יעקב משה טולידאנו

יעקב משה טולידאנו
לידה	18 באוגוסט 1880; י"א באלול ה'תר"ם; טבריה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	15 באוקטובר 1960 (בגיל 80); כ"ד בתשרי ה'תשכ"א; ירושלים
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
	בממשלות 8 - 9
	3 בדצמבר 1958 – 15 באוקטובר 1960; (שנה)
תחת ראש הממשלה	דוד בן-גוריון
	→ חיים משה שפירא זרח ורהפטיג ←
	ממקימי "הועד המימוני"; מנהל בית המדרש לרבנים "תורה וחיים" בטנג'יר; אב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר; אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים; רב העיר תל אביב;
	ממקימי "הועד המימוני"; מנהל בית המדרש לרבנים "תורה וחיים" בטנג'יר; אב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר; אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים; רב העיר תל אביב;

הרב יעקב משה טוֹלֶידַאנוֹ (י"א באלול ה'תר"ם, 18 באוגוסט 1880 – כ"ד בתשרי ה'תשכ"א, 15 באוקטובר 1960) היה רב, פוסק ואיש ציבור ישראלי, שכיהן כרב העיר תל אביב-יפו וכשר הדתות בממשלות ישראל ה-8 וה-9.

קורות חיים

טולידאנו נולד וגדל בטבריה, ובה למד והוסמך לרבנות בישיבתו של אביו, הרב יהודה טולידאנו^[1]. רבו בתלמוד היה המשמ"ח אליקים.^[2] כשגדל היה עסקן ציבורי בעירו ובין השאר הוביל להקמת "הועד המימוני" בשנת 1913, כמו כן שימש חבר ועד העיר וראש מפלגת המזרחי שם. קיימת חלופת מכתבים מתקופה זו בינו ובין תאודור הרצל ונחום סוקולוב. למשך 4 שנים עבר הרב טולידאנו לגור עם המיעוט היהודי בפקיעין אשר בגליל, בו נמנה עם מקימי בית הספר העברי, ופעל לתיקון בית-הכנסת העתיק, וחזר לטבריה.

במלחמת העולם הראשונה הביאה נתינותם הצרפתית של משפחתו לגירושם בידי הטורקים, יחד עם 800 מתושבי הגליל, אל האי קורסיקה. לאחר הגיעם לאי שימש טולידאנו כרב הקהילה היהודית והיה שותף להקמתם של מוסדות יהודיים במקום. בתום המלחמה בשנת 1920, סייעה ממשלת צרפת לגולים לשוב ארצה וטולידאנו שב לטבריה. עם שוב הגולים ארצה הוא יזם רכישה של הקרקעות סביב קבר הרמב"ם וקבר רבי עקיבא, בניית חומה סביב קבר הרמב"ם ולאחר מכן, ייסוד השכונות הסמוכות, ביניהן שכונת מימוניה שהייתה לשכונה הראשונה מחוץ לחומות.

בין השנים 1926–1928 שימש חבר הרבנות הראשית בטנג'יר, ייסד בה בית דין שעמד בראשותו וניהל בה את בית המדרש לרבנים "תורה וחיים". לאחר מכן - עד שנת 1941, מונה טולידאנו לאב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר, אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים, תפקידים בהם שימש עד חזרתו לארץ ישראל בעקבות בחירתו לכהונת רב העיר תל אביב בשנת 1942^[3].

בתל אביב-יפו כיהן כרבה הראשי הספרדי של העיר ואב בית דינה. בה הוא הקים את ישיבת "קול יעקב" ויחד עם רבה האשכנזי של העיר, איסר יהודה אונטרמן, ייסד גם את בית הדין המיוחד לענייני עגונות^[4]. כהונתו נמשכה משנת 1942 ועד 1958. בבחירות לכנסת השנייה היה שותף לרשימה אמוני ישראל עם אליהו כי טוב, אך מועמדותו בוטלה בגלל היותו רב מכהן^[5]^[6].

הוא עזב את תפקידו כרב של תל אביב כדי להתמנות לשר הדתות, בעקבות יציאת המפד"ל מהקואליציה למרות התנגדותו^{[דרושה הבהרה]}. כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת 1960 - חודש אחר יום הולדתו ה-80^[7].

