יעקב אברהם
יעקב אברהם (1907 - מאי 2008) היה חתן פרס ישראל לשנת תשל"ז (1977) על תרומה מיוחדת לעבודה.
 | |
| לידה |
1907 תימן  |
|---|---|
| פטירה |
מאי 2008 (בגיל 101 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1977) |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאברהם נולד בתימן ליפת ושולמית. הוא התייתם בגיל שלוש. עבד כתימן כחייט, נישא לזוהרה והיה אב לחמישה בנים ולשלוש בנות.
בשנת 1949 עלה עם משפחתו למדינת ישראל ולאחר תקופה במחנה העולים בראש העין התיישב בגדרה ובנה בה את ביתו. במחצית שנות החמישים החל לעבוד כפועל חקלאי בחברת "נטע" לעיבוד פרדסים וכרמים.
במלחמת יום הכיפורים שכל את בנו יוסף בקרבות ברמת הגולן. בנו יחיאל אברהמי ניהל את מוזיאון גדרה.
בשנת תשל"ז 1977, לאחר 23 שנות עבודה, זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לעבודה. בריאיון עיתונאי לרגל קבלת הפרס אמר: "אני אוהב את העבודה. כל תפוז חשוב לבעל הפרדס ולמדינה".[1] רעייתו זוהרה שימשה עד אותה שנה מנהלת עבודה בחברה למיון זרעים.
עבודתו נמשכה לאחר מכן, לצד טיפוח ביתו ולימוד פרקי תורה.
אברהם נפטר בשנת 2008 בגיל 101.[2] ביום פטירתו נולד החימש ה-15 בצאצאיו.[3]
הערות שוליים
עריכה- ^ עיתון מעריב, 20/4/1977, ע' 16.
- ^ הקבר של יעקב אברהמי בבית הקברות גדרה, באתר BillionGraves
- ^ סבא רבא רבא מורי יעקב זוכה ב"פרס ישראל" על תרומה מיוחדת לעבודה
