יעל עוזאי
יעל עוזאי (15 ביוני 1920 – 3 ביוני 2013) הייתה מזכירת הממשלה בין השנים 1962–1968 ובין 1958-1957 כמ"מ, והיא האישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה בתולדות המדינה.
 | |||||||||
| לידה |
15 ביוני 1920 רוסיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 3 ביוני 2013 (בגיל 92) | ||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה
עריכהעוזאי נולדה ברוסיה בשם קיילה נוביקוב, בת לרחל וליצחק, חסידי חב"ד. בשנת 1925 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל וגדלה בתל אביב. למדה בגימנסיה "הרצליה".
בשנת 1938 החלה לעבוד כמזכירה במשטרת היישובים העבריים. בין השנים 1940–1948 עבדה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. עברתה את שמה הפרטי ליעל בהוראת ראש המחלקה המדינית, משה שרת.[1] לאחר קום המדינה הייתה עוזרת למזכיר הממשלה זאב שרף ומאוחר יותר מונתה לסגניתו. בתקופת הביניים שבין פרישת שרף ומינוי כתריאל כ"ץ לתפקיד, שימשה מזכירת הממשלה בפועל.[2] לאחר פרישת כ"ץ מונתה לתפקיד ב-24 ביוני 1962 בהחלטת ממשלה[3] וכיהנה בו בין השנים 1962–1968.[4]
למדה משפטים באוניברסיטה העברית (1957–1961)[5] והוסמכה לעריכת דין.
לאחר פרישתה משירות המדינה הייתה פעילה ב"איגוד נשים אקדמאיות" ובפעילויות התנדבותיות למען קשישים ומוגבלים. בשנת 1973 הביעה תמיכה בטדי קולק כראש עיריית ירושלים[6]. הייתה מראשוני מפלגת "שינוי" וחברת מועצת התנועה. בנובמבר 1976 הייתה בין מייסדי התנועה הדמוקרטית של יגאל ידין[7]. כיהנה גם כנציגת ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
הייתה נשואה למיכאל, ממנו התאלמנה. נפטרה ביוני 2013, בגיל 93.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יוסף חריף, היא יודעת לשמור סוד, מעריב, 20 במאי 1963
- המזכירה־בפועל היתה למזכירה, דבר, 24 במאי 1963
עופר אדרת, מתה יעל עוזאי, מזכירת הממשלה היחידה בישראל, באתר הארץ, 4 ביוני 2013
הערות שוליים
עריכה- ^ אפרת ארד, אין זה תפקיד מתאים לנשים, מעריב, 17 באוגוסט 1962
- ^ יעל עוזאי תמלא מקום מזכיר הממשלה, דבר, 26 בנובמבר 1957
- ^ ארכיון המדינה, תיק ג-6243/16 - עוזאי יעל - עמ' 139, באתר ארכיון המדינה
- ^ שרים נפרדים מ"שומרת סוד", מעריב, 16 בספטמבר 1968
- ^ מוסמך למשפטים, דבר, 16 ביוני 1961
- ^ אל טדי קולק, דבר, 12 בספטמבר 1973
- ^ תנועת ידין קמה, דבר, 24 בנובמבר 1976