יו לויד-ג'ונס
סר יו לויד-ג'ונס (באנגלית: Hugh Lloyd-Jones; 21 בספטמבר 1922 - 5 באוקטובר 2009)[1] היה קלסיקן בריטי ופרופסור ריג'וס (מלכותי=Regius) ליוונית באוניברסיטת אוקספורד.
 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1922 סנט פיטר פורט, גרנזי  |
|---|---|
| פטירה |
5 באוקטובר 2009 (בגיל 87) וולזלי, ארצות הברית |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת אוקספורד |
| תפקיד |
חבר האקדמיה של אתונה |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חיים
עריכהלויד-ג'ונס למד בבית ספר ווסטמינסטר שם הוא התעניין בהיסטוריה של העת החדשה ובהשפעת מנהל בית ספרו, כריסטי, פיתח עניין בלימודים קלאסיים. [2] למד לתואר ראשון ולימודים מתקדמים בקרייסט צ'רץ' קולג' (Christ Church), באוניברסיטת אוקספורד. מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו ובמהלכה הוא למד יפנית, שירת במודיעין בהודו ודחה הצעה לעבוד בבלצ'לי פארק, ובמקום זאת העדיף לשרת בבורמה. הוא סיים את מלחמת העולם בדרגת סרן.[2]
לויד-ג'ונס המשיך בלימודיו הקלאסיים זכה בפרסים ממספר אוניברסיטאות והיה למשך זמן מה עמית בג'יסוס קולג' (Jesus College), שבאוניברסיטת קיימברידג'. בעת היותו בקיימברידג' התוודע אל אשתו הראשונה, פרנסיס הדלי, סטודנטית ללימודים קלאסיים בניונהאם קולג' (Newnham College), הזוג נישא ב-1953, נולדו להם שני בנים ובת והם התגרשו ב-1981. ב-1951 לויד-ג'ונס שב לאוקספורד שם הוא היה הראשון שהחזיק במשרת ההוראה על שם וורן (E.P. Warren) בקורפוס קריסטי קולג', אוקספורד.[2]
לויד-ג'ונס הנחה תלמידי דוקטורט רבים שהפכו ברבות הימים לבעלי שם. בכללם מרטין ליצ'פילד ווסט. בנאום כניסתו לתפקיד כריג'וס פרופסור (הפרופסור המלכותי) ליוונית ב-1961 הוא קרא לשינוי מתכונתן של בחינות הHonour Moderations בתואר הראשון ולכלול בהן פילוסופיה והיסטוריה עתיקה כמו גם ספרויות ושפות מסורתיות.[1]
ספריו כללו מהדורות ביקורתיות של דיסקולוס של מנאנדרוס (1960) וסופוקלס (1990, ביחד עם נייג'ל וילסון) לOxford Classical Texts, ותרגומים של הפראגמנטים של אייסכילוס (1960) וסופוקלס (2000) ל-Loeb Classical Library.[1]
לויד-ג'ונס היה חבר האקדמיה הבריטית וחבר חמש אקדמיות זרות למדעים (בהן האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים אליה נבחר ב-1978), החזיק בתוארי דוקטור של כבוד מהאוניברסיטאות שיקגו, תל אביב, גטינגן וסלוניקי. הוא פרש מהקתדרה ליוונית אחרי 29 שנים, ב-1989, וקיבל תואר אבירות.[2]
לויד-ג'ונס נישא ב-1982 למארי לפקוביץ', פרופסור אמריטה ללימודים קלאסיים בוולזלי קולג' במסצ'וסטס ושהה בשנותיו האחרונות בביתם בוולזלי שבמסצ'וסטס.
ספריו
עריכה- Lloyd-Jones, Hugh. Blood for the Ghosts: Classical Influences in the Nineteenth and Twentieth Centuries. Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1983.
- ________. Classical Survivals: The Classics in the Modern World. London: Duckworth, 1982.
- ________. Greek Comedy, Hellenistic Literature, Greek Religion, and Miscellanea: The Academic Papers of Sir Hugh Lloyd-Jones. Oxford: Oxford University Press, Clarendon Press, 1990.
- ________. Greek Epic, Lyric, and Tragedy: The Academic Papers of Sir Hugh Lloyd Jones. Oxford: Oxford University Press, Clarendon Press, 1990.
- ________. The Further Academic Papers of Sir Hugh Lloyd-Jones. Oxford: Oxford University Press, 2005.
- ________. Greek in a Cold Climate. London: Duckworth, 1991.
- ________. The Justice of Zeus, 2nd ed. Sather Classical Lectures, no. 42. Berkeley: University of California Press, 1983.
- ________. Mythical Beasts. London: Duckworth, 1980.
- ________. Myths of the Zodiac. New York: St. Martin's, 1978.
- Lloyd-Jones, Hugh, ed. Females of the Species: Semonides on Women. Park Ridge, NJ: Noyes, 1975.
- Lloyd-Jones, Hugh, and Nigel Guy Wilson. Sophoclea: Studies on the Text of Sophocles. Oxford: Oxford University Press, Clarendon Press, 1990.
- ________. Sophocles: Second Thoughts. Hypomnemata, no. 100. Götttingen : Vandenhoeck und Ruprecht, 1997.
- Lloyd-Jones, Hugh, and Nigel Guy Wilson, eds. Sophoclis Fabulae. Scriptorum classicorum bibliotheca Oxoniensis (Oxford Classical Texts). New York: Oxford University Press, 1990.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3
Professor Sir Hugh Lloyd-Jones (Obituary), The Telegraph, 5 October 2009
- ^ 1 2 3 4 Sir Hugh Lloyd-Jones: Regius professor of Greek at Oxford, טיים, October 9, 2009
