יחס הרבנים לשירות נשים בצה"ל
גיוס נשים לצבא הוא נושא שרבנים הביעו בו את דעתם מאז מלחמת העצמאות וקום המדינה, ובפרט בעקבות חקיקת חוק שירות ביטחון ב-1949 שכלל גיוס חובה לנשים.
.JPG)
בקרב הרבנים החרדים ישנה הסכמה מלאה שגיוס נשים אסור.[1][2] לעומת זאת, הרבנים הראשיים ורבנים דתיים לאומיים נוספים עסקו רבות בסוגיה, ודעותיהם מחולקות למגוון רחב של דעות: ישנם רבנים שאוסרים או מתנגדים לשירות נשים בצבא,[3][4][5][1] כאלה שמתנגדים לחובת גיוס לנשים אך מתירים גיוס מבחירה,[6] ישנם מתירים שירות צבאי אך מסתייגים מתפקידי לוחמה,[7] וישנם כאלה שרואים בכך מצווה ומעודדים את הנשים להתגייס, אף לתפקידי לוחמה.[8][1]
סקירה היסטורית מראה, שבקום המדינה הדעות היו חלוקות בקרב הרבנים של הציונות הדתית. בהמשך התקבעה הדעה שמתנגדת לגיוס נשים לצבא בקרב כמעט כל הרבנים, הפוליטיקאים ובמערכת החינוך. אך החל משנות ה-2000, עם מגמת עלייה באחוזי גיוס של נשים דתיות לצה"ל, התעורר הדיון מחדש, והדעות נהיו שוב חלוקות: תמיכה מצד אחד והתנגדות נחרצת מצד שני.[9]
סוגיה זו מתאפיינת בהיותה סוגיה שקשה להכריע בה בכלים הלכתיים פורמליים, ולכן עיקר הדיון מתקיים בפועל בזירה הערכית, הרעיונית והחברתית.[10][11][6]
רקע חברתי, חוקי והיסטורי
עריכההדיון הרבני בנושא שירות נשים בצה"ל נערך על רקע תהליכי עצמאות ומעורבות גוברים והולכים של נשים במרחבי העשייה והפעולה הציבוריים, תהליך המנוגד למקומן המסורתי של הנשים, מצד אחד, אך גם תהליך שניתן לראות בו תיקון חברתי, דתי ורוחני, מצד שני.[10]
כמו כן, דיון זה נערך על רקע החשש מהאווירה המתירנית, המאפיינת לדעת רבים את מסגרת השירות הצבאי, אך גם על רקע ההכרה בכך שנשים צעירות, בוגרות מוסדות החינוך של הציונות הדתית, מהוות משאב בעל משמעות אסטרטגית לבניית כוחו ועוצמתו של צה"ל.[10]
עוד לפני קום המדינה, היו נשים דתיות שאחזו בנשק והשתתפו בקרבות, בפרט בגוש עציון, אם מתוך אידאולוגיה או מכורח הנסיבות.[12][13] 22 נשים אף נפלו בקרב על כפר עציון.[14]
ב-1949, נחקק חוק שירות ביטחון שכלל גיוס חובה לנשים, ובו נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר.[15] פטור זה נחקק בעקבות התנגדותם של רוב החוגים הדתיים לגיוס נשים לצבא. אך חוגים כמו בני עקיבא והקיבוץ הדתי התנגדו לאפליה לטובה של בנות דתיות ועודדו אותן להתגייס לנח"ל בגרעינים של בני נוער דתיים.[11]
בעשרות השנים הבאות, עלה שיעור הנשים הדתיות שבחרו להצהיר שהן דתיות על מנת לקבל פטור משירות צבאי. עלייה זו גברה בשנות השבעים, בעקבות פתיחת עמותות השירות הלאומי, פתיחת האולפנות - שראשיהן התנגדו לשירות צבאי לנשים, והקלה חוקית בדרך מתן ההצהרה.[16] החל משנות ה-1990, עלה מספר הנשים הדתיות שהתגייסו לצבא על רקע התרחבות ההיצע של מסלולי השירות לנשים ופתיחת מסלולים שאיפשרו לנשים דתיות להתגייס, כגון גיוס מורות חיילות במסגרת האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך; ומסלול גיוס משולב לימודים במדרשה.[17][18]
איתורן של החיילות הדתיות, גיוסן לצבא וליווין נעשו בשיתוף של צה"ל עם עמותת אלומה - צעירים לשם שינוי אשר הפעילה החל משנת 2002 את פרויקט "משרתות באמונה", בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון.[19]