ב-1895 נשא לאשה את מסעודה בת משה אהרן שלוש. צאצאיו: אבנר, ג'מילה, אליהו, עליזה, יצחק, יהודית. בתו, ג'מילה, הייתה אשתו של שמעון דהאן, ראש העירייה השני של טבריה בשנים 1938-1950^[8]. לאחר פטירתו נישאה ליהודה סודרי.

בחודש יולי 1960, נשא הרב טולידאנו לאישה את מרים סבאג ממושב תירוש, כבת 18^[9]. בתקשורת נמתחה ביקורת ציבורית על מעשה זה אך הוא התגונן וטען כי מבחינתו העניין לגיטימי שכן הוא ציית להלכה ולמנהג הקובע כי יש להמתין שלשה חגים מפטירת האישה הראשונה^[10] וכי "אני איש המזרח ואיני מכוון את צעדי לפי הטעם האירופי אלא לפי ההלכה". שלושה חודשים לאחר נישואיו השניים, נפטר הרב טולידאנו בדירתו במלון המלכים בירושלים כתוצאה מדום לב^[11]. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים^[12].

על שמו רחוב בשכונת בבלי בתל אביב. המועצה הדתית בתל אביב ייסדה לזכרו את "פרס הרב טולידאנו לספרות תורנית".

עבודתו ומשנתו

מנעוריו חשף, אסף וחקר הרב טולידאנו, כתבי יד עתיקים, בעיקר מתקופת הגאונים בספרד וצפון אפריקה. רשומים על שמו כמה גילויים בתחום אך גילויו החשוב ביותר הוא כתב היד של פירוש המשניות לרמב"ם בשפה הערבית - כפי שנכתב במקורו. את כתב היד גילה עם אחיו, ברוך טולידאנו, בדמשק. כשכבר גר בישראל היה הרב טולידאנו שותף לחפירות ארכאולוגיות שביצע פרופסור נחום סלושץ בחמי טבריה וכחוקר ותיק בתחום הוא נשלח בשנת 1950, על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים - למרוקו, שם גילה כתבי יד חשובים נוספים.

בשנת תשפ"ב, יצא לאור הספר 'חזון טברימון' בידי הרב משה הלל. במחקרו, טען הרב הלל כי רבות מתגליותיו של הרב טולידאנו היו זיופים, וכי הוא היה זייפן שיטתי^[13]. הרב הלל תלה את מסכת הזיופים ב"נטייה פסיכולוגית מובחנת לכתיבה ויצירה פסידו־אפיגרפית סדרתית" [עמ' 666] ממנה סבל הרב טולידאנו. גם חזונו הרחב לזקיפת הקומה הספרדית ביישוב החדש הובילה, לדברי הרב הלל, את הרב טולידאנו לצעדים הנזכרים.

נוט היה פעיל בירחון "הד המערב".

הרב טולידאנו היה ציוני נלהב ועסק רבות בשאלות הלכתיות הנוגעות לנושא זה. גישתו, האישית וההלכתית, הייתה פטריוטית למדי ואוהדת לרעיון הציוני - דבר הניכר גם בתשובותיו ההלכתיות בהן טרח, בין השאר, להסביר מדוע הציונות אינה עומדת בסתירה לשלוש השבועות. לדוגמה: בספרו שו"ת "ים הגדול" הוא תומך נחרצות בעבודה עברית והעדפה של יהודים, כולל יהודים חילוניים, בעת רכישת מוצרים או כוח אדם, אפילו כשמחירם יקר יותר. כמו כן, בתשובה אחרת הוא אוסר לספק כלי נשק ללא-יהודים ובמיוחד בארץ ישראל^{[דרושה הבהרה]}. הוא מבקר בחריפות את ההנהגה הרבנית באירופה בזמן השואה, שלא עודדה התנגדות אקטיבית ובכך ייתכן שהיו ניצלות כמה קהילות בישראל^[14].

הרב טולידאנו תמך בהקמת "בית משפט הלכתי גבוה" בירושלים שיוכל, בהיווצר התנאים המתאימים, לבצע את חידוש הסמיכה.

ספריו

ספר נר המערב הוא תולדות ישראל במארוקו, דפוס הר"ר א. מ. לונץ, 1911 ירושלים. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 3

טולידאנו הוא מחברם של ספרים תורניים, מחקרים ותשובות בהלכה. בנוסף, עסק בהוצאה לאור של מקורות וכתיבת היסטוריה (בעיקר על יהדות מרוקו, הרמב"ם וארץ ישראל). זכה בפרס הרב קוק לשנים ה'תשט"ו-ה'תשי"ז.

