יסמין גודר

כוריאוגרפית ורקדנית ישראלית

יסמין גודר (נולדה ב-1973) היא כוריאוגרפית ורקדנית ישראלית.

יסמין גודר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1973 (בת 51 בערך)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה מחול מודרני, מחול עכשווי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.yasmeengodder.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

יסמין גודר נולדה וגדלה עד גיל 14 בירושלים. בילדותה למדה ריקוד בחוג אצל חסיה לוי-אגרון ובלט אצל יעקב ליפשיץ בירושלים. הופיעה לראשונה בגיל שש-שבע בימק"א ירושלים בהופעת סוף שנה בחוג[1].

ב-1984 עברה עם הוריה לניו יורק. ובגיל 14 לבית הספר העירוני לאומנויות של ניו יורק (Performing High School), עליו התבססה הסדרה "תהילה" שם החלה ליצור, יצירתה הראשונה שאבה השראה מכתביו של אדמון ז'אבס. במקביל זכתה במלגת לימודים בבית הספר של מרתה גרהם בניו יורק, בו רקדה כל סוף שבוע, בגילאים 14–17. עם סיום לימודיה שבה לישראל, אך חזרה לארצות הברית למשך שלוש שנים לצורך לימודים אקדמיים. גודר עשתה תואר ראשון במחול בבית הספר לאומנויות על-שם טיש באוניברסיטת ניו יורק, בו התחילה להציג את עבודותיה לראשונה. במקביל ותוך כדי הלימודים, התחילה להציג בתיאטרונים שונים. בנוסף לכך למדה במוסדות שונים מחוץ לאוניברסיטה שהידוע בהם הוא Movement Center, מקום שמגיעים אליו מורים שונים עם גישות מבוססות וגם אלטרנטיביות במחול[1].

גודר סיימה את לימודיה האקדמיים ב-1997 וכבר בשנת 1997/6 הציגה את עבודותיה במספר מקומות. המקום הראשון בו הציגה יצירה שלה וגם רקדה בה היה Gowanus Arts Exchange. אחר-כך הזמינו אותה להציג עבודה ב-Duncan Center, פראג. בשנה האחרונה ללימודיה עבדה על הערב A Car and a Bandge. אחר-כך הזמינו אותה ליצור חצי ערב של היצירה Split Stream. בשלב הבא יצרה שתי יצירות: האחת סולו בשם "הקיר של אינה" והשנייה Ding Ding Round Zero. ב-1999 בן-זוגה איציק ג'ולי עבר לישראל ועבד בתיאטרון חיפה וגודר התקבלה ל"גוונים במחול" 1999, והציגה בה את "הקיר של אילנה", היצירה הראשונה שיצרה בישראל. בעקבות זאת הוזמנה לעשות עבודה ל"הרמת מסך" ויצרה את I Feel Funny Today ו"שדות ירוקים", שהוצגו ב"הרמת מסך" בשנת 2000, שנעשתה עבור להקת בת-שבע[2]. ב-2001 יצרה את "אולם" עבור סדרת "בימת מחול" בתיאטרון תמונע[3]. "אולם" הוצגה גם בניו יורק ובבודפשט[4].

גודר היא המנהלת האומנותית של להקת המחול שלה. היא מלמדת מחול מאז ששבה לישראל. לימדה בבתי ספר שונים לאומנויות, ביניהם האקדמיה למחול. לימדה שנים רבות בביכורי העיתים. ב-2007 פתחה את סטודיו יסמין גודר, במרכז מנדל לתרבות ביפו וכיום כל פעילותה מתרכזת שם. שם ממוקמים משרדי הלהקה, גודר עורכת שם חזרות ומלמדת שם בשיתוף עם "מנוע חיפוש", מרכז להוראת התיאטרון, אותו הקים ומנהל איציק ג'ולי[5].

בשנת 2002, יצרה את "פתאום ציפורים", יצירה לארבע נשים שעלתה בתל אביב ובבודפשט. וב-2008 הוזמנה להופיע עם המופע שוב באירופה[6]. באותה שנה יצירתה "אני רעה אני", הוזמנה להשתתף בפסטיבל המחול הבינלאומי בוופרטל, גרמניה, שאוצרה פינה באוש[7].

בשנת 2014, יצרה גודר את היצירה CLIMAX בהזמנת מוזיאון פתח תקווה לאמנות. היצירה נוצרה עבור חלל המוזיאון כחלק מהתערוכה 'צעדים בוני אמון' (אוצרים שותפים: דרורית גור אריה ואבי פלדמן). בעקבות התערוכה יצא לאור הספר 'אקסטרמום - מבטים על יצירתה של יסמין גודר' (2014) בהוצאת המוזיאון ואסיה הוצאה לאור[8].

בחורף 2019. יצרה את "מתרגלים אמפתיה # 1" בה מעורב הקהל במופע, וב-2021 יצרה גרסה שנייה "מתרגלים אמפתיה # 2 על 2", כתגובה להגבלות שכפתה מגפת הקורונה, והיא נועדה לשני מבצעים ולשני צופים בלבד, תוך שמירה על מרחק של שני מטרים[9].

חיים אישיים

עריכה

מתגוררת ביפו. בן זוגה הוא איש התיאטרון איציק ג'ולי.