ב-2023 דווח כי אחת מכל חמש בוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסת לשירות בצה"ל. מתוך כלל המשרתות הדתיות בוחרות כ-20% לשרת בתפקידים קרביים.[20] לפי אלומה, 27% מבוגרות החינוך הממלכתי דתי מתגייסות מדי שנה.[19]
רקע - מקרא
עריכה"יוצאי צבא"
עריכהנשים נעדרות כמעט מכל תיאורי המלחמה במקרא, בהתאם לנורמה המקובלת בזמנו לפיה הגברים הם היוצאים למלחמה, הבאה לידי ביטוי בביטוי "יוצאי צבא".[21] רק במספר קטן של מקרים יש התייחסות ישירה לנשים שהיו שותפות במלחמה.[7]
"והיה מחניך קדוש"
עריכהביטוי זה לקוח מספר דברים: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”.[22]
לפי פשוטו של מקרא, פסוק דן בחובה לשמור על ניקיון בתוך מחנה ישראל, היוצא למלחמה.[23] חובה זו נוהגת מתוך כבוד לנוכחות של אלוהים המלווה את מחנה ישראל בעת מלחמה, על מנת להצילו ולהגן עליו בפני אויביו. אך פסוק זה התפרש לעיתים בספרות הבתר־מקראית בהשאלה, כחובה לשמור על קדושה בצבא ולמנוע מצבים העשויים לייצר קשר הדוק בין חיילים וחיילות ולחוסר צניעות.[24][7][דרושה הבהרה]
נשים בפעולות לחימה חד פעמיות: דבורה, יעל אשת חבר הקיני והאישה החכמה שהרגה את אבימלך
עריכהבספר שופטים, דבורה מתוארת כמי שמפקדת על הלחימה, בעקבות אולטימטום של ברק שאמר שאם לא תלך איתו הוא לא ילך למלחמה כלל. שם מסופר גם על השתתפותה של יעל אשת חבר הקיני במאמץ המלחמתי, בכך שרימתה את סיסרא, הזמינה אותו לביתה, נתנה לו חלב שנועד להרדים אותו, ולבסוף נעצה יעל יתד ברקתו והרגה אותו.[25]
דבורה בשירתה עושה חיבור בין הריגת סיסרא לבין השקטת הארץ לארבעים שנה, ובכך משבחת את מעשה יעל. דבורה גם מציינת מימד של השפלה בנפילת האויב בידי נשים, אך לא ברור אם הכוונה לציין שזו השפלה עבור ברק, שהיסס להוביל את המלחמה ולא אזר כוח לעשות זאת בעצמו, עבור סיסרא שנפל ביד אישה או עבור עם ישראל שנאלץ כביכול להסתפק בהנהגה נשית בהיעדר הנהגה גברית ראויה.[26]
בסיפור האישה החכמה מאבל בית מעכה, אישה (ששמה אינו ידוע) משתמשת בתחבולה כדי להביא לרציחתו של שבע בן בכרי שביקש למרוד במלך דוד. האישה פועלת מיוזמתה ועל דעת עצמה, ומצליחה במשימתה, ואף נקראת "האישה החכמה". אך אין בכך התייחסות לאפשרות שנשים יששתפו באופן כללי במאמץ לחימה כלשהו.[27]
בשלש המקרים האלה, ניכר ששותפתן של נשים במלחמה חריגה בהקשר המקראי.[7][28]
רקע הלכתי - ספרות חז"ל
עריכה"אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"
עריכההמשנה במסכת סוטה מתייחסת לאפשרות שנשים יצאו למלחמה. נושא זה מובא בהקשר של רשימת האנשים הפטורים מלצאת למלחמה, ולאחר מכן, המשנה מדייקת:
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצווה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצווה. אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
ממשנה זו עולה שגם נשים מצוות להשתתף במלחמת מצווה. המושג "מלחמת מצווה" מכוון לכמה סוגים של מלחמות: המלחמה של יהושע בכניסתם הראשונה של בני ישראל לארץ ישראל, למלחמת עמלק או למלחמה שמטרתה להגן על ישראל. מלחמת מצווה מוגדרת בניגוד למלחמת רשות, המכוונת להגדיל את שטח הממלכה לצורך כלכלי.
