יעקב ניצני
יעקב ניצני (צ'יצ'ק) (6 בדצמבר 1900 – 15 בספטמבר 1962) היה איש ציבור ישראלי, ראש המחלקה לעדות המזרח שליד הוועד הפועל של ההסתדרות, וחבר הכנסת מטעם מפא"י.
לידה |
6 בדצמבר 1900 פלובדיב, נסיכות בולגריה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
15 בספטמבר 1962 (בגיל 61) ישראל | ||||||
מדינה | ישראל | ||||||
תאריך עלייה | 1935 | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק | ||||||
מפלגה | מפא"י | ||||||
| |||||||
| |||||||
ביוגרפיה
עריכהניצני נולד בשנת 1900 לשרה פניז'ל ולשלמה צ'יצ'ק בפלובדיב שבבולגריה, ובה רכש השכלה תיכונית ויסודית. במהלך לימודיו היה ממייסדי "ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית" ומהפעילים הבולטים בה[1] בתום לימודיו התיכוניים למד משפטים באוניברסיטת סופיה ובסמינר למורים לעברית. בין השנים 1920–1925 עסק בהוראה, לצד ראשית פעילותו הציונית, בהיותו מייסדי "ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית" וממייסדי תנועות "השומר הצעיר" ו"פועלי ציון" בבולגריה. כיהן כמזכ"ל ההסתדרות הציונית בבולגריה מ-1925 ועד עלייתו לארץ ישראל ב-1935. עם עלייתו הצטרף תחילה למושב בית-חנן, וב-1936 עבר לתל אביב.
בארץ היה ניצני פעיל בקליטת עלייה מבולגריה, יוון וטורקיה. הוא עמד בראש המחלקה לעדות המזרח שליד הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, ונבחר לחבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר מרכז מפא"י וחבר מזכירות מועצת הפועלי תל אביב. ב-1951, לאחר קום המדינה, היה ניצני ממייסדי הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות וכיהן כמזכיר ההנהלה הישראלית של הפדרציה.
ניצני נבחר מטעם מפא"י לכהן כחבר הכנסת. לכנסת השנייה נכנס ב-8 בדצמבר 1952 במקום יצחק בן-צבי שפרש מהכנסת בעקבות בחירתו לנשיא מדינת ישראל, ולכנסת השלישית נכנס ב-14 בנובמבר 1955, במקום יעקב שמשון שפירא שפרש מהכנסת. בין 1960 ל-1962 כיהן כחבר מזכירות מועצת פועלי תל אביב יפו. ניצני הרבה לפרסם מאמרים בעיתון "דבר", "דבר השבוע", ב"הפועל הצעיר" וב"שבט עם".[1]
בשנת 1927 נישא לסופי (שמחה) לבית בזרנו. ב-1937 נפטרה אשתו,[2] ובשנת 1938 נישא לרבקה לבית לודמר.
יעקב ניצני נפטר ב-1962 בתום מחלה קצרה, בגיל 62. הותיר את אשתו וילדיו. נקבר בלוויה המונית בבית העלמין נחלת יצחק.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה- יעקב ניצני, באתר הכנסת
- יעקב ניצני, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "יעקב ניצני (צ'יצק)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2936
לאחר מותו:
- יעקב ניצני, דבר, 16 בספטמבר 1962, המשך (נקרולוג והספדים)
- רפאל בש, שבעה ליעקב ניצני, דבר, 23 בספטמבר 1962
- אבל יעקב ניצני ז"ל, דבר, 28 בספטמבר 1962 ("דפי בית ברנר")
- יעקב ניצני ז"ל, דבר, 28 בספטמבר 1962 ("דפי בית ברנר")
- ז'אן דניאל., הוא לא הלך עם הזמן: (שלושים למותו של יעקב ניצני), דבר, 21 באוקטובר 1962 (וכן רשימתו האחרונה של ניצני לעיתון "דבר")
- זבולון קורט, לזכר נעדרים | יעקב ניצני, דבר, טור 1, 2 בספטמבר 1963
מפרי עטו:
- יעקב ניצני, ההיסטוריוגרפים של היהדות הספרדית, דבר, 17 באוגוסט 1961
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 רומנו, אלברט. א, אישים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים 1967, עמ' 633-634.
- ^ סופיה ניצני (צ'יצ'יק), דבר, 13 באוגוסט 1937.
- ^ יעקב ניצני – למנוחות, דבר, 17 בספטמבר 1962.