יחסי ארצות הברית – דרום אפריקה
| יחסי ארצות הברית – דרום אפריקה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | דרום אפריקה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 1,219,090 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 64,255,651 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 377,782 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 5,879 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית פדרלית | דמוקרטיה נשיאותית |
| שגרירים | |
| לנה מרקס | מינווה ג'והנס מלנגאו |
היחסים בין ארצות הברית של אמריקה לבין רפובליקת דרום אפריקה הם מערכת היחסים שבין ממשלת ארצות הברית והעם האמריקאי לממשלת דרום אפריקה ולדרום אפריקאים.
לארצות הברית יש שגרירות בפרטוריה וקונסוליות ביוהנסבורג,[1] בקייפטאון[2] ובדרבן.[3] שגרירות דרום אפריקה נמצאת בוושינגטון הבירה ויש לה קונסוליות בניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס. שגריר דרום אפריקה בארצות הברית הוא מניווה ג'והנס מלנגאו,[4] ושגרירת ארצות הברית בדרום אפריקה היא לנה מרקס.
היסטוריה
עריכהלפני האפרטהייד
עריכההמגע הרשמי הראשון בין ארצות הברית הצעירה לבין מושבת הכף הבריטית (לימים חלק מדרום אפריקה) היה בשנת 1799 כשארצות הברית פתחה קונסוליה בעיר קייפטאון. לאחר איחוד ועצמאות דרום אפריקה עברה הנציגות האמריקאית הראשית לבירת הרשות המבצעת פרטוריה ב-1930. היא הועלתה לדרג שגרירות ב-1949.[5]
משטר האפרטהייד
עריכהעם הקמת משטר האפרטהייד ב-1948 לא הייתה חריגה דרום אפריקה ביחסה לשחורים: באותה תקופה הייתה נהוגה הפרדה גזעית במדינות רבות בדרום ארצות הברית (חוקי ג'ים קרואו) ואפילו בצבא ארצות הברית הייתה נהוגה הפרדה. אולם שתי הארצות נעו בכיוונים שונים: בארצות הברית התחולל שינוי גדול שהעניק זכויות אזרח לשחורים ואפשר להם תנועה חופשית (התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח) בעוד חוקי האפרטהייד הגבילו את זכויות השחורים ומיעוטים אחרים יותר ויותר. מאידך, בתקופת המלחמה הקרה ארצות הברית ראתה בדרום אפריקה בעלת ברית רבת ערך במאבק עם הקומוניזם. אי לכך היו בתחילת תקופת האפרטהייד קשרים קרובים בין המדינות. בין השאר ארצות הברית שאפה להשתמש באורניום שנמצא בדרום אפריקה לתוכנית הגרעין שלה וחתמה עמה על הסכם שיתוף פעולה גרעיני בימי הנשיא דווייט אייזנהאור.[6] בשנות הששים של המאה העשרים ארצות הברית ראתה בקונגרס הלאומי האפריקני והעומד בראשו נלסון מנדלה משתפי פעולה עם ברית המועצות. לימים נודע ב כי ה-CIA העביר מידע שהוביל ללכידתו ומאסרו של נלסון מנדלה, על פי העיתון הסאנדיי טיימס ב-2016.[7]
עם השנים החל לחץ ציבורי בארצות הברית לפעול לביטול האפרטהייד, בין השאר על ידי סנקציות על דרום אפריקה. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר הטיל הגבלות מסוימות, אך אלה בוטלו על ידי מחליפו רונלד רייגן, שהנהיג מדיניות שקרא לה "מגע בונה" (constructive engagement). שנים רבות ניסו להעביר בקונגרס חוקים שיכפו סנקציות אך הניסיון כשל. לבסוף ב-1986 עבר חוק הסנקציות (Comprehensive Anti-Apartheid Act). רונלד רייגן ניסה להטיל וטו אך הוא בוטל ברוב של יותר שני שלישים מהקונגרס.