לפי הרמב"ם, כל מלחמה שנועדה להגן על ישראל ("ועזרת ישראל ביד צר שבא עליהם" בלשון הרמב"ם)[29] מוגדרת כמלחמת מצווה. האחרונים דנו בשאלה אם הרמב"ם התכוון רק למלחמת התגוננות, או גם למלחמת מנע מחשש מוחשי של התקפת האויבים.[7]
יש שפירשו שכוונת המשנה היא שנשים מחויבות לתרום למאמץ המלחמתי על ידי הצטרפות ליחידות תומכות לחימה, כגון רפואה ובישול (מובא בשם הרש"ש),[30] אך יש שפירשו שהן מחויבות בכל פעולה שנועדה להגן על ישראל.[7][31]
איסור לבישת "כלי גבר"
עריכהפסוק מספר דברים אומר "לא יהיה כלי גבר על אשה".[32] לפי אחת הדעות המובאות בתלמוד הבבלי במסכת נזיר בשם רבי אליעזר בן יעקב, יש לפרש פסוק זה כאיסור החל על האישה לשאת נשק: "מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר: לא יהיה כלי גבר על אשה".[33]
דעה זו מובאת בתוך ברייתא (משנה שלא נכנסה לקורפוס המשניות של רבי יהודה הנשיא) בניגוד לדעתו של תנא קמא (הדעה התנאית הראשונה המובאת שם בצורה אנונימית) לפיה, האיסור חל רק על בגדים שעלולים להביא לידי בלבול ולידי זנות. לעומת זאת, רבי אליעזר בן יעקב מרחיב את האיסור לכלים המיוחדים לגברים, אף שהם לא נועדו להביא לידי בלבול בין המינים.
בעקבות המשנה, פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שאין לנשים ללבוש שריון. בנוסף, במספר מקורות מדרשיים נאמר שיעל אשת חבר הקיני השתמשה ביתד ולא בנשק כדי להרוג את סיסרא, כדי להימנע מהאיסור הנזכר.
בעיני חלק מהפוסקים, איסור זה מונע מנשים לשרת בצבא. אחרים דחו נימוק זה ממספר טעמים: יש שדייקו מהרמב"ם והשולחן ערוך, שהאיסור חל רק על פרטי לבוש הקשורים למלחמה, ולא על נשיאת כלי נשק. בנוסף, לפי שיטה מרכזית בפסיקה רק כאשר הלבישה נעשית לצורך קישוט היא נאסרה, אך לבישה לצורך תועלתני (כמו הגנה מקור או חום) מותרת. היתר זה התקבל במיוחד בעת צורך או מצווה, ומלחמות ההגנה גם הן מלחמות מצווה. יש שציינו שהגדרת פריט כ"כלי גבר" תלויה בנורמה החברתית, המשתנה לפי הזמן והמקום, ושכיום נשים רבות בארץ ובעולם נושאות נשק. ולבסוף, במצב של פיקוח נפש (סכנת חיים) נדחים כל האיסורים. למעשה, פסיקה רווחת מתירה לנשים הגרות ביישובים לשאת נשק לשם הגנה עצמית, על בסיס צירוף כמה מהנימוקים המוזכרים.[7][28]
שאלת הרלוונטיות של איסור זה לעניין שירות נשים בצה"ל תלוי בתפקיד הנשים בצבא ובשאלה האם יש להגדיר את המצב הביטחוני כפיקוח נפש: יש רבנים שלדעתם ברור שהשירות הצבאי הוא תגובה למצב הביטחוני ומוגדר כפיקוח נפש וישנם רבנים שהדגישו שניתן להוסיף ביטחון על ידי תוספת תקציבית של צבא קבע או מיצוי האפשרות לגייס גברים, ואין להגדיר את המצב כפיקוח נפש, המבטל את כל המצוות והאיסורים שבתורה.[24][34]
"דרכו של איש לעשות מלחמה"
עריכהאמרה זו מובאת ממסכת קידושין[35] ומשתמע ממנה שאין דרכה של אישה לעשות מלחמה, והיא עדות על נורמה חברתית, שלא הובאה בכתבי הפוסקים, ובפועל השתנתה לאורך הדורות.