אפריון, ביבליוגרפיה של מפרשי רש"י, ירושלים, ה'תרס"ה.
קונטרס שלש תשובות בדין נדרי אונסין ,מרבי' חיים כפוסי ומוהר"א גאביזון, נערך ונתווספו הערות על ידי הרב טולידאנו, הוסיאטין, ה'תרס"ח
נר המערב, לתולדות יהודי מרוקו, ירושלים, ה'תרע"א.
ידי משה, מן פירוש המשניות של הרמב"ם, המקור הערבי העיקרי, המוגה ומתוקן שיצא מתחת רבינו המיימוני, הוצאת מיימוניה, צפת, ה'תרע"ה.
ספר ים הגדול, קהיר, ה'תרצ"א-1931. שו"ת. ספרו המרכזי.
קונטריס משיב נפש, נא אמון, ה'תרצ"ו.
שריד ופליט, תל אביב, ה'תש"ה.
בת עמי, בענייני עגינות בעקבות השואה, תל אביב, ה'תש"ז.
מאורות, למלאות שבע מאות וחמשים שנה לפטירת הרמב"ם, תל אביב, ה'תשט"ז.
אוצר גנזים, אוסף אגרות לתולדות ארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, ה'תש"ך (באתר היברובוקס).

לקריאה נוספת

טוֹלֶדַנוֹ (טוֹלֶידַאנוֹ), האנציקלופדיה העברית (כרך י"ח עמ' 422), ירושלים - תל אביב, ה'תשכ"ו.
צבי זוהר, "עיון בתשובה הלכתית-רעיונית של הרב יעקב משה טולידאנו", בתוך האירו פני המזרח - הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב ה'תשס"א, עמ' 285–297.
אליעזר בשן, "היחס לחילונים בארץ ישראל על פי תשובת הרב יעקב משה טולידאנו", קובץ הציונות הדתית כ' ב', ירושלים ה'תשנ"ט, עמ' 80–86.
משה עובדיה, "תוכנית החלוקה של ארץ ישראל (1937) באספקלריה של הרב יעקב משה טולידאנו", פעמים 123-122 (ה'תש"ע), עמ' 177–191.
'הרב יעקב משה טולידאנו- פעילותו הציבורית ויצירתו הספרותית בטנג'יר', בתוך: משה בר-אשר, משה עמאר ושמעון שרביט (עורכים), פאס וערים אחרות במרוקו: אלף שנות יצירה, תל אביב ה'תשע"ג, עמ' 349–357.
משה הלל, חזון טברימון: תעודות מזויפות מבית היוצר של האחים טולידאנו בטבריה, ירושלים תשפ"ב. (קישור להורדת הספר)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב משה טולידאנו בוויקישיתוף

יעקב משה טולידאנו, באתר הכנסת
יעקב משה טולידאנו, באתר כנסת פתוחה
יעקב משה טולידאנו, באתר המועצה המקומית פקיעין
דוד תדהר (עורך), "יעקב משה טולידאנו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1322
מת שר הדתות הרב י. מ. טולידאנו, דבר, 16 באוקטובר 1960, המשך
נפטר הרב יעקב משה טולידנו, חרות, 16 באוקטובר 1960, המשך
הרב יעקב משה טולידאנו זצ"ל (ידיעה על פטירתו), שערים, 16 באוקטובר 1960
שלמה נקדימון, עם שוך סערת-חייו של שר הדתות ז"ל, חרות, 17 באוקטובר 1960
אברהם אלמאליח, הרב טולידאנו ז"ל כהיסטוריון, כסופר וכחוקר קדמוניות, חרות, 11 בנובמבר 1960, המשך, 18 בנובמבר 1960, המשך (ליום השלושים למותו)
אברהם עדס, מרן הגרי"מ טולידאנו זצ"ל (ליום השנה הרביעי לפטירתו), בתוך ירחון 'קול סיני' (עורך מ' לוי), גיליון א', כרך ג', תשרי, התשכ"ד, עמ' 20
דותן גורן, פועלו של הרב טולידאנו בטבריה, 7 ביולי 2006, אתר שוונג
יאיר אטינגר, הרבי אמר, מותר להתחתן, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008
יעקב משה טולידאנו, באתר "החכם היומי"
הלוויית שר הדתות לשעבר יעקב משה טולידאנו, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1960
יעקב משה בן יהודה טולידאנו (1879-1960), דף שער בספרייה הלאומית
מידע על טולידאנו, יעקב משה בן יהודה, 1879-1960 בקטלוג הספרייה הלאומית

