ימאנז'ה
ימאנז'ה (Iemanjá) היא אלת הים והגלים בדת הקנדומבלה ובדתות אפרו-ברזילאיות נוספות ומקורה בדתות הפולחן שבמערב אפריקה שם הימאנז'ה היא אלת המים המתוקים.
מקור
עריכהדמותה של ימאנז'ה צמחה בדת היורובה במערב אפריקה בעיקר בניגריה, ובאנגולה. על פי היורובה, לימאנז'ה אין תפקיד מרכזי כל כך והיא אחראית על מי הנהרות והנחלים ועל המים המתוקים, והיא מתוארת כאישה עירומה בעלת כובע עץ בצורת קערה שנמצאת בהריון תמידי.
בברזיל
עריכהבברזיל ימאנז'ה היא אלת הים והגלים וגם יצורי המים. האלה מתוארת כאישה יפה, מלאת עצמה ומסתורין, ולכן מלבד זה שהיא אלה חזקה היא גם אישה יפה ומאמיניה מתייחסים אליה כאל אלה, כאם וגם כמאהבת. בתרבות המלחים והדייגים בברזיל טביעה של מלחים נחשבת כמנוחת עולמים יחד עם אלת הים. ימאנז'ה היא אשתו של אושלה והיא אם האלים ובנה הוא אל המלחמה אוגום על פי המיתולוגיה האפרו-ברזילאית. דמותה היא המרכזית ביותר במיתולוגיה והיא בעלת שמות רבים ונקראת על פי אירועים וקבוצות שונות, כלומר שבזמן טקסי פולחן היא מכונה "האם והמלכה של המים", בהקשר של מוות היא מכונה יותר אינאי או הנסיכה איוקה כלומר "המלכה של הארצות מעבר לאופק", הנשים מכנות אותה בשם דונה מאריה והמלחים מכנים אותה ז'אנינה כלומר "ימאנז'ה אם המצולות".
הימאנז'ה מופיעה בהתגלמותן של דמויות שונות - לעיתים כאישה זקנה וחכמה, לעיתים כאישה בעלת רגל צולעת ולפעמים כאישה יפה רוקמת מזימות המחזיקה את חרבו על בנה. דמותה הייתה שולית באפריקה, אך התפילות שהביאו השחורים ששרדו את המסע באוניות לברזיל לעבדות שיבחו את אלת הים והיא נהפכה לאם בני הילידים האפרו-ברזילאים.
טקסים וחגים
עריכהחודש פברואר הוא חודש שבו נערכים טקסים דתיים שונים לכבוד ימאנז'ה גם בכנסית בונפים שבסלבדור ואחר כך על החופים ברחבי צפון מזרח ברזיל יוצאות סירות המשליכות מנחות אל הים, במנחות דברים סימבולים המבטאים את הבקשה כשכל חלק מביעה משהו וכולל פרחים, נרות, קמעות, מאכלים, נוצות, ביצים ועוד. הגלים מסמלים את שערה של האלה ואם המתנה חוזרת אל החוף זה סימן שימאנז'ה דחתה את המתנה ושעתידה להיות שנה לא טובה. בריו דה ז'יינרו נערך פולחן אומבנדה דומה לכבוד ימאנז'ה והוא נחגג כחלק מחגיגות הסילבסטר בו נערך פולחן דומה.
ימאנז'ה בתרבות ובפולקלור
עריכהמלבד הטקסים והאמונה הדתית, דמותם של האלים השונים, בייחוד של ימאנז'ה חדרו עמוק מאוד לתרבות הברזילאית, ז'ורז'י אמאדו הוא הסופר הבולט ביותר, שנהג לחבר בספריו רומנים ואמירות שונות יחד עם טקסי פולחן הקנדומבלה והביא תיאורים שונים של דמותה ימאנז'ה בייחוד ב"דונה פלור ושני בעליה". בספרו "ים המוות", סיפר אמאדו על תרבות המלחים והדייגים בחופים ואמונתם בימאנז'ה. סירדנה, היא סגנון מוזיקה שמדבר על מלחים ותרבות יורדי הים עם כוחות האלים במיוחד של ימאנז'ה, גם דוריבאל קאיימי כתב שירים שמתעסקים בכך, מלבד כל האלה ישנם מזמורים רבים קיימים בעת ביצוע טקסים המיועדים לימאנז'ה, כמו גם כלי נגינה ייחודים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
שירי תפילה לימאנז'ה, סרטון באתר יוטיוב- ימאנז'ה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