עמדת הרבנים החרדים
עריכה
מאז הקמת המדינה, הייתה התנגדות נחרצת ועקבית של גדולי הרבנים החרדים לשירות צבאי של נשים, מחשש שהאשה תידרדר מבחינתה אמונית ודתית. בהתבטאויות מפורסמות הגדירו זאת החזון איש והסטייפלר כאיסור של ייהרג ואל יעבור. להתנגדות הזאת הצטרפו רבנים בולטים, ביניהם הרב צבי פסח פרנק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב יחזקאל אברמסקי והרב שך. גם רבנים חרדים ספרדים קיבלו עמדה זו, ביניהם הבאבא סאלי, הרב בן ציון אבא שאול, הרב יהודה צדקה, הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו.[2]
התנגדות זו כוללת כמעט תמיד התנגדות דומה לשירות לאומי ולוותה בדגש על "האיסור המוחלט" החל על גיוס נשים ואף בשיוך איסור זה לקטגוריה של "ייהרג ואל יעבור" ובקריאות למסירות נפש בהתנגדות זו.[2]
עמדת הרבנות הראשית
עריכההרבנות הראשית התנגדה להטלת חובת גיוס על נשים מאז עליית הנושא לפרק.
כבר בסוף 1947, טרם הקמת המדינה, פנתה הרבנות הראשית לסוכנות היהודית בבקשה להימנע מהטלת גיוס חובה על נשים. בקשתם נענתה. ב-1948 נפגש הרב הרצוג עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, כדי לבקש שצו הגיוס לא יחול על נשים נשואות, ורווקות תוכלנה להימנע מגיוס מטעמים דתיים. ב-1949 הודיעה מועצת הרבנות הראשית על התנגדותה לחוק המחייב נשים להתגייס. ב-1951 נפגשה משלחת רבנים בראשות הרב הרצוג עם ראש הממשלה ושר הביטחון ודרשה ממנו לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל, ודתיות בפרט. לאחר שבקשתם נדחתה, הוציאה הרבנות הראשית הכרזה: "הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט”. בשנים שלאחר מכן המשיכה הרבנות להיאבק על מתן פטור מגיוס צבאי, כמו גם מחובת שירות לאומי, לנשים דתיות המצהירות על דתיותן.[36]
המאבק של הרבנות הראשית והמפגלות הדתיות, שהצליחו לקבוע בחוק שחרור של נשים דתיות, הביאו במבוכה את מחנכי תנועת בני עקיבא, שאימצה את המסגרת הצבאית של הנח"ל הדתי והכווינה אליה את כל בוגריה. ההנהלה הארצית של התנועה פנתה למועצת הרבנות הראשית בעניין וקיבלה תשובה חיובית, לפיה רשאיות חברות התנועה לשרת בצה"ל במסגרת הנח"ל הדתי מרצונן. ב-1976, פנה שוב מזכ"ל התנועה לרב הראשי הרב שלמה גורן בנושא בעקבות שאלות חוזרות, ונענה שהתשובה עדיין תקפה.[37][38]
הרבנים הראשיים הרב גורן והרב עובדיה יוסף התירו לתלמידות כיתה י"א להתאמן בנשק במסגרת הגדנ"ע, וכן התירו לנשות חינוך ותלמידות להתאמן בנשק ולשאתו בעת שמירה.[39] בנוסף, קיימים מכתבים מהרבנים הראשיים הרב אונטרמן והרב גורן המתירים לנשים הבטוחות בחוזקן הדתי להתגייס לצבא אם הן רוצות בכך בעצמן.[40][41]
תמורה בגישה חלה בזמן כהונתם של הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב אליהו. בשנת 1984 נודע למזכ"ל תנועת בני עקיבא שהרבנים הראשיים עומדים להוציא הוראה נגד גיוס נשים לנח"ל הדתי. בני עקיבא שלחה משלחת לרבנות הראשית, שכללה מלבד המזכ"ל את הרב אברהם צוקרמן והרב חיים דרוקמן, ובעקבותיה נמנעו הרבנים הראשיים מלהוציא פסק בנושא באותה עת.[42] אך בשנים שלאחר מכן הוציאו הרב שפירא והרב אליהו הודעות ותשובות האוסרות על שירות נשים בצבא בכל מסגרת שהיא, תוך הסתמכות על הכרזת מועצת הרבנות משנת 1951; ובתשובה משנת 1992 הם אסרו במפורש גם את הגיוס לנח"ל: ”הוראת הרבנות הראשית בדבר איסור גיוס בנות לצבא, כוללת גם מורות חיילות וגיוס לנח"ל”.[43][44][45][34] בשנת 2014 הוציאה מועצת הרבנות הראשית, בראשות הרבנים הראשיים הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, החלטה האוסרת על בנות להתגייס לצה"ל, כשהיא מסתמכת גם היא על הכרזת מועצת הרבנות משנת 1951.[46]
עמדתם של רבנים בולטים בציבור הדתי לאומי
עריכהלצד העמדה השוללת, היו רבנים בולטים שהביעו בדרכים שונות תמיכה בשירות נשים בצה"ל באופנים מסוימים.