ספריו

אפריון, תרס"ה, באתר היברובוקס
נר המערב, תרע"ה, באתר היברובוקס
ידי משה, תרע"ה, באתר היברובוקס
ספר ים הגדול, תרצ"א, באתר היברובוקס
קונטריס משיב נפש, תרצ"ו, באתר היברובוקס
שריד ופליט, תש"ה, באתר היברובוקס
בת עמי, תש"ז, באתר היברובוקס
מאורות, תשט"ז, באתר היברובוקס
אוצר גנזים, תש"ך, באתר היברובוקס

הערות שוליים

^ אביו עלה ממקנס שבמרוקו בשנת 1862 והיה דור שבעה עשר לגירוש ספרד.
^ ראו: מ. ד. גאון, יהודי המזרח בא"י, ח"ב עמ' 267.
^ לפי פרופסור צבי זוהר, הרב טולידאנו כיהן כרב גם במלטה, אך הפרט הזה אינו מופיע באנציקלופדיה העברית.
^ על נושא זה גם כתב את ספרו בת עמי.
^ המועמד ששידר ברמקול, מעריב, 3 באוגוסט 1951
^ שר הדתות המיועד, הצופה, 28 בנובמבר 1958
^ לפי לוח השנה העברי, על פי לוח השנה הגרגוריאני היה בן 80 וחודשיים.
^ דוד תדהר (עורך), יעקב משה טולידאנו (עמ' 1324), באתר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
^ יהושע ביצור, שר הדתות הרב טולידאנו נשא אשה: החופה עם בת ה-18 - בחוג מצומצם, מעריב, 11 ביולי 1960. השר טולידאנו יקבל עתה דירת שרד, מעריב, 12 ביולי 1960
^ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שצ"ב, סעיף ב'
^ יאיר אטינגר, הרבי אמר, מותר להתחתן, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008
^ מת שר הדתות, דבר, 16 באוקטובר 1960
^ טענות בדבר זיופים שיצאו מתחת יד הרב טולידאנו נשמעו לאורך השנים. ראו למשל את מאמרו של שלמה צוקר, זיופי תעודות בשולי המחקר ההסטורי, תרביץ (תשע"ב), עמ' 623–637.
^ שו"ת ים הגדול, חו"מ, סי' צז.

[1] אביו עלה ממקנס שבמרוקו בשנת 1862 והיה דור שבעה עשר לגירוש ספרד.

[2] ראו: מ. ד. גאון, יהודי המזרח בא"י, ח"ב עמ' 267.

[3] לפי פרופסור צבי זוהר, הרב טולידאנו כיהן כרב גם במלטה, אך הפרט הזה אינו מופיע באנציקלופדיה העברית.

[4] על נושא זה גם כתב את ספרו בת עמי.

[5] המועמד ששידר ברמקול, מעריב, 3 באוגוסט 1951

[6] שר הדתות המיועד, הצופה, 28 בנובמבר 1958

[7] לפי לוח השנה העברי, על פי לוח השנה הגרגוריאני היה בן 80 וחודשיים.

[8] דוד תדהר (עורך), יעקב משה טולידאנו (עמ' 1324), באתר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

[9] יהושע ביצור, שר הדתות הרב טולידאנו נשא אשה: החופה עם בת ה-18 - בחוג מצומצם, מעריב, 11 ביולי 1960. השר טולידאנו יקבל עתה דירת שרד, מעריב, 12 ביולי 1960

[10] ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שצ"ב, סעיף ב'

[11] יאיר אטינגר, הרבי אמר, מותר להתחתן, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008

[12] מת שר הדתות, דבר, 16 באוקטובר 1960

[13] טענות בדבר זיופים שיצאו מתחת יד הרב טולידאנו נשמעו לאורך השנים. ראו למשל את מאמרו של שלמה צוקר, זיופי תעודות בשולי המחקר ההסטורי, תרביץ (תשע"ב), עמ' 623–637.

[14] שו"ת ים הגדול, חו"מ, סי' צז.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]