפקיד מנכ"ל רימוני תעשיות, ובנו דני רימוני מונה למנכ"ל במקומו. לאחר פרישתו, התפנה לעסוק בתחביבו – בניית דגמים של מכונות בבית מלאכה קטן שהקים בביתו. דגמים אלו מעטרים את חדר הישיבות במשרדי החברה במודיעין.
בשנת 2017 נחנך משכן החברה החדש במודיעין. המעבר למשכן החדש התרחש בדיוק לקראת יום הולדתו ה-90. בשנת 2020 קרן פימי הצטרפה כשותפה בשליטה משותפת בתמורה ל-150 מיליון ש"ח.
בשנת 2020 כתב בעזרת רעייתו את הביוגרפיה "בעל מקצוע מעולה"[1]
רימוני נפטר ב-5 באפריל 2021 בביתו ברמת חן. לפי צוואתו, לא התקיימה שבעה וכולם נדרשו להתייצב בזמן איש איש בעבודתו. מצבתו הוכנה ממתכת.
קישורים חיצוניים
עריכה- נפרדים מיותם רימוני, באתר PlasticTime, 27 במאי 2021
- יותם רימוני-סיפור היווסדותה של חברת רימוני פלסט, סרטון בערוץ "רימוני פלסט", באתר יוטיוב (אורך: 12:47)
הערות שוליים
עריכה- ^ יותם רימוני, באתר tfarim (באנגלית)