הרב הרצוג
עריכההרב הראשי האשכנזי הראשון למדינת ישראל, יצחק אייזיק הלוי הרצוג, התייחס לשאלה בזמן מלחמת העצמאות. הוא כתב שאין בנשיאת נשק לנשים במסגרת צבאית בעיה מצד איסור לא ילבש. על פי דברי הרמב"ם והמנחת חינוך כתב שנשים יוצאות למלחמות מצווה, ובהן מלחמת השחרור, ודחה את דברי הרדב"ז שפירש שנשים אינן יוצאות למלחמת מצווה או רק מסייעות ללוחמים בהבאת מים ומזון.
עם זאת, הסביר שהרבנות הראשית לישראל לא אמרה בעניין זה היתר, מחשש לבעיות של צניעות - כלומר חוסר שמירה על גבולות התנהגות נאותים בין נשים לגברים, או השתתפות באינטראקציות שיש בהן חושפנות או אינטימיות אסורה. הוא הוסיף שאם בפלוגות דתיות אפשר לקבוע סדרים שימנעו בעיות אלו אין הוא רואה בכך שום איסור, אך הרבנות שללה גיוס חובה של נשים, מכיוון שקשה לקבוע בכך גדרים. לבסוף כתב שבנות שרוצות להתנדב למשמר העם תוך כדי נשיאת נשק אינן עוברות על שום איסור ומקיימות מצווה גדולה.[47]
הרב צבי יהודה קוק
עריכההרב צבי יהודה קוק סבר באופן עקרוני שנשים חייבות להשתתף במלחמת מצווה, על פי דברי המשנה, הרמב"ם והמנחת חינוך. את מלחמות צה"ל הגדיר כמלחמות מצווה. הוא ציין שהרדב"ז פירש בדברי הרמב"ם שהנשים רק מסייעות ללוחמים בהבאת מים ומזון, אך כתב ששאר הראשונים והמפרשים לא פירשו כמותו, ואמר שפשוט שהרמב"ם התכוון לכל תפקידי המלחמה.[31]
עם זאת, העיר הרב צבי יהודה קוק שבצבא ישנם חששות להתנהגות בלתי צנועה (כלומר כזו שאינה שומרת על הגבולות הראויים בין נשים לגברים), ואמר שייתכן שהשיקול משתנה אינדיבידואלית בין אישה לאישה. עם זאת, הוא דחה את הטענה שבימי חז"ל נורמות ההתנהגות היו טובות יותר ושהיום הדור מקולקל יותר, ולכן יש לשנות את הפסיקה.[48][49]
למעשה כתב שהוא מעוכב הוראה, מפני הוראתם של רבנים חשובים ששוללים לחלוטין גיוס נשים. הוא אמר שהוא אינו מבין את דעתם, אבל גם אינו רוצה לצאת נגדם. את השואלים הפנה לרבנים הראשיים, ובפועל עודד הליכה לשירות לאומי בעקבות פסיקתם. על בסיס דברי הרדב"ז, החשיב זאת כהשתתפות בחובת המלחמה.[50]
הרב שאול ישראלי
עריכהבשנים 1952–1954 התפרסמו בקובצי "התורה והמדינה" מאמרים הלכתיים בעד ונגד גיוס נשים. הרב שאול ישראלי, עורך הקובץ, העיר הערות על המאמרים, בהם שלל את נימוקי האוסרים. בין היתר כתב שנשים חייבות במלחמת מצווה, שאין בנשיאת נשק קל לנשים איסור "לא ילבש", ושהלכות הצניעות תלויות בנורמות חברתיות, ורק במקום בו נשים אינן יוצאות מהבית יש לאסור גיוס חובה מטעמי צניעות.[51]
הוא הביע את עמדתו לפיה במקום לשלול את כל רעיון גיוס הנשים, היה ראוי להשתדל לכוון אותן למקומות בו יוכלו למלא את חובת גמילות החסד, לאור הצורך המשווע בכוח אדם בצבא.[52] באופן פרטי אף הביע תמיכה בנשים דתיות שהתנדבו מרצונן להתגייס לצבא.[53]
הרב שלמה גורן
עריכהמזכירו האישי של הרב שלמה גורן, ר' זלמן קויטנר, כתב:
- ”כב' הרב הראשי לישראל קבע בזמנו כי כל בת דתית המרגישה כי ערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים, יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל ורצוי ביחידה דתית אם ניתן”.[40]