הארכיבישוף הדרום אפריקאי ופעיל זכויות האדם דזמונד טוטו תקף בחריפות את יחסו של רייגן למשטר האפרהייד. כשזכה בפרס נובל לשלום ב-1984 אמר "היחסים הקרובים בין פרטוריה לוושינגטון הם תועבה, ובעיקר יחסו של הנשיא רונלד רייגן אל סוגיית האפרטהייד".[8]
אחרי האפרטהייד
עריכהלאחר ביטול האפרטהייד וקיום הבחירות הרב-גזעיות הראשונות במדינה, היחסים בין דרום אפריקה וארצות הברית התהדקו. הארי שוורץ (אנ'), מתנגד למשטר האפרטהייד ששימש כשגריר דרום אפריקה בארצות הברית במעברו של המשטר בדרום אפריקה לדמוקרטיה (1991–1994), נחשב לאחד שפעל למען חידוש היחסים הנאותים בין שתי המדינות. שוורץ דאג לארח ביקור ממלכתי של מנדלה, שהיה עתה נשיא דרום אפריקה, בבית הלבן באוקטובר 1994. עוד קודם לכן, לאחר שחרורו של מנדלה מהכלא ב-1990 הוא הוזמן לביקור על ידי הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש. נוצר שיתוף פעולה במגוון רחב של נושאים מרכזיים בין שתי המדינות. המדינות שיתפו פעולה בתחום מלחמה בטרור, לוחמה כנגד מלחמת האיידס וכן נקשרו קשרים צבאיים. באמצעות הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, ארצות הברית מספקת סיוע לדרום אפריקה כדי לסייע לה לעמוד ביעדי ההתפתחות שלה. בשנת 1997 החלו להתנדב בדרום אפריקה חיל השלום.
בימי הכהונה של נשיא דרום אפריקה תאבו מבקי (1999-2008) נוצרה מתיחות על רקע התנגדותה של דרום אפריקה למלחמת עיראק ולהפלת סדאם חוסיין. בנוסף מבקי תמך בתאוריות קונספירציה סביב מחלת האיידס שהכתה במדינתו והתנגדותו לתוכניות אמריקאיות.[9]
עד שנת 2008, ארצות הברית הגדירה את נלסון מנדלה כטרוריסט.[10] עם זאת, ב-5 ביולי 2008 פנה מנדלה יחד עם חברי הקונגרס הלאומי האפריקני ואחרים על מנת להסיר את מנדלה מרשימת הטרוריסטים של ארצות הברית.
הנשיא ביל קלינטון היה הנשיא האמריקאי הראשון שביקר בדרום אפריקה ב-1998. יורשו ג'ורג' ווקר בוש ביקר ב-2003 ואובמה השתתף בהלוויית נלסון מנדלה בדצמבר 2013.
יחס תושבי דרום אפריקה לארצות הברית
עריכהעל פי דו"ח פרויקט המנהיגות העולמית בארצות הברית לשנת 2012, כ-76% אחוז מהדרום אפריקאים בוטחים במנהיגות האמריקאית, 15% אחוז אינם בוטחים ואילו 9% לא בטוחים בדעתם כלפי המנהיגות האמריקאית.[11]
הגירה
עריכהעד תום האפרטהייד כמעט שלא הייתה הגירה של אוכלוסייה דרום אפריקאית ממוצא אירופאי לארצות הברית. המעטים היו מתנגדי משטר האפרטהייד ורובם דוברי אנגלית (ולא אפריקנרים).[12]
על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית מספר ילידי דרום אפריקה שגרו בארצות הברית בשנת 2011 היה כ-80000.[13]
-
-
נשיא דרום אפריקה נלסון מנדלה עם נשיא ארצות הברית ביל קלינטון -
מזכיר ההגנה של ארצות הברית, ויליאם כהן עם שר ההגנה של דרום אפריקה פטריק לקוטה -
מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי קלינטון עם השרה ליחסים בינלאומיים של דרום אפריקה נקואנה משאבאנה
.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות ארצות הברית בדרום אפריקה (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות דרום אפריקה בארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מידע על קונסוליית ארצות הברית ביוהנסבורג
- ^ מידע על קונסוליית ארצות הברית בקייפטאון
- ^ מידע על קונסוליית ארצות הברית בדרבן
- ^ מידע על שגריר דרום אפריקה בארצות הברית
- ^ U.S. Consulate General Johannesburg, South Africa
- ^ Anna Mart van Wyk, The USA and Apartheid South Africa's Nuclear Aspirations, 1949– 1980 ב: Cold War in Southern Africa: White Power, Black Liberation, בעריכת Sue Onslow, עמ' 56-57
- ^ חשיפה: ה-CIA העביר מידע שהוביל ללכידת נלסון מנדלה, באתר וואלה, 15 במאי 2016
- ^ The dark side of Ronald Reagan
- ^ How the US and South Africa became friends again
- ^ יצחק בן-חורין, למרות פועלו: מנדלה מוגדר "טרוריסט" בארה"ב, באתר ynet, 1 במאי 2008
- ^ U.S. Global Leadership Project Report - 2012 של חברת גאלופ
- ^ South african americans World Culture Encyclopedia
- ^ PLACE OF BIRTH FOR THE FOREIGN-BORN POPULATION IN THE UNITED STATES Universe: Foreign-born population excluding population born at sea more information 2007-2011 American Community Survey 5-Year Estimates