יער ביריה
יער ביריה הוא יער בגליל העליון, המשתרע על פני 20,000 דונם. היער, השני בגודלו במדינת ישראל[1], מצוי במדרונות הרי הגליל העליון שמצפון לצפת. היער אינו טבעי, והוא ניטע ברובו בשנות ה-50 בעבודות ייעור של הקרן הקיימת לישראל.
 | |
| נתונים ומידות | |
|---|---|
| שטח | 20,000 דונם |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
הגליל העליון  |
| קואורדינטות | 32°59′37″N 35°30′25″E / 32.99361111°N 35.50694444°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   יער ביריה | |
  | |
היער מורכב ברובו מעצי אורן שונים, ובמיוחד אורן ירושלים, אך נטועים בו גם עצי ארז, ברוש ואלת הבֻּטנה. במהלך מלחמת לבנון השנייה נפלו ביער מאות קטיושות שהביאו לשריפות שכילו כ-5% מעצי היער. במקום נערכות עבודות שיקום, אשר תתבצענה במשך שנים רבות. בניגוד למנהג בשנות ה-50 לנטיעת יערות המורכבים ברובם מעצי אורן, מתכוונת הקרן הקיימת לישראל להשתמש בסוגים שונים ומגוונים של עצים במהלך שיקום היער.
דרך נוף יער ביריה היא דרך סלולה באספלט החוצה את היער לרחבו. היא מתחילה בכביש 886 ליד עין זיתים. מאזור עמוקה הדרך לוקחת בירידה לעבר חצור הגלילית. מקטע זה של הדרך שופע ירידות וסיבובים.
אתרים ביער
עריכה- מצודת ביריה שהיא כיום מוזיאון המציג את ההיסטוריה של האזור, ומוקדש במיוחד לאירוע העלייה לביריה בשנת 1946
- שרידי היישוב היהודי העתיק נבוריה בו מצויים בית כנסת עתיק וקברי החכמים יעקב איש נבוריה ואלעזר המודעי
- שרידי הכפר הערבי עמוקה[2]
- מעיינות טבעיים - עין נבוריה, עין יבנית, עין מרגנית ועין גבר.
בקרבת היער מצויים כמה קברי צדיקים, ביניהם קברו של יונתן בן עוזיאל, שרבים מאמינים כי עלייה אליו היא סגולה לשידוך. ביער מסלולי טיול, מסעדה, חוות סוסים, מצפורים, פינות לפיקניק, ומתקנים המאפשרים מגוון של פעולות טיול ונופש.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יער ביריה, באתר קק"ל
- רונית סבירסקי, יער ביריה: לכבוש מצודה בלילה - ולנוח, באתר ynet, 8 באוגוסט 2011
- דובי זכאי, חורף ביער: סיור ביער ביריה, באתר nrg, 24 בינואר 2012
נעה שפיגל, חייהם השלווים של שוכני היערות עוברים טלטלה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2017- ירון לוי, פינות חמד ביער ביריה, באתר הארץ, 7 במרץ 2019
- משה גלעד, אין כמעט מקומות בישראל כמו יער ביריה, באתר הארץ, 19 בינואר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ לאחר יער יתיר
- ^ יואב שטרן, אם יש כבר שלט בפארק - יוזכר בו גם הכפר הפלשתיני שנחרב, באתר הארץ, 3 בפברואר 2008