במקרים פרטניים קיימות עדויות של נשים דתיות שהרב גורן התיר להן להתגייס. גם בתו התגייסה, כשבראיון לעיתון הארץ הוא הסביר שלמרות התנגדותו הכללית לגיוס בנות, הוא החליט שכל עוד קיים גיוס כזה בתו לא תפקד ממנו, בשל מעמדו הייצוגי כרב הראשי לצה"ל.[54]
הרב אונטרמן
עריכהמזכירו האישי של הרב איסר יהודה אונטרמן, ר' אברהם בידרמן, כתב בשמו של הרב אונטרמן:
- ”לעומת זה אם בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה, כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על תומתה וחרות מלאה בהתנהגותה והנהגותיה. ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי ניסיונות-אין הרבנות מוחה בידה”.[55]
תנועת נאמני תורה ועבודה
עריכהתנועת נאמני תורה ועבודה תמכה מראשיתה בגיוס נשים דתיות לצה"ל ואף הוציאה לאור ספר עיון הלכתי בנושא, שפורסם בשנות ה-1980, ונכתב על ידי יו"ר התנועה יחזקאל כהן.[51][56][57]
ארגון רבני ורבניות בית הלל
עריכהב-2014, ארגון בית הלל - הנהגה תורנית קשובה פרסם מסמך בו הוא ביקש לעודד כל בת לשרת את המדינה במקום שבו תוכל לתרום תרומה מרבית, בשירות לאומי או בשרות צבאי, בהתאם לכישוריה ולאופייה. רבני ורבניות הארגון קראו לחשיבה מחודשת ופתוחה, השוקלת בצורה עניינית את שני המסלולים העומדים לרשות האישה הדתית.
במאמרם, הם בקשו לתת עוגן הלכתי לצעירות שהחליטו לשרת בצבא וקבעו שהן מקיימות מצווה חשובה. הם ביססו עמדה מתירה זו על החשיבות ההלכתית של נתינת כתף לקיום המדינה וביטחון תושביה, אם כקיום של מלחמת מצווה, של הצלת נפשות או גמילות חסדים. כמו כן, התמודדו עם טענות קודמיהם בדבר האיסור החל על האישה לשאת כלי נשק, הדאגה לצניעותה והנזק הרוחני הצפוי לה.[7]
בשנת 2024, הארגון פרסם נייר עמדה חדש בעקבות מלחמת חרבות ברזל, שבו כתבו חברי הארגון כי שירות נשים בצה"ל הוא מצווה.[58]
הרב אהד טהרלב
עריכההרב אהד טהרלב, ראש מדרשת לינדנבאום – הכוללת תוכנית "הדס" המשלבת לימודים במדרשה עם שירות צבאי מלא – משנת 2003, יצא בעקבות מלחמת חרבות ברזל בקריאה כי נשים יכולות וצריכות להשתלב במערך הלוחם של צה"ל. עם זאת, הוא הדגיש שהוא מצדד ביחידות מגדריות ולא ביחידות מעורבות.[59][60]
ספרי הדרכה לחיילות דתיות
עריכהבשנת 2017, הרב אלי רייף הוציא ספר הדרכה לחיילת הדתית "שלום בחילך", ספר ראשון מסוגו שמכיר במושג "חיילת דתית" ונועד להעניק לה הדרכה הלכתית ותורנית, תוך התייחסות לאתגרים הקשורים למפגש בין ההלכה לחיי הצבא.[61][62]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 הרב שמואל שפירא, מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014
- ^ 1 2 3 נעמה גרין, גיוס נשים לצבא, באתר הידברות
- ^ שלמה אבינר, הרב אבינר: טענות מזוייפות של בנות מתגייסות, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2017
- ^ דניאל סגרון, גיוס בנות לצבא - לא הכל הלכה, באתר כיפה, 10 בנובמבר 2016
- ^ יועזר אריאל, גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב, באתר "סרוגים", 22 בפברואר 2014
- ^ 1 2 יוחנן בן יעקב, הרבנות הראשית איננה אוסרת על בנות להתגייס לצה"ל, באתר נאמני תורה ועבודה, 2023-11-22
