יעקב ניצני

פוליטיקאי ישראלי

יעקב ניצני (צ'יצ'ק) (6 בדצמבר 190015 בספטמבר 1962) היה איש ציבור ישראלי, ראש המחלקה לעדות המזרח שליד הוועד הפועל של ההסתדרות, וחבר הכנסת מטעם מפא"י.

יעקב (צ'יצ'ק) ניצני
לידה 6 בדצמבר 1900
פלובדיב, נסיכות בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בספטמבר 1962 (בגיל 61)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1935
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
8 בדצמבר 195215 באוגוסט 1955
(שנתיים)
14 בנובמבר 195530 בנובמבר 1959
(4 שנים)
כנסות 2, 3
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ניצני נולד בשנת 1900 לשרה פניז'ל ולשלמה צ'יצ'ק בפלובדיב שבבולגריה, ובה רכש השכלה תיכונית ויסודית. במהלך לימודיו היה ממייסדי "ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית" ומהפעילים הבולטים בה[1] בתום לימודיו התיכוניים למד משפטים באוניברסיטת סופיה ובסמינר למורים לעברית. בין השנים 19201925 עסק בהוראה, לצד ראשית פעילותו הציונית, בהיותו מייסדי "ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית" וממייסדי תנועות "השומר הצעיר" ו"פועלי ציון" בבולגריה. כיהן כמזכ"ל ההסתדרות הציונית בבולגריה מ-1925 ועד עלייתו לארץ ישראל ב-1935. עם עלייתו הצטרף תחילה למושב בית-חנן, וב-1936 עבר לתל אביב.

בארץ היה ניצני פעיל בקליטת עלייה מבולגריה, יוון וטורקיה. הוא עמד בראש המחלקה לעדות המזרח שליד הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, ונבחר לחבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר מרכז מפא"י וחבר מזכירות מועצת הפועלי תל אביב. ב-1951, לאחר קום המדינה, היה ניצני ממייסדי הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות וכיהן כמזכיר ההנהלה הישראלית של הפדרציה.

ניצני נבחר מטעם מפא"י לכהן כחבר הכנסת. לכנסת השנייה נכנס ב-8 בדצמבר 1952 במקום יצחק בן-צבי שפרש מהכנסת בעקבות בחירתו לנשיא מדינת ישראל, ולכנסת השלישית נכנס ב-14 בנובמבר 1955, במקום יעקב שמשון שפירא שפרש מהכנסת. בין 1960 ל-1962 כיהן כחבר מזכירות מועצת פועלי תל אביב יפו. ניצני הרבה לפרסם מאמרים בעיתון "דבר", "דבר השבוע", ב"הפועל הצעיר" וב"שבט עם".[1]

בשנת 1927 נישא לסופי (שמחה) לבית בזרנו. ב-1937 נפטרה אשתו,[2] ובשנת 1938 נישא לרבקה לבית לודמר.

יעקב ניצני נפטר ב-1962 בתום מחלה קצרה, בגיל 62. הותיר את אשתו וילדיו. נקבר בלוויה המונית בבית העלמין נחלת יצחק.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה

לאחר מותו:

מפרי עטו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 רומנו, אלברט. א, אישים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים 1967, עמ' 633-634.
  2. ^ סופיה ניצני (צ'יצ'יק), דבר, 13 באוגוסט 1937.
  3. ^ יעקב ניצני – למנוחות, דבר, 17 בספטמבר 1962.