יצירות

עריכה
  • "הקיר של אלינה", במסגרת "גוונים במחול" 1999
  • "אולם" (2001)
  • "פתאום ציפורים" (2002)
  • "שתיים שעשוע ורוד" (2003)[10]
  • ""קרם תות ואבק שרפה"" (2004)[11]
  • "אני רעה אני" (2006)[12]
  • "אחושילינג singular sensation"‏ (2008), קופרודוקציה ישראלית-צרפתית-גרמנית שעלתה בפסטיבל מונפלייה למחול, בצרפת[13], הוצגה גם בבית האופרה בסידני, בספטמבר 2010[14]
  • "אוהבים אש" (2009), בשיתוף האמן יוחאי מטוס[15]
  • "סוף סופה בוא" (2011)[16]
  • “See her, change"‏ (2013)[17]
  • " Ghost Exercise"‏ (2013)[18]
  • "קליימקס" (2014)[19]
  • "Lie Like a Lion"‏ (2015)[20]
  • "Common Emotions"‏ (2016)[21]
  • "רגש משותף" (2016)
  • "פעולה פשוטה" (2017)[22]
  • "משחק הסטריאוטיפים" (2018)[23]

פרסים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 שני ליטמן, תנועה של אשה אחת, באתר הארץ, 14 ביולי 2004
  2. ^ עכבר העיר, בימת מחול עם יסמין גודר, באתר הארץ
  3. ^ להקת "דה דה דאנס" וקבוצת המחול של יסמין גודר בתיאטרון תמונע בת"א, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2001
  4. ^ להקתה של יסמין גודר תופיע בניו יורק ובבודפשט, באתר הארץ, 9 במאי 2002
  5. ^ דנה אלמוסני, עכבר העיר, יסמין גודר פותחת סטודיו, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2007
  6. ^ פתאום גודר, באתר TheMarker‏, 27 בינואר 2008
  7. ^ רוני דורי, יסמין גודר הוזמנה על ידי פינה באוש, באתר הארץ, 13 במרץ 2008
  8. ^   רות אשל, היצירה שכמעט גרמה לי לרקוד, באתר הארץ, 5 ביולי 2014
    שיר חכם, תערוכה תקדימית על הקשר בין מחול לאמנות חזותית תוצג במוזיאון פ"ת, באתר הארץ, 24 באפריל 2014
  9. ^   רן בראון, אחרי שנים של יצירה בעירוב הקהל, יסמין גודר ניצבת בצומת דרכים, באתר הארץ, 2 ביוני 2021
  10. ^ גלעד רייך, ‏גושי בשר על הבמה, באתר גלובס, 3 בדצמבר 2003
  11. ^ ביקורות:
    מרב יודילוביץ', מלחמה בצבע תות, באתר ynet, 17 בנובמבר 2004
    רות אשל, הארץ, בואי נקנה רק תותים, באתר הארץ, 23 במרץ 2006
    גלעד רייך, ‏היא עושה את זה שוב, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2004
  12. ^ מיכל בעדני, עכבר העיר, מחול שדים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2007
    שלי קלינג, ‏רעה לתפארת, באתר גלובס, 21 במאי 2008
  13. ^ נתיח אורנן, עכבר העיר ת"א, אחושילינג, יסמין גודר, באתר הארץ, 19 ביוני 2008
    שלי קלינג, ‏בטירוף שלה, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2008
  14. ^ אלעד סמורזיק, יסמין גודר תופיע בבית האופרה בסידני, באתר הארץ, 5 ביולי 2010
  15. ^ ביקורות:
    רוני דורי, "אוהבים אש": משולש אהבים, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
    רות אשל, "אוהבים אש" ו"נמביה": רומנטיקה בצבע דם, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2009
  16. ^ ביקורות:
    רות אשל, "סוף סופה בוא" מאת יסמין גודר | בעין הסערה, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
    אלעד סמורזיק, "סוף סופה בוא" של יסמין גודר - מסע אל הממד החייתי שבתודעה האנושית, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
  17. ^ ביקורות:
    אילה בלופולסקי, עכבר העיר, יסמין גודר יוצרת על הגבול שבין מצחיק לטראגי, באתר הארץ, 21 באפריל 2013
      רות אשל, יסמין גודר רוקדת את אמהותה, באתר הארץ, 20 במאי 2013
    טל לוין, עכבר העיר, "See Her Change": יסמין גודר חוצה את הקווים של המחול, באתר הארץ, 16 במאי 2013
  18. ^ חגית פלג-רותם, ‏איך היא עושה את זה באמת, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2013
  19. ^ חגית פלג רותם, ‏"climax" של יסמין גודר: שיאי מחול בתערוכה, באתר גלובס, 10 ביולי 2014
  20. ^   רות אשל, יסמין גודר ממשיכה לכשף את עצמה, באתר הארץ, 11 בינואר 2015
  21. ^   רות אשל, יסמין גודר קורעת פתח בין העכשווי לאגדי, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2016
  22. ^   רות אשל, היצירה החדשה של יסמין גודר: תנועה פשוטה אבל כל כך משמעותית, באתר הארץ, 11 במרץ 2017
  23. ^ "משחק הסטראוטיפים" - מופע מחול אינטראקטיבי ודו-לשוני לכל המשפחה, באתר הארץ
  24. ^ פרס בסי יוענק בניו יורק ליסמין גודר, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2002
  25. ^ עתי"ם, עודד זהבי ועתי ציטרון זכו בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2004
  26. ^ ציפי שוחט, בין מקבלי פרס לנדאו: טליה פז ועידן רייכל, באתר הארץ, 13 במרץ 2006
  27. ^ רוני דורי, הוכרזו הזוכים בפרסי שרת התרבות והספורט למחול לשנת 2009, באתר הארץ, 21 בינואר 2010