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 שירות משמעותי לנשים בשירות לאומי ובצה"ל – חוות דעת רבני בית הלל, באתר בית הלל - הנהגה רבנית קשובה, 11 ביולי 2018
- ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016
- ^ צביקי נוימן, שינויים ביחס של הציונות הדתית לגיוס נשים לצה"ל, עבודת גמר לתואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2016
- ^ 1 2 3 יצחק בן-דוד, גיוס בנות דתיות לצבא, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 04 בפברואר 2014
- ^ 1 2 ידידיה שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כץ, ניר קדר, כשיהדות פוגשת מדינה, ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015, עמ' 282
- ^ חן מלול, האם שנשארה להגן על גוש עציון, באתר הספרנים, 2017-04-27
- ^ ניצן צבי כהן, "נשים אידיאליסטיות, שהגיעו לארץ וביקשו לבנות חיים": אנדרטה חדשה ל-22 הלוחמות שנפלו בכפר עציון, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 25 באפריל 2023
- ^
הודיה כריש חזוני, "מספר הנופלות הגבוה בתולדות ישראל": לראשונה, אנדרטה לזכר הנופלות בגוש עציון, בעיתון מקור ראשון, 25 באפריל 2023
- ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949 - ^ מרדכי בר-לב, ידידיה כהן, שלמה רוזנר (ע), במשך היובל: חמישים שנות תנועת בני-עקיבא בישראל, תרפ"ט-תשל"ט, תל אביב: תנועת בני עקיבא בישראל, 1987, עמ' 179
- ^ אורלי לוטן ויובל וורגן, שירות בנות דתיות בצה"ל: תמונת מצב ומדיניות מערכת החינוך, 8 בפברואר 2007
- ^ אלעד שמחיוף, מהאולפנה לבקו"ם: מאבק החיילות הדתיות, באתר מאקו, 5 במרץ 2024
- ^ 1 2 תוכנית משרתות באמונה, באתר אלומה
- ^ טלי פרקש, "הולכות נגד הזרם": הדתיות מתגייסות יותר, גם לתפקידי לחימה, באתר ynet, 23 במאי 2023
- ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק ג'
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ט"ו
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ד
- ^ 1 2 יועזר אריאל, לשאלת גיוס בנות לצה"ל, אמונת עתיך 105, תשע"ה, עמ' 88–96
- ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק כ"א
- ^ ישראל רוזן, דבורה וברק: זוג שופטים 'הפכי', מגדים מ', סיוון תשס"ד
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ', פסוקים ט"ז–כ"ב
- ^ 1 2 גיוס נשים לצבא, באתר מכון התורה והארץ
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה א'
- ^ הרב דב ליאור, נשים בשירות צבאי, באתר ישיבה, ז חשוון תשע"ג
- ^ 1 2 הרב צבי יהודה קוק, שיחות הרב צבי יהודה - בניין הבית, ספריית בית אל, עמ' 56
- ^ ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נ"ט, עמוד א'
- ^ 1 2 איתם הנקין, גיוס נשים וחתנים לצבא, אסיף ט, 2016, עמ' 30
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד ב'
- ^ הרב שמואל כ"ץ, "יומן פעילות" של הרבנות הראשית, הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנים לייסודה ג, תשס"ב, עמ' 1311, 1319, 1328, 1338, 1343, 1346 ו-1348.
