ימת חול
ימת חול (גם עֶרְג) היא אזור גדול ושטוח למדי של מדבר המכוסה בחולות נודדים, ומאופיין במיעוט צמחייה או בהיעדרה כליל[1]. המונח הלועזי erg מקורו בערבית (עַרְק, عرق; "קרקע חולית") של תושבי הסהרה, שבדומה להרבה מונחים הקשורים למדבר השתרשו בספרות המקצועית, מפני שרוב החוליות בעולם נמצאות בסהרה ובחצי האי ערב.
המונח מתייחס לאזורים מדבריים שמכילים יותר מ-125 קילומטרים רבועים של דיונות, ובהם החול מכסה לפחות 20% מהשטח הכללי. הגדול שבמדבריות העולם הוא מדבר סהרה המתפרש על פני 9,000,000 קמ"ר ומכיל מספר ימות חול[2]. ימת החול הרציפה הגדולה בעולם היא הרֻבּע אל-ח'אלי ('הרֶבע הריק') בחצי האי ערב ושטחה מגיע ל-650,000 קמ"ר. הדעה הרווחת היא שכ-85% מהחול הנייד בעולם נמצא בימות חול שגודלם עולה על 32,000 קמ"ר.
תיאור
עריכה
ימות חול מרוכזות בין קווי רוחב 20° ל-40° בהמיספירות הצפונית והדרומית, וכוללים אזורים שעוברות בהן רוחות הסחר. ימות חול פעילות, מוגבלות לאזורים שבהם כמות המשקעים עולה על 150 מ"מ בשנה. הגדולות שבהן מצויים בצפון ודרום אפריקה, מערב אסיה ומרכז אוסטרליה. ימות חול ושדות דיונות נוצרים על פי רוב במקומות שופעי חול יבש ומשוחרר כמו ואדיות, דלתה, מישורי הצפה, אגמים שיַבשוּ וחופים. כמעט כל ימות החול הגדולות ממוקמות במורד הרוח ממישורים וערוצי נהר יבשים, שלא יכלו לקיים צמחייה ולכן היו נתונים לסחיפה מתמשכת של הרוח. חול ממקומות כאלו נודד עם כיוון הרוח ונערם לדיונות גדולות במקומות בהם התנועה נחלשת ואף נעצרת בשל חסמים טופוגרפיים. נדידת החול עשויה להרחיק מאות ואלפי קילומטרים ממקום המוצא, ומשך התהליך אורך לפחות כמיליון שנים. כך נוצרו מדבריות חול כגון חצי האי ערב, ימת מורזוק בלוב[3],
מדבר סימפסון ומדבר החול הגדול באוסטרליה.[4]
ימות חול מחוץ לכדור-הארץ במערכת השמש
עריכה
ימת חול היא מאפיין גאולוגי שיכול להימצא על כוכבי לכת בהם האטמוספירה מסוגלת לייצר שחיקה רוחית חזקה על פני הקרקע למשך תקופות ארוכות ולהביא כך להיווצרותו ולהיערמותו של חול. ידועים כיום שני כוכבי לכת במערכת השמש מלבד כדור הארץ, בהם מצויים ימות חול: נוגה ומאדים, וכן טיטאן, אחד מירחיו של שבתאי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ימת חול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Issaouane Erg, Algeria". NASA Earth Observatory. נבדק ב-2006-05-18.
- ^ Spector, Christy (24 בספטמבר 2001). "Soil Forming Factors". NASA Goddard Space Flight Center. אורכב מ-המקור ב-2006-08-28. נבדק ב-2006-05-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Glennie, K.W. 1970. Desert sedimentary environments: Developments in sedimentology 14, Enclosure 4. New York: American Elsevier Publishing Co.
- ^ Wilson, I. 1971. Desert sandflow basins and a model for the development of ergs. Geographical Journal, v. 137, Pt. 2, pp. 180-199.