- ^ מרדכי בר-לב, ידידיה כהן, שלמה רוזנר (ע), במשך היובל: חמישים שנות תנועת בני-עקיבא בישראל, תרפ"ט-תשל"ט, תל אביב: תנועת בני עקיבא בישראל, 1987, עמ' 178 ו-358.
- ^ יחזקאל כהן, גיוס בנות ושרות לאומי - עיון בהלכה - השלמות ותוספות, תשנ"ג, עמ' י
- ^ הרב שמואל כ"ץ, הרבנות הראשית ומערכת החינוך הדתי, הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנים לייסודה ב, תשס"ב, עמ' 603. הרב שמואל כ"ץ, "יומן פעילות" של הרבנות הראשית, הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנים לייסודה ג, תשס"ב, עמ' 1423.
- ^ 1 2 מכתב מיום ט"ז בטבת תשמ"ב 11/1/1982
גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016 - ^ יחזקאל כהן, גיוס בנות ושרות לאומי - עיון בהלכה - השלמות ותוספות, תשנ"ג, עמ' ו-ט
- ^ אלישיב רייכנר, הנני, משכל (ידיעות ספרים), 2018, עמ' 194–195
- ^ הרב שמואל כ"ץ, "יומן פעילות" של הרבנות הראשית, הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנים לייסודה ג, תשס"ב, עמ' 1451, 1477, 1458, 1477.
- ^ הרב מרדכי אליהו, שירות לאומי לבנות
- ^ הרבנות הראשית על גיוס נשים, באתר ערוץ מאיר, 2021-01-27
- ^ חיים לב, מועצת הרבנות אוסרת על גיוס בנות דתיות לצה"ל, באתר www.inn.co.il, ח' בשבט תשע"ד
- ^ שו"ת הגרי"א הרצוג, אורח חיים סימן נב, עמ' רמ–רמה
- ^ חגי שטמלר, עין בעין: משנתו של הרב צבי יהודה קוק, מכללת הרצוג - תבונות, 2020, עמ' 207-208
- ^ הרב צבי יהודה קוק, שיחות הרב צבי יהודה - בניין הבית, בית אל, עמ' 57-58
- ^ הרב חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 207. שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 59
- ^ 1 2 יחזקאל כהן, גיוס בנות ושרות לאומי – עיון בהלכה, הקיבוץ הדתי, תשמ"ב
- ^ התורה והמדינה 1952 תשי"ב, באתר היברובוקס. נדפס מחדש בתוך: בצומת התורה והמדינה: מבחר מאמרים מתוך קבצי "התורה והמדינה", כרך ג, אלון שבות: מכון צומת, 1991, עמ' 235, הערה 7
- ^ יצחק רונס, משנתו ההלכתית של הרב שאול ישראלי, עמ' 61
- ^ יוני גרין, הרב שלמה גורן בראיון ל’הארץ’ לפני 40 שנה: “אני נגד גיוס בנות לצה”ל”, באתר חרדים10, 1 ביוני 2017
- ^ הרב אהד טהרלב, האם מותר לבת דתית לשרת בחיל המודיעין (עמ' 11), באתר בית הלל
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, תנועת נאמני תורה ועבודה: בעד גיוס בנות, באתר ערוץ 7, 16 בדצמבר 2013
- ^ יפעת סלע, בנות דתיות בהחלט יכולות לשרת בצה”ל, באתר נאמני תורה ועבודה, 25 באוגוסט 2009
- ^ גיוס נשים לצה"ל – עמדת בית הלל – בית הלל – הנהגה תורנית קשובה
- ^ משה ויסטוך, הרב טהרלב: "נשים לוחמות? עם מעטפת נכונה השמיים הם הגבול", באתר וואלה, 22 בפברואר 2024
- ^ נועה שטרנברג, הרב הבכיר מפתיע: "רוצה לראות נשים בתפקידי לוחמה", באתר כיפה, 5 בדצמבר 2023
- ^ אברהם סתיו, ביקורת ספרים: 'שלום בחילך', באתר ערוץ 7, 12.12.2017
- ^ הרב אלי רייף, שלום בחילך: הלכות והליכות לחיילת